רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוק העישון: יובל מסקין מעשן ומדבר

יובל מסקין הבין שבתיאטרון הממוסד אין בו צורך, חיפש איפה הוא נחוץ ומצא את הפרינג'. עכשיו הוא מחפש, מדבר, ובעיקר נהנה

תגובות

ליובל מסקין אין טלפון סלולרי, ואין עליו ערך בוויקיפדיה למרות שהוא חלק מעולם התרבות כבר יותר מ־30 שנה. הוא גדל בבית של תיאטרון - גם אביו אהרן מסקין וגם אחיו אמנון מסקין הם שחקנים. הוא עורך ומגיש תוכניות תרבות ברדיו וחבר בוועדה האמנותית של פסטיבל עכו. את הערב יובל מסקין מעשן ומדבר הוא מגדיר כמופע יחיד לשני משתתפים. על הבמה הוא מעלה, לצד רועי נווה שגם ביים, אוסף סיטואציות שמעט שחקנים או במאים היו מעזים להעלות. אין עלילה, תהליך או טקסט קבוע, אבל יש המון רגעים משעשעים ומעוררי מחשבה ועניין.איך נולד הערב הזה?"רועי ואני יושבים כבר חמש שנים כל חמישי בבית קפה, מדברים שטויות ועושים שטויות. משם זה התחיל לצמוח לכל מיני כיוונים, וחשבנו שאפשר לעשות מזה ערב שקצת יאתגר את החוויה הרגילה של הקהל. רועי העלה את הרעיון של שחקן שעולה על הבמה לעשות מונולוג, אבל בעצם אין לו מונולוג מוכן, ואז הוא אומר לקהל 'אני צריך להעביר איתכם עכשיו שעה ורבע'. וככה אנחנו מעבירים שעה ורבע, בלי מונולוג כתוב אבל עם הרבה דברים שעבדנו עליהם והכנו אותם מראש"."אני מוכן לעבוד עם אנשים שיודעים שאני לא שחקן" אתה בא מבית של תיאטרון."אני לא שחקן. אני מוכן לעבוד עם אנשים שמכירים אותי ורוצים לעבוד איתי כשהם יודעים שאני לא שחקן ושאין לי את היכולות של שחקן. זה קרה לי עם סמדר יערון ומוני יוסף בעכו, עם אריאל אשבל בתמונע, עם נאוה פרנקל ועם עוד יוצרים טובים. רועי טוען שבגלל שאני לא שחקן אין לי בעיה להשתטות על הבמה. זה נכון. משחק הוא לא הקריירה שלי, לכן אני לא חושש שמא אהיה שחקן לא טוב ואני יכול לאלתר".אתה גם חבר ועדה אמנותית, גם מראיין וגם משחק, ולא חושש מחשיפה?"לא תאמין, אבל בגילי המופלג אני הולך עם פלאיירים של המופע, מחלק אותם לאמנים צעירים ואומר להם 'תבואו ואני בטוח שתיהנו. אם לא תיהנו מהמופע תוכלו לפחות ליהנות מהעובדה שחבר ועדה אמנותית עושה שטויות'. אני עושה שטויות מאז גיל 40 ואני מאוד נהנה מזה". איך אתה רואה את ההתפתחות שחלה בתיאטרון הישראלי?"היתה תקופה בחיי המקצועיים שראיתי המון תיאטרון - כל מה שעלה - ואז הפכתי להיות קהל נוראי, חסר סבלנות, לא מפרגן. אז אמרתי לעצמי סטופ. הבנתי שבתיאטרון הממוסד אין בי צורך כי בין כה וכה תבוא תקשורת והם יזכו לחשיפה. חיפשתי איפה אני נחוץ ומצאתי את הפרינג'. תיאטרון, כשהוא טוב, הוא טוב בשני המקומות. כשהוא רע הוא רע בשניהם. האמת היא שברוב המקרים זה בינוני – גם כאן וגם כאן. גם כששחקנים עושים פרינג' מתוך המסר 'ציפי קחי אותי' (הכוונה לציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין; א"מ) הם עושים את זה ברעננות מסוימת, ושם יש הרבה יותר הזדמנויות לפרגן".קחי אותי ציפי? את יובל מסקין זה לא מעניין (צילום: גדי דגון)פסטיבל עכו נחשב כאחד המקורות ליצירה רעננה. אתה לא מרגיש אחריות כלפי החבר'ה הצעירים שבאים לשם?"אני מקווה שלחלק מהם אני מצליח לעזור. מטבע הדברים כל ועדה עושה שגיאות וברור שיש פספוסים. יש המון יתרונות להשתתפות בעכו – תקציב, ליווי אמנותי וחשיפה. הפסטיבל הוא סוג של חממה לפרינג' ואין עוד הרבה מקומות כאלה. כסף מועט יכול להפריח המון חממות, ואולי התיאטרון הממוסד היה צריך להשקיע גם בזה. אם כי למרות שיש להם תקציבים פי כמה וכמה מהפרינג' הם עדיין נמצאים כל הזמן במרוץ של להכניס עוד ועוד כסף. תיאטרון החאן עושה את זה, באנסמבל הרצליה יש גם פרינג', בחיפה יש נצנוצים שהם לא רק מיינסטרים. היה צריך להקצות חלק גדול יותר מהתקציב לאזורי השוליים של האמנות. רועי ואני לא קיבלנו שום תמיכה למופע. הגשנו את עצמנו ואני לא חושב שזה כל כך גרוע שזה לא שווה אף טיפת תמיכה"."אתה חושב שהיום היו נותנים לנסים אלוני לעשות משהו בתיאטרון?" נראה שעבודות הפרינג' המעניינות יוצאות דווקא מבתי הספר למשחק."אני לא בטוח שזה לגמרי פרינג'. יש יוצרים שאתה יכול לזהות את הדנ"א שלהם, את כתב היד והחותמת האישית שלהם. אנשים כמו דודי מעין, סמדר יערון, תמי רבן, אריאל אשבל, נאוה פרנקל. אלה אנשים שבוראים עולם קטן, ממציאים שפה. הם עושים משהו שהמישהו שלידם לא יכול לעשות. אתה יכול לאהוב או לא לאהוב את מה שהם עושים, וההפקות שלהם יכולות להיות מוצלחות יותר או פחות, אבל השפה שלהם ברורה. את הבדיקה האמיתית, שהיא גם מסוכנת ומפחידה,  לא תמצא בבתי ספר למשחק, גם אם הם עושים עבודות יותר ניסיוניות. נסים אלוני היה כזה. חנוך לוין היה כזה. אתה חושב שהיום היו נותנים לנסים אלוני לעשות משהו בתיאטרון?".אמרו לי שדבר משמעותי בפרינג' הוא שצריך לעשות הכל לבד. "נכון מאוד. איפה אתה עושה חזרות? איפה אתה מאחסן את הדברים שלך? רועי זז ממקום למקום עם המזוודה שבה כל הדברים של המופע שלנו. אבל אתה תראה שכששחקן ותיק מגיע בטעות להפקה של פרינג' עיניו אורות. הוא נזכר בסוג אחר של יצירה. אני ממליץ לאנשים בתיאטרון הממוסד לעשות פעם בכמה שנים משהו שחורג מההתנסות הרגילה שלהם. זה בריא להם ויחזיר להם את האור לעיניים".והערב הזה הוא פרינג'? "יש אוסף קטעים שאנחנו עושים כבר שנים, ורועי נמצא על הבמה ומביים את הערב תוך כדי התרחשותו. אנחנו לא ממש יכולים לעשות חזרות על המופע הזה כי הוא משתנה, אבל אנחנו יכולים להעיר זה לזה ולא להיעלב. חלק גדול מהעניין זה תגובות הקהל. השירים הם נקודה טובה, למרות שאני מזייף - זה בסדר מבחינתנו. פעם עשינו שירה בציבור וחילקנו שירונים וגם טקסטים של תשדירי בחירות ופרסומות". אז הערב הזה מביים אתכם יותר משאתם מביימים אותו?"אנחנו באינטראקציה עם הקהל ויש דברים שנובעים מאנשים שאני מזהה בקהל. לפעמים אני מתקשר עם מישהו מהקהל שאני מכיר. קורים כל מיני דברים ואין היררכיה של חשיבות".אתה נהנה?"מאוד. אם אתה לא נהנה על הבמה, איך אתה יכול לצפות שהקהל ייהנה? שלמה בר שביט סיפר לי פעם שכשאבא שלי שיחק את המלך ליר והוא שיחק את הליצן, הוא כל פעם היה מסתכל על אבא ומתפעל מכמה שהוא נהנה על הבמה. אבא היה שחקן מפורסם מאוד ולא היה לו אגו בכלל. קיבלתי חינוך רע בבית, כי חשבתי שבתיאטרון כל האנשים נחמדים".

*#