רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לואיס קרול והפליטים: עובדים זרים מעלים את "אליס בארץ הפלאות"

"לוסט אנד פאונד אליס" עוברת לתיאטרון הערבי־עברי, הפעם עם חיזוק של ראפרים, זמרים ונגנים מקהילת העובדים הזרים

תגובות

אליס בורחת מביתה ויוצאת למסע ארוך ואפל, רווי סכנות והפתעות, ובו היא פוגשת דמויות הלקוחות חלקן מהמציאות הישראלית וחלקן מעולמו של לואיס קרול. היא מצפה להגיע למקום טוב יותר - אל הארץ הקדושה, ההולילנד, ובדרך עוברת תהליך של שינוי. את סיפוריו של לואיס קרול עיבדו קלאודיה דלה-סטה ואדיבה גפן, וביימה אותו דלה־סטה.ההצגה, שהועלתה בעבר בסמינר הקיבוצים בהשתתפות סטודנטים ועובדים זרים, מוצגת עכשיו בתיאטרון הערבי־עברי בהשתתפות שחקנים ישראלים, ראפרים, זמרים ונגנים מקהילת העובדים הזרים בכנסיות בתל אביב. "כשהגעתי הנה – כמו כל אדם שמגיע למקום זר – הייתי כמו אליס בארץ הפלאות", מספרת דלה-סטה, ילידת איטליה שלמדה תיאטרון בלוס אנג'לס, "הרעיון לנסוע לוונדרלנד מרתק אותי. נכון שאני לא עובדת זרה ואי אפשר לגרש אותי, אבל אני מזדהה עם התחושה של המהגרים. המדינה הזאת היא מדינה של מהגרים. אליס מגיעה לכאן, ובהתחלה היא נורא שמחה. היא בורחת מארץ רחוקה – לא ברור אם פיזית או נפשית. היא עוברת דרך קיר ומגיעה לעולם שהוא ישראל, אבל גם לעולם של פנטזיה. היא צריכה לנצח את מלך הלבבות ולמצוא את הדרך הביתה".זה הסיפור שלך?"אני לא יודעת אם אני צריכה להילחם נגד מלך הלבבות, אבל זה בטח הסיפור שלי וגם הסיפור של העובדים הזרים. אליס תמיד משוחקת על ידי פיליפינית, והסיפור כולו שזור בסיפורים הפרטיים של העובדים הזרים שמשתתפים בהצגה. יש לנו שחקן שברח מניגריה ברגל כדי להגיע לארץ הקודש בחג המולד, מתוך אמונה שיראה כאן משהו שלא ראה קודם. והוא אכן הגיע לכאן וראה שאין כאן כלום, והשאלה שלו היא where is the party – שזו הרי בדיוק השאלה של השפן".אז מה אם הם לא למדו משחק איפה מצאת את העובדים הזרים שמשתתפים בהצגה? עשית להם אודישנים?"אדיבה ואני הלכנו לחפש אותם בכנסיות בדרום העיר. יש כאן עולם נוסף שאנחנו אפילו לא יודעים עליו. זה עולם אחר, אבל זו בעצם תל אביב. כנסיות שהקהל בא אליהן לבוש במיטב הבגדים, שיש בהן מוזיקה, שירה וריקודים. דרך הכמרים הצלחנו להגיע למקומות האלה ולפגוש אותם, והיתה כמובן הרבה חשדנות כלפי. אלה אנשים שחיים בסכנת גירוש יומיומית".הם לא בדיוק שחקנים. איך זה לביים אותם?"זה היה וזה תמיד מתנה. השפה היא לא בעיה וקל להם לעמוד על הבמה. הם קוראים לי מאדאם ועושים סשנים מיוחדים של תפילות בשבילי ולהצלחה של ההצגה. כשיש כזאת אש ותשוקה, זה לא נראה לי רלוונטי אם הם למדו משחק או לא".תפילות להצלחת ההצגה. "לוסט אנד פאונד אליס" (צילום: אסנת קרסינסקי)את חיה ועובדת בתל אביב, ועדיין אומרת "הבית שלי" ומתכוונת לאיטליה. איך את חיה עם הפיצול?"האמת – זה מתחיל להיות קשה, למרות שהדואליות הזאת נתנה לי כל מיני הזדמנויות. אני מתה על תל אביב. העיר הזאת היא גם הבית שלי. כל השנים האלה הייתי עסוקה בלהסתדר ולהתארגן ופחות הסתכלתי לאחור, אבל מגיע הזמן שבו אני שואלת איפה העבר שלי ומי מבין אותי באמת, בלי שאתאים את עצמי לתרבות של הצברים. גם איטליה היא לא האיטליה שעזבתי. מה הזהות שלי? זה לא ברור כמו אצל הישראלים. בעיני, נורא מרתק שהישראלים הם כולם מאוד ישראלים. הם יכולים לשנוא את הממשלה ולחיות בניו יורק, אבל עדיין הזהות היא ישראלית. לאיטלקים אין את זה, למרות העבר של פטריוטיות גדולה. כל אחד שייך למקום שממנו הוא בא – סיציליה, נפולי, רומא"."כשלא מכירים את השפה, נשאר מסתורין" איך זה ליצור בעברית, שאינה שפת האם שלך?"מתבלבלות לי השפות לפעמים, בעיקר כשאני עובדת עם שחקנים בשתיים או שלוש שפות, וזה אמנם מעצבן, אבל זה גם נותן הרבה. חודש אחרי שהגעתי לארץ, שיחקתי בעברית, למרות שלא הבנתי מילה ממה שאמרתי. כשאנחנו לא מכירים את השפה כל כך טוב, יש מסתורין שנשאר - זה שהמילים לא מסבירות. ואז היוצר נמצא שם לגמרי, באופן טוטלי". הישראלים נחשבים למאוד דעתניים. את רואה הבדל בין השחקן הישראלי לאיטלקי?"בהחלט. בשחקנים הישראלים יש המון תשוקה והמון יושרה. אם יש להם מה להגיד הם אומרים – גם אם לא תמיד צריך להגיד הכל. הם רגילים להגיד 'אני' בצורה מאוד ברורה. מה אני רוצה, מה בא לי ומה מגיע לי. הם צריכים להבין את התפקיד ואת היצירה לפני שהם מתחילים לעבוד עליה. קשה להם לבטא רגשות של אהבה. הם יותר רגילים לבטא רגשות של כעס ואלימות. לאיטלקים יש הרבה יותר יכולת לבטא מילים, והם נהנים לדבר הרבה. הם קצת קשקשנים. כאן יש יותר יכולת לבטא דברים באופן פיזי, ברור, קצר".מה הפרויקט הבא שלך?"באיטליה אני עובדת על הצגה שתצא בספטמבר וכאן על מחזה שאני מביימת יחד עם זאב קלאתי על פי הספר 'בשם האם' של ארי דה לוקה, שיעלה בתיאטרון הערבי־עברי. סיפור על מרים, בחורה מהגליל שלילד שלה קוראים ישו, שמנסה להסביר למה הישראלים לא כל כך אוהבים אותה".את כל הזמן על הקו. את לא מחפשת כבר מקום להתיישב בו, לנוח?"אני כל הזמן על הקו, ובגלל זה חסר המרכז. על זה ההצגה. אבל עם זאת, במקום הלא ברור הזה ובאי הוודאות יש גם חופש, וגם על זה ההצגה. אני מחפשת כל הזמן. כנראה היצירה שלי נובעת מהחיפוש. הדואליות שלי גרמה לי לבכות הרבה בלילה, אבל יש בה גם המון יתרונות. ובסופו של דבר, אליס מנצחת. גם אם ההצגה היא קצת אפלה, בסוף יש דרך החוצה מכל המצב הלא נוח הזה".

eyal.hair@gmail.com

*#