רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שם פרטי": קוריוזים קומיים בדרך לאמת הפנימית

מה שמתחיל כקומדיה על הבורגנות, מתפתח במהירות להיות דיון ביחסים בין הפנימי לחיצוני. לא הכל ב"שם פרטי" עובד כמו שצריך, אבל המשחק הטוב עוזר להחליק את מה שלא

תגובות

"מה יש בשם?" שואלת יוליה את אהובה הצעיר. "מה שנקרא לו שושנה ריחו יהיה מתוק תחת כל שם אחר כשם שרומיאו, אילו לא נקרא רומיאו, היה מושלם כשם שהוא גם בלי התואר". השם, אומרת יוליה הרומנטיקנית, הוא רק המסמן של המהות עצמה. אין בו כוח לשנות את המסומן שלו, אין בו כדי לחרב או להלל את האובייקט שעליו הוא מתנוסס. על הנחת היסוד הזו מבקש לערער המחזה "שם פרטי", המוצג בימים אלה בתיאטרון בית לסין. את הדיון העקרוני ביחס שבין שם וזהות מציבים המחזאים מתְיֶה דֶלָאפּוֹר ואלכסנדר דה-לה פָּאטָאלְיֶיר, בסלון בורגני בפריז של ימינו.שם פרטי - כל הפרטים

מה שנראה כדינמיקה משפחתית שגרתית נקטע ברגע אחד, כשוונסן מספר לאחרים כי אנה והוא החליטו לקרוא לבנם הבכור אדולף, על שם גיבור של רומן צרפתי מפורסם. פייר מגיב בתוקפנות ובכעס, אליזבת יוצאת להגנת אחיה וקלוד עומד בצד ומנסה לא להתערב. ככל שהולכת העלילה ומתקדמת, מתברר כי למעשה גם סוגיית השם והזהות אינה ככלות הכול הנושא המרכזי במחזה. במקום זה עסוקים המשתתפים בהסרת מסכות הדדית, כלומר בחשיפת הפרצופים האמיתיים זה של זה, המסתתרים מאחורי פסאדה עשירה של העמדת פנים והתחזות. פייר, שאמור להיות סמל התרבותיות והאינטלקטואליות מתגלה כאיש קר וחסר אונים, אליזבת השמחה והלבבית היא למעשה אישה מדוכאת וממורמרת, וונסן נשלט ביד רמה על ידי אשתו וקלוד, שנראה לכולם כמו הומוסקסואל בארון, מגלה לקראת סיום ההצגה סוד מפתיע שטורף את כל הקלפים.כל אחד והסוד שלו. "שם פרטי" (צילום: אייל לנדסמן)

"שם פרטי" הייתה יכולה להיות בקלות "הצגת איקאה" - בנאלית, נוחה כזו, הצגה ששוכחים רגע אחרי שיוצאים מהאולם. אין בה הפתעות אמנותיות או מסרים פילוסופיים מרטיטים וחלק מהמונולוגים (בעיקר בסיום) מעוררים רושם מאולץ ומאומץ. מה שבכל זאת מציל אותה מהבורגנות של עצמה הוא הביצוע הנפלא של השחקנים. ליאור אשכנזי מוכיח פעם נוספת שהוא לא רק שחקן דרמטי בעל עוצמה אלא גם קומיקאי מדויק ומחודד. הוא מגלם היטב את וונסן מכיוון שהוא במידה רבה וונסן בעצמו (או לפחות כפי שדמותו מצטיירת לא פעם בתקשורת) – גבר מרשים, בטוח בעצמו שעובד שעות נוספות כדי להסתיר את חולשותיו. מורדי גרשון ממשיך להדגים את יכולותיו המרשימות, דווקא בתפקיד קטן יחסית. משחקו של גרשון רווי בניואנסים, ודי במבט אחד שלו בכדי לדעת מה יש לו לומר ואת מעמדו מול הדמויות האחרות. יעל לבנטל ומיכל לוי ממלאות את תפקידן באופן משביע רצון, אך למרבה הצער קיבלו מראש דמויות פחות מעניינות מהפרטנרים הגבריים שלהן. גם הנאום של לבנטל בסיום, בו היא מטיחה בכל הסובבים דברי אשם על התנהגותם כלפיה, לא מציל את דמותה מסטריאוטיפ הטיפשונת קלת הדעת.

קשה להתווכח עם כישוריו הקומיים של דב נבון, אבל בהצגה זו הוא לוחץ וצועק יותר מדי. גם אם ביקש משה קפטן (הבמאי) להציגו כנוירוטי וחסר שליטה, הרי שהוא הגיע לשיאו מהר מדי ויותר מדי פעמים. נבון לא הצליח לחמוק לגמרי מהטייפקאסט הסטנדטי שלו – מעין הכלאה בין וודי אלן לאוהד הפועל, ספק מבולבל ספק עצבני.

אוהל בסלון אי אפשר לכתוב ביקורת על מחזה שעוסק במעמד הביניים ובבורגנות מבלי להתייחס גם אל המאבק המתחולל כאן. ב"שם פרטי" רוצים המחזאים לומר משהו על הדיסוננס שבין מה שמוצג כלפי חוץ לעומת האמת הפנימית. החוץ מעיד על חופש, ליברליות ופתיחות, אך בפועל, כדי לקדם שגרת יחסים תקינה, נאלצת כל אחת מהדמויות להשתיק ולהחביא חלק אחר בעצמה. עדיין, המחשבה הבסיסית על מבנה שיש בו אמת לעומת שקר, פנימי ואינדיבידואלי לעומת חיצוני וקבוצתי נשמרת כאן.כל אחד מנסה להשתיק משהו בעצמו. "שם פרטי" (צילום: אייל לנדסמן)נדמה שבמחאת האוהלים ובאחיותיה יש כבר משהו שמערער וקורא תיגר על המחשבה הזו. למרות שיש מצב שממנו רוצים להתרחק, האופק אליו רוצים להגיע לא משורטט לגמרי בבהירות – ולא במקרה. התחושה היא שגם הנאבקים מבינים שאי אפשר לבנות כאן איזו אוטופיה חדשה יש מאין, אלא שצריך לשנות את מערך הכוחות הקיים מיסודו. חוסר הבהירות הוא במובן מסוים גם הדלק של המאבק, משום שבהעדר סיסמא אחת, שם אחד, מטרה אחת – קשה להכניע ולהשתיק אותו. כמו השושנה של יוליה, זהו מאבק פוליטי פר-אקסלנס. גם אם הוא נחבא מאחורי שמות אחרים.שם פרטי - כל הפרטים

*#