דרום לוהט: הפקה שישית לתיאטרון דימונה

גם אחרי פעילות של ארבע שנים ושש הפקות מקור, נועה רבן קנולר מודה שהיא עדיין מגייסת בלי בושה קרנות וספונסרים ומתעלקת על סילבן שלום. ככה זה כשיש רק תיאטרון יוצר אחד ברדיוס של 40 קילומטרים

שי הרלב, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שי הרלב, עכבר העיר

פעם דימונה הייתה התחנה האחרונה והיחידה של אוטובוס 394 המיתולוגי, בו נסעו בעיקר חיילים מיוזעים ונופשים פוטנציאלים בדרך הפתלתלה מתל אביב לאילת שארכה שש שעות. מאז המרחק הפיזי בין תל אביב ודימונה התקצר. אפשר לנסוע בכביש 6 מדרום לקריית גת, אפילו לא להיכנס לבאר שבע ולהתחבר לכביש דו-מסלולי ישיר לדימונה. בכניסה לעיר, במקום התחנה המרכזית של פעם, עומד עכשיו קניון נקי ומטופח ומסביב מדבר יפיפה. רק הצריפים והפחונים של הבדואים מעיבים על המראה הכללי שניבט על העיר.תוך דקות ספורות מגיעים למבנה תיאטרון שחור ומרשים ביופיו החיצוני. במקום מתקיימת הופעה מוקדמת של ההצגה גירסת הבמאי, שכתבה וביימה המנהלת האמנותית של תיאטרון דימונה, נועה רבן קנולר. ההצגה מבוססת על אחד מסיפוריו של הסופר היהודי איליה ארנבורג מתוך קובץ סיפוריו "שלוש עשרה המקטרות", ומספרת את סיפור תחילת הראינוע. העלילה מתרחשת בשנות ה-20, זוג שחקני וודביל צעירים ומאוהבים מנסים את מזלם בהוליווד. אלא שמשחקם תיאטרלי ומוגזם והם מתקשים לתפקד באווירה הכוכבות שקיימת באולפנים הגדולים; שחקן דון ז'ואן ונרקסיסט' ובמאי נוירוטי שמשנה את דעתו בכל רגע. "ניסים מתרחשים למרות הכל ואפילו בארץ חומרנית ומפוכחת כאמריקה", כותב ארנבורג על המחזה.» גירסת הבמאי - מועדי מופעעוד במדור תיאטרון:» מוני מושונוב: "תמיד הרגשתי שלא מבינים אותי"» מפמיניזם עד נאציזם: התיאטרון הישראלי מסכם שנהתיאטרון דימונה הוא החל את דרכו בסוף 2008. "גירסת הבמאי" היא הפרמיירה השישית שמתקיימת בו. באולם החדש שנחנך בנובמבר 2011, יש כ-120 מקומות ישיבה וכמו חלל פרינג' אמיתי הוא נטול במה וכך הוא נבנה במקור. השחקנים מציגים במרכז החלל מול שורות של צופים משני עבריהם. "המבנה הוא מעבדת תרבות עבור התושבים, עבור הקהילה של דימונה", מסבירה מנהלת התיאטרון דקלה קצוני. בתחילת דרכו של התיאטרון שימשה כמפיקה וקודמה להיות המנהלת הכללית של התיאטרון. בתחום העסקי נוהגים לנקוט בשם המקוצר מנכ"ל. קצוני מעדיפה לומר מנהלת כללית. ביטוי שטומן בחובו אחריות יותר מאשר סמכות.בכורה שישית והיד עוד נטויה. "גירסת הבמאי" - תיאטרון דימונה (צילום: ז'ראר אלון)

"מבחינת הצגות, המקום עובד בין 10-12 ערבים בחודש, כאשר אנחנו מתכוונים לארח בו הצגות אורחות ופעילויות נוספות", אומרת קצוני ומוסיפה: "בשישי ובשבת בערב המקום סגור בגלל האופי המסורתי של תושבי המקום ובכל זאת אנחנו מבצעים כ-40 הרצות בשנה. תקציב התיאטרון ב-2012 עמד על 1.8 מיליון שקל וזאת בעיקר בזכות תמיכות של מפעל הפיס שאפשר את הקמת המבנה ועיריית דימונה. התיאטרון צריך לשרת את העיר הזו שיש לה רק תיאטרון יוצר אחד ברדיוס של 40 קילומטרים".שליחות חברתית וציונית

האנסמבל של תיאטרון דימונה מונה כיום עשרה אנשים ששותפים לחזון רב שנים. בנוסף לרבן וקצוני יש חמישה שחקנים, עוזר במה ותפאורה ומנהלת שיווק ומכירות שמתעתדת למכור כמאה מנויים לתושבים. הכל התחיל בסוף 2008 כאשר נועה רבן קנולר התבקשה על ידי מפעל הפיס לרדת לדימונה ולפתוח תיאטרון. "זה היה מפגש חם ואמיתי מהתחלה", היא נזכרת. "ישר חיבוקים והזמינו אותנו לאכול. הכי welcome שיש. היה קצת קושי להבין את היוזמה שלנו. רצו שנעבוד במתנ"ס ובהיכל התרבות. אבל התושבים הבינו שאנחנו רוצים לבדל את עצמנו כקבוצת תיאטרון יצירתית".

אוהד קנולר, בעלה לשעבר של נועה (שחקן קבוע בקאמרי, בקולנוע ובטלוויזיה) ראה, כמו נועה, את הנסיעה לדימונה כשליחות חברתית וציונית. עד היום שוהה אוהד במקום מספר ימים כל שבוע עם בנם המשותף פטר ומשמש כדרמטורג של התיאטרון בהתנדבות מלאה. גם השחקן והיוצר דורון תבורי, תומך נלהב של פרינג' ותיאטרון אחר, עזר לעצב את המקום לצרכי האנסמבל והיה שותף בהתאמת המבנה ללהקה. תבורי המליץ שכל אנשי האנסמבל יעתיקו את מקום מגוריהם בקביעות לדימונה ולא יחלקו את זמנם בין דימונה ומרכז הארץ."בהתחלה חיפשנו כל מיני מקומות נטושים שיתאימו לצרכים שלנו", ממשיכה רבן לספר על חבלי הקליטה, "ומצאנו אולם ספורט נטוש שהעירייה הסכימה לשפץ. בנובמבר האחרון נחנך המבנה החדש עכשיו ואנחנו מאד גאים בו. מקום מאד אינטימי, משפחתי. את אחד החללים שהיה אמור לשמש אותנו הפכנו לגלריה לאמנות שבו מוצגות תערוכות דרך קבע". (כיום מוצגת תערוכה בנושא החתונה, עם צילומים של דוד עדיקא, רלי אברהמי ואחרים ש.ה).מקום אינטימי ומשפחתי שמשדר גאווה. תיאטרון דימונה (צילום: איתי כהן-סולל)

האם אחרי 6 הצגות את מרגישה טוב עם הגודל של האנסמבל?"חמישה שחקנים זה בהחלט מעט מגביל ואני מאד רוצה להגדיל את האנסמבל, אבל בשביל זה אנחנו צריכים הגדלה בתמיכות. דקלה ואני אני מגייסות בלי בושה קרנות וספונסרים ו'מתעלקות' על סילבן שלום השר לפיתוח הגליל והנגב. כרגע הבעיות שלנו הן רק עם מנהל תרבות שמבקש להגדיר אותנו בחוק הקריטריונים. אנחנו עדיין בתקופה שזה אנו מגדירים את עצמנו כקבוצה. אנחנו לא יכולים להתחייב על העלאת ארבעה או חמישה מחזות בשנה, והסחבת והביורוקרטיה של התמיכות ממנהל התרבות תקועה ומתסכלת מאוד".

עד כמה הקהל מקבל את זה שאתם תיאטרון אחר, פרינג'?"לפרינג' יש קונוטציה בעייתית. אני מעדיפה להשתמש במילה אלטרנטיבה. בכלל חשוב לנו שהקהל יתחבר להצגות שלנו אבל ברור לנו שכדי להגביר את האמון בנו ואת המעורבות שלנו עם הקהל, התיאטרון צריך לעבוד חמישה ימים בשבוע וזה אומר גם הצגות מיובאות ופעילויות נוספות. למשל חיבור עם פסטיבל המחול דימוננה' שמתקיים כבר עכשיו. אני מתכוונת להביא לתיאטרון יצירות של תיאטרונים אחרים שפועלים בארץ שהתושבים יכירו חומרים ואנסמבלים נוספים".מה למשל?"התקלה של דירמנט שביים שי פיטובסקי, שמנהל את הצוות של צעירי הבימה. 'אודיסאוס כאוטיקוס של אנסמבל 'איש' שמופיעים בכל העולם, הצגה מלאה דמיון וליצנות טובה שמאוד מדברת אלי. 'ההיא יפה' של שיר גולדברג שמבוסס על ספר טיפוח נשי משנות ה-50 עם טוויסט של ביקורת פמיניסטית, וגם הצגת היחיד של משה פרסטר בגדי חורף אבא. פרסטר שימש כאן שחקן קבוע במשך שלוש שנים. וגר פה עם בת הזוג שלו וילדיהם ותרם המון לאנסמבל מכישרונו וניסיונו. האמת שדי חבל, אבל הוא עזב אותנו ואת דימונה בשביל להשתתף בהישרדות".הבנתי שצעירים מקומיים, הם כבר חלק אינטגראלי מהצוות הקבוע שלכם "יש שני בחורים שהחלו כמתנדבים, ניקו ודניאל, והיום הם כבר חלק מהמשפחה. ניקו, הוא דימונאי שהתחיל לבוא אלינו, 'התעלק' וצופה בחזרות הוא מיד התברר כילד גאון. לומד הכל נורא מהר, תלמיד מצטיין. למד להרכיב תפאורה ופרופס ולהפעיל תאורה וסאונד. אנחנו לא יכולים בלעדיו. הוא כבר לא עובד בהתנדבות. הוא אחד משלנו".תחילת הדרך - לפני שמשה פרסטר עזב להישרדות (תצלום: אלברטו דנקברג)בפרספקטיבה של 4 שנים, איך את רואה את השינוי התרבותי והחברתי בעיר?"אני רואה את השינוי הזה כל הזמן קורה. אפילו בכביש הגישה לעיר. כשהגענו הוא היה מוזנח לגמרי ולא היתה בו תאורה. אנשים טענו שבדואים שמים מכונות כביסה בלילה כדי שיקרו תאונות דרכים. עכשיו זהו כביש שעוקף את באר שבע דו-מסלולי ומהיר שמקצר מאוד את הנסיעה לתל אביב. בהתחלה הייתה פה רק מאפייה באזור התעשייה. עכשיו יש פה מסעדות ביתיות נהדרות שאנו מארחים בהם חברים, כולל מסעדת סושי מצוינת. שלא לדבר על סינמטק שפעיל ארבעה ימים בשבוע. פתאום כשאתה בא מתוך רצון אמיתי להשקיע ולתת ולהישאר אתה רואה שאתה לא לבד, ומסביב קורים דברים שמחזקים אותך, את התושבים ואת המקום בכלל".» גירסת הבמאי - 21-25 באוקטובר, תיאטרון דימונה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ