"לעשות הצגה זו דרך לשנות משהו בעולם"

פיראס רובי והילה גולן מגיעים לפסטיבל עכו לתיאטרון אחר עם שתי הצגות עתירות קונפליקטים

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

"גם השנה נחטט בלב ההוויה הישראלית, לעתים עד זוב דם", מצוטטים מוני יוסף וסמדר יערון, המנהלים האמנותיים של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר. הקונפליקט בחיי הערבים הפלסטינים והקונפליקט של מערכת החינוך עומדים בלב שתיים מהצגות התחרות: "הרעלת זעתר", שביים פיראס רובי, מספרת על יוסף, ערבי שמוכר ליהודים תכשירי זעתר ליופי, דו קיום ואהבת האחר. "פוליו", שביימה הילה גולן, מתמודדת עם החינוך שלנו ולאן הוא מוביל אותנו. פסטיבל עכו יעלה זו השנה ה־ 33 בחול המועד סוכות, ויציג למעלה מ־ 500 הרמות מסך של כ־ 70 מופעים מהארץ ומהעולם. זוהי השנה הרביעית והאחרונה בניהולם האמנותי של יערון ויוסף, הנוקטים קו מעז ואמיץ. שני הבמאים שבחרתי לראיין – רובי וגולן - גדלו בבית היוצר של המרכז לתיאטרון עכו. רובי פועל בתיאטרון מאז שנת 1995 , אז החל ללמוד אצל דודי מעין, ושימש כמנהל טכני, מעצב, מוזיקאי שחקן ובמאי. הילה הגיעה לתיאטרון כנערה ועבדה כמפיקה, במאית שותפה, מעצבת חלל ושחקנית.» פסטיבל עכו 2012 - כל הפרטים» פסטיבל עכו 2012: נפרדים מסמדר יערוןשניכם גדלתם במרכז לתיאטרון עכו ואפילו הייתם "חונך ותלמידה", ועכשיו שניכם מתחרים בפסטיבל כבמאים. איך ההרגשה?גולן: "אני חיה מעל עשר שנים את הפסטיבל, ותמיד בחרתי להיות בשוליו, ועכשיו אני מספיק בוגרת להיות בפרונט ולהשתתף בתחרות – זה מאוד מרגש ומלחיץ. התחלתי את החונכות בתיאטרון בגיל 16, עם השנים צימצמתי את הפער והיום אנחנו מרגישים שותפים שעומדים יחד מאחורי דברים, אז לי כיף ששנינו בתחרות".רובי: "הילה אמנם נסעה רחוק, אבל הקשר שלה לתיאטרון עכו לא נגמר, וההשתתפות שלה בתחרות היא חלק מהתיאטרון. זו הפעם השנייה שלי בתחרות, בעבר עשיתי את 'חתונה צוענית' יחד עם איהב בחוס. היום אני מרגיש בשל יותר".

פיראס, בלב ההצגה שלך יש בובה, והילה, את מביאה את ההורים לבמה.רובי: "היו לי המון רעיונות, ואז בא עלא חליחל עם המחזה שהוא כתב. זה חדש לי כי אף פעם לא דמיינתי שאעלה מחזה כתוב, אבל אהבתי את הרעיון הבסיסי שלו".גולן: "בהתחלה דמיינתי הצגה מרובת משתתפים עם מורים וקהל שירגיש כמו בבית ספר, ולאט לאט, תוך כדי העבודה עם אריאל ניל לוי וניבה דלומי, הבנתי שכובד המשחק יהיה הם ורציתי להפגיש אותם עם ה'אמת'. עלה הרעיון לשלב את ההורים – בהתחלה חשבנו להסריט אותם בווידאו, אבל אז הבנו שזה יכול להיות מפגש מעניין. אבא שלי מיד אמר שהוא מוכן לעשות כל מה שצריך, וחשבתי שאחרי שנים של יצירה בא לי לתת להורים להיות איתי על הבמה. הם כל הזמן עוזרים ונותנים דברים מתוך הבית שלהם. הם לא שחקנים אבל הם מוכנים להשתתף. אולי זה יתפתח למשהו בעתיד"."אבא שלי מיד אמר שהוא מוכן לעשות כל מה שצריך". פוליו (צילום: דן הירש)

פיראס, תמיד היית מאחור, כמוזיקאי ואיש טכני. הבימוי הוא מעבר לקדמת הבמה – זו ההתבגרות שלך?"אולי הגיל מביא את זה, אבל אף פעם לא האמנתי ביוצר יחיד – אני מאמין בשיתוף ביצירה, לא במובן הקומוניסטי אלא בכך שכל יוצר יכול להביא משהו לתוך התהליך ואז יש במאי שמכוון הכל. גם כשעבדתי עם דודי מעין הוא היה המנהיג והקפטן, אבל כשמישהו משך את היצירה לאנשהו הוא הלך איתו ונתן לדברים לזרום. אני התאהבתי בזה וככה אני רוצה לעבוד. תמיד אעשה את המסע הזה עם עוד אנשים. כן, מפחיד אותי להיות בקדמת הבמה, כשניגנתי תמיד הסתתרתי מאחורי הכלים, כי אני מאמין שצריך להישאר נאיבי".גולן: "בשבילי פיראס הוא יוצר. נכון שהוא היה אחראי על הטכני, וכל מה שאני יודעת על הצדדים הטכניים של ההפקה בא מההתבוננות בו. אבל מהרגע הראשון הוא יוצר והוא חלק מהשפה שנוצרת כשיש הפקה".

שניכם מטפלים בקונפליקטים.רובי: "הסוחר הוא תמצית דמות הקונפליקט של הערבים הפלסטינים בארץ - מצד אחד אתה רוצה לשמר את הפלסטיניות שלך ומצד שני אתה רוצה ליהנות מהישראליות שלך. יוסוף, גיבור ההצגה, רוצה לשרוד, לחיות ולגדל את הילדים שלו. אלה רצונות אוניברסליים. והבובה כל הזמן מזכירה לו את ההיסטוריה שלו".גולן: "המון קונפליקטים ושאלות שקשורות לחינוך וגם למצב ולמציאות הישראלית. ההצגה מתרחשת בבית ספר ערבי שאליו פולש צוות ישראלי. מנהלת יהודייה מחליפה את המנהל הערבי. לא מדברים על הסכסוך אבלהוא קיים ברקע. אם בית הספר אמור לתת תשובות ברורות לשאלות ברורות, ההצגה עושה את ההפך ופותחת המון סימני שאלה ומערערת על מפעל הנורמליות – יש קשר בין הנמנום החברתי שלנו והמוכנות לקבל דברים כמו שהם ובין בית הספר".

אומרת את זה בחורה שחיה בברלין, עם כל מורכבות החיים בגרמניה."נכון. אנחנו חיים עכשיו בדירה בעיר העתיקה, ולפעמים אני שומעת עברית ומרגישה כמו בברלין. גיליתי שאני אוהבת את השפה העברית כשאני נמצאת במקומות שבהם היא לא שולטת. חשוב לי ליצור לקהל ישראלי ולגעתבנושאים ישראליים, והדיאלוג שלי הוא עם המציאות כאן. בשבילי לעשות הצגה זה תהליך ארוך, וזו הדרך שלי לשנות משהו בעולם".אם לא היה בעכו תיאטרון הייתי שוקל לשנות מקום פיזי. "הרעלת זעתר" (צילום: חביב סמעאן)

אתה, לעומת זאת, למרות שנסעת הרבה בעולם, תמיד רוצה לחזור לעכו. אתה לא רוצה לעבוד בחוץ?"אני רוצה. אני תמיד חוזר לעכו, ואני מאוד קשור לעיר העתיקה שבה נולדתי, אבל המצב כאן מעייף. עכו היא עיר קשה, אנשים שחיים בה עסוקים בהישרדות בסיסית ובשמירה על הבית. גם אותי מעסיק הנושא של איבוד הבית, כי המשפחה שלי חוותה את זה. אם לא היה בעכו את התיאטרון הייתי שוקל לשנות מקום פיזי, אולי ברלין".

פיראס, מה הפרויקט הבא?"אני עובד עם קבוצה מעכו על ההפקה 'דו איום' ואנחנו רוצים גם לחבר בין קבוצות של נוער ערבי ויהודי".

ואצלך?"עשינו בפסטיבל יוצרים צעירים בגרמניה הפקה בשם 'google translate' כתבנו מחזה בעברית ותירגמנו אותו בגוגל לגרמנית. כשאחזור לברלין אמשיך לעבוד על זה. יש גם רעיון בשיתוף תיאטרון בברלין לעשות הצגה שמורכבת משני משפטים מכל ההצגות שמוצגות היום בישראל – לצפות בכל מה שעולה על הבמות ולכתוב מחזה חדש שייקרא 'לוח מופעים ישראל'".

» "פוליו" ו"הרעלת זעתר" במסגרת פסטיבל עכו. ב' -1.10  ה' 4.10 . 75-40 שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ