נולה צ'לטון: "השמאל מבולבל והימין מבולבל, כולנו באותה בעיה"

נולה צ'לטון לא הולכת להפגנות אז היא עושה הפגנות בתיאטרון. עכשיו היא עושה את "פימה", על פי "המצב השלישי" של עמוס עוז

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

נולה צ'לטון היא לא רק מחזאית, במאית ומורה למשחק, יש שיגידו שהיא גורו/מנטור, שאנשים הולכים אחריה ושהיא שינתה את חייהם. צ'לטון נולדה בארצות הברית, למדה משחק בסטודיו של לי שטרסברג ואף ביימה הצגות באוף ברודויי. בשנת 1963 הגיעה לארץ והחלה לביים בקאמרי ובתיאטרון אלהמברה, ומשנות ה־70 החלה לעסוק בנושאים אקטואליים. בימים אלה עולה בתיאטרון הרצליה המחזה פימה בבימויה, על פי ספרו של עמוס עוז "המצב השלישי", ואף כי נכתב בתקופת כהונתו של שמיר, השאלות שהוא מעלה עדיין אקטואליות ובוחנות את מצבה של החברה הישראלית. את העיבוד לספר עשתה צ'לטון עם אסף אופק, ומשתתפים בהצגה: דבל'ה גליקמן, דינה בליי־שור, יואב הייט, אפרת לביא ואלכס פלג. » פימה - מועדי מופעעוד בתיאטרון אנסמבל הרצליה:» פימה: המעבר מהספר לבמה לא צולח» הילכו שניים יחדיו: היסטוריה ותיאטרון בשילוב מנצח» אברם: איך מדברים על התחנה המרכזית בלי פוליטיקה?מדוע בחרת במחזה המבוסס על ספר של עמוס עוז?"איתרתי את הספר לפני שנים, ורציתי לעשות ממנו מונודרמה עם גדליה בסר, וכבר אז דיברתי עם עמוס והוא הסכים שנעבד אותו למחזה. אבל איכשהו זה לא קרה. עכשיו החלטתי שאני לא רוצה לעסוק בשטויות ולעשות סתם הצגה, אני רוצה להעלות קול עבור מה שקורה כאן. מכיוון שאני לא הולכת להפגנות, אני עושה הפגנה בתיאטרון".התיאטרון מסביב עוסק בחומרים פופולריים. למה בוער לך עכשיו לעסוק בחברה ובפוליטיקה? "אני חושבת שהעכשיו שלנו הוא גבולי, ואם לא נעשה משהו עכשיו והיום נהיה אבודים. נכון, אנשים לא באים לתיאטרון לראות משהו בעייתי, כי הם בורחים. זה עצוב וזה מפחיד. אני כבר לא הולכת לתיאטרון, אני מסתכלת על חומר דוקומנטרי בטלוויזיה וזהו. זה הולך ונעשה יותר קשה, אבל אני רוצה שהקול שלי יישמע. זה חלק מלחיות כאן – לחיות ולא למות חי. הקהל שלא רוצה לעשות מאמץ לא יגיע, את זה אני יודעת מראש. אולי יבואו כמה אנשים לראות את דבל'ה כי הוא מצחיק. כשהתחלתי לעבוד על ההצגה חשבתי לדבר על השמאל האימפוטנט. אחר כך חלק מהכעס נרגע והבנתי שאני חלק מזה – כולנו בבעיות ובצרכים שלנו, בפחדים ובהיסטריות. הבנתי שזה המצב בארץ ואני חושבת שהשמאל מבולבל, והימין מבולבל, כולנו באותה בעיה. בידור יש לקהל בטלוויזיה. אם אתה הולך לתיאטרון, אתה מצפה למשהו אחר, לרוח אחרת. הייתי חייבת לעשות את ההצגה הזאת, אם לא הייתי עושה את זה הייתי גמורה. בובר אמר 'אם אני אומרת 'אותך' אני אומרת 'אני''. וזה מה שאני מנסה ללמד"."אני רוצה להעלות קול עבור מה שקורה כאן". פימה (צילום: גדי דגון)לא חששת לקחת את הסיכון?"אני מלמדת באוניברסיטה ומתפרנסת מללמד, אז אני למעשה לא לוקחת סיכון. חששתי בתחילת הדרך, ועודד אמר שזה אולם קטן, ואם הקהל לא אוהב את זה, אז אחרי ההצגות הראשונות זה עובר כמו אש. אבל זה לא קרה, קיבלנו תגובות טובות, ואני מקווה שכך זה ימשיך. אם הקהל לא יבוא, לא נוכל להמשיך".אם "פימה" יוזמן להופיע בהיכלי התרבות החדשים באריאל או בקרית ארבע תגיעו לשם?"לא, בשום אופן לא. אני לא הייתי יכולה להופיע שם. אני עדיין לא יכולה לנסוע לגרמניה, למרות שהיא לא מה שהיא היתה. הבעיה היא שהם לא עשו מספיק, מי שרצה ולא עשה. זה מה שאני אומרת לנו - אם אתה לא מסכים, אז תעשה משהו ואל תשב מול הטלוויזיה ותקטר".מה את אומרת לתלמידים שלך על התיאטרון?"אני אומרת להם שתיאטרון זה מקצוע קשה. אני אומרת להם אל תלכו לתיאטרון המסחרי, נסו לעשות תיאטרון חברתי וחינוכי. זה מה שאני מרגישה וזה מה שאני מאמינה בו. יש כאלה שעושים את זה. אסף אופק וחברים שלו ויתרו על האוניברסיטה והלכו לעבוד עם נוער בפריפריה. גם בהרצליה ישבנו עם הרשויות, ואנחנו מתכננים לעשות עבודה עם נוער. עושים מה שאפשר. זה טיפות, אני יודעת".יש לך צוות שחקנים מעניין בהצגה. איך בחרת אותם?"עודד הביא את דבל'ה ואת אפרת, שחזרה לארץ. דינה היא שחקנית מעניינת ואחרת. אלכס זה ממש סיפור, כי מישהו אחר היה מלוהק לתפקיד והוא עבר ניתוח, ואז הבאנו מחליף וגם הוא עבר ניתוח, ואז הגענו לאלכס, ואני מאוד אוהבת את העבודה שלו, הוא שחקן מצוין. יואב בא מעודד ואהבתי את העבודה שלו. וככה נוצר הצוות, צוות קטן".במאים מדברים על הדעתנות של השחקנים הישראלים, שמתערבים בבימוי. מה דעתך?"לעבוד עם שחקן זו עבודה עם האדם ולא עם הדמות. האדם הוא שצריך להיכנס לתוך הדמות ולמצוא את עצמו בתוכה. זו לא התערבות זו השתתפות, מה קורה לשחקן ואיך הוא מרגיש. זה לא מפריע לי. מה שחשוב לי כבמאית זה אם השחקנים הם חלק מהמצב, ועל זה אני עובדת איתם. מנסה שהם יביאו מעצמם כמה שיותר, כי זה הרבה יותר ממני. לקרוא את הרעיונות של עמוס עוז ולמצוא את עצמם בתוך הרעיונות שלו. יכול להיות שדבל'ה הוא לא בדיוק מה שעמוס חשב כשהוא כתב את הסיפור. דבל'ה הוא אדם חזק, ופימה לא בדיוק הדמות הזאת - אז כאן אתה מחפש את ההשתייכות לרעיון"."יכול להיות שדבל'ה הוא לא בדיוק מה שעמוס חשב". פימה (צילום: גדי דגון)זה מה שאת מלמדת מי שרוצה להיות שחקן? "כן, להיות שם בשביל עצמם ולא בשבילי. לתפוס מתוך עצמי את מה שהדמות עושה. אלכס, למשל, משחק את הימין הציוני, וזה לא בדיוק אלכס, אבל הוא צריך להבין את הדמות. כששחקן עובד על דמות הוא צריך לתחקר וללמוד לא רק לקרוא את הטקסט. אנחנו עושים אימפרוביזציה והחיפוש הוא איפה אני בתוך הדמות".מה הפרויקט הבא שאת מתכננת?"אני מקווה לעשות הצגה על האיש המיוחד הרב פרומן. הוא איש מעניין עם כוחות גדולים, הוא נמצא בתקוע מתוך רצון לאזן ולעשות שינוי. הוא מוקף במשפחה ויש לו אמונה שמחזיקה אותו. לי אין אמונה כמו שלו".

» פימה. שבת 22.9, 21:00;  א' 23.9, 17:00. תיאטרון אנסמבל הרצליה. 130-80 שקל. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ