נעה ורטהיים: "ההשראה היא כמו טריפ"

להקת המחול ורטיגו של נעה ורטהיים חוזרת במופע "מאנא" עם רקדנים חדשים ומודעות אקולוגית

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

המופע מאנא של להקת המחול ורטיגו שב לתל אביב לאחר סיבוב הופעות בינלאומי. המופע הוא פרי עבודתה של הכוריאוגרפית נעה ורטהיים, בביצוע להקת ורטיגו ובליווי מוזיקה של רן בגנו ושירה של עמנואל חנון. ורטיגו נוסדה ב־1992 על ידי נעה ובן זוגה עדי שעל. ללהקה שני מרכזים – מרכז מחול פעיל בירושלים ובו בית ספר למחול, סדנה להכשרת רקדנים לעבודה עם נכים, וכן "ורטיגו בכפר", מרכז אקולוגי בקיבוץ נתיב הל"ה בעמק האלה, המשלב בין אמנות לסביבה. ורטהיים – רקדנית, מייסדת, מנהלת והכוריאוגרפית של הלהקה - החלה לרקוד בסטודיו של אסתר בש בנתניה, שבה גדלה. עם סיום לימודיה באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים הופיעה עם להקת המחול הירושלמית תמר, שם פגשה את שעל. » מאנא - מועדי מופעעוד במדור מחול:» עידו תדמור: "אומרים שאני פנאט ומוקצן"» יורם כרמי: "הרגליים עדיין עולות גבוה, אבל אני במקום אחר"את חוזרת עם "מאנא" לאחר שנים. משהו התחדש ביצירה?"שיחזרנו את היצירה כי היא ירדה מהבמות כבר לפני שנה, ומחצית מהרקדנים בצוות חדשים. כשרקדנים מתחלפים תמיד יש רענון ושינוי – גם בקטעי הסולו ובטח ובטח בכימיה שנוצרת בדואטים. אבל היצירה באופן עקרוני נשארה אותו דבר. אני מרגישה שבעבודה עליה שייפתי ושיפצתי אותה למקסימום, ובעיני היא עבודה מדויקת ושלמה".במקום מילים יש תנועות ורקדנים. "מאנא":איך את מתחילה תהליך יצירה?"בתהליך יצירה יש גם עמל וגם השראה. אני אוהבת את שניהם. כולנו רוצים את ההשראה כי יש בכך חיבור שהוא כמו טריפ קטן. אני לא יודעת מאיפה באה ההשראה. אתה מתחבר ליקום בפסיביות - משהו מגיע אליך ופתאום פורץ ממך - ונשאלת השאלה אם זה משהו שבא מבחוץ פנימה או משהו שנמצא בתוכך ויוצא החוצה. אתה לא יכול לשבת ולחכות שזה יקרה, כי בדרך כלל זה קורה בצורה מפתיעה ולא צפויה – מתפרצת תנועה מהגוף בלי שתיכננת. המוטיב הראשון שלי התחיל כשדחפתי עגלת תינוק בירידה ומדי פעם עזבתי אותה ומשכתי חזרה. אז מכיוון שאתה לא יודע מתי ההשראה תגיע – אתה נשאר בעמל, שזו עבודה קשה וסיזיפית. כמו שסופר מתיישב מול המחשב לכתוב, אני נכנסת לסטודיו. במקום דפים יש חלל, במקום מילים יש תנועות ורקדנים".מתקיים דיאלוג עם הרקדנים?"הדיאלוג עם הרקדנים מרתק. לי יש את החשק. אני מאמינה וסומכת על זה שבגוף שלנו יש משהו נכון, ולכן אני מקשיבה לחשק, ואז אני מנכיחה את זה לרקדנים. אני נותנת לרקדנים את החוק, והם מתחילים לעשות את המגע שלהם והפירוש שלהם לחוק שנתתי. לכל אחד מהם קורה משהו אחר לגמרי, וכל אחד נותן את הפירוש שלו. אני אוהבת ללוש את העבודה יחד עם האישיות של הרקדנים. אני לא נשארת לבד, הדיאלוג שלי הוא איתם".את לוקחת אנשים ומפעילה אותם. צריך הרבה אומץ בשביל זה, לא?"נכון. זו כבר לא קבוצה של ארבעה רקדנים שנכנסים לחלל ועושים ניסויים. היום יש לנו מערכת שצומחת - הלהקה גדלה, יש הרבה שאלות של רפרטואר. אנחנו עושים הרבה שיחות בתחום הניהולי של הלהקה – אתה צריך לתכנן את הצמיחה והגדילה כדי לא לקרוס. עדי ואני משקיעים בזה הרבה זמן וחשיבה ותכנון. לאחרונה גדלנו לכיוון הכפר האקולוגי, אבל עדיין יש בירושלים מרכז גדול ופעיל, ובו בית ספר שעובד חמישה ימים בשבוע ולומדים בו את השפה של ורטיגו".מהי השפה של ורטיגו?"זה גם משהו שהתהווה. סיגל רוט ואחותי רינה התחילו להגדיר את זה במילים. זו שפה שמורכבת מהרבה איכויות. עוד לא יצרתי מהכל עולם אחד. זה תהליך וזה קורה ויקרה. יש לזה את החלק הסטטי של תנועה פנימית, שמתוך חוסר התזוזה אתה מגיע לתנועה שמחברת אותך למרכז, שהוא מקור התנועה. יש שיעורים ב־release, שמתייחסים למה שקורה בין כוח המשיכה לאנרגיה שיש לנו לעלות. יש את היסודות הקלאסיים של המחול, ויש המון אימפרוביזציה אישית. כל יצירה מגיעה ממוטיבציה של תנועה, ומתוכה אני בודקת את עומק המהות. ב'מאנא' זה התחיל מרצון להשתמש בקו ועיגול. זה מאוד תנועתי וזז בחלל".אני כל כך ישראלית – כשאני כאן, טוב לי. נעה ורטהיים (צילום: רם קציר)ספרי קצת על הכפר האקולוגי."לפני חמש שנים עברנו יחד עם שלוש אחיותי לקיבוץ נתיב הל"ה בעמק האלה. השיתוף הוא לא רק מול עדי, עכשיו יש מין שבט קטן כזה עם אחיותי והילדים. המקום של הכפר יוצר שיקוף ושיתוף. אנחנו נמצאים המון יחד בזרימה אנרגטית יפהפייה ובדינמיקה של נתינה וקבלה בלתי נגמרת. גם הפרויקט הזה נולד מהחיים, ומהסיפורים האישיים של כולנו. עדי הוא בולדוזר עם יכולות נדירות, ובעלה של אחותי הוא מאסטר בילדר. להיות גם אמנית וגם אמא זה לא פשוט, והיינו צריכות להיות קרובות, ואז אמא נפטרה ובתזמון מדהים הכל הסתדר. הגענו לקיבוץ, התחברנו לקהילה קיימת, והתחלנו את הפרויקט שלנו. שכרנו חלל, הבאנו צוות טכני והתחלנו לגדל צמחי מרפא, הכל אקולוגי עם מים אפורים וכל מה שצריך. זה מקום קסום". מצבם של רקדנים בעולם טוב יותר מזה שבארץ. לא בא לך להקים איזה כפר באיטליה?"אני כל כך ישראלית, שזה לא משנה איפה שאני אהיה – כשאני כאן, טוב לי. גם לרקדנים בעולם קשה. נכון שלפעמים יש יותר תמיכות ונכון שבמעמדי הייתי אולי יכולה לקבל בעולם יותר – אבל האמת, זה לא מרגש אותי. אני כל כך שורשית. זה המקום שלי". מה היצירה הבאה?"אני עובדת על יצירה לרגל חגיגות ה־20 לוורטיגו, שתצא תוך כמה חודשים. היתה לנו הצלחה גדולה בעולם השנה. זה יפה וזה כמובן גם מלחיץ, כי אותי הצלחה מלחיצה הרבה יותר מכישלון. למרות שהיו לי הרבה הצלחות, עד היום אני חווה פחד מוות בכל יצירה מחדש".

» מאנא - יום ג' 4.9, 21:00. סוזן דלל. 120-100 שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ