עידו תדמור: "יש שאומרים שאני פנאט ומוקצן"

עידו תדמור חוזר לרקוד ביצירה החדשה שלו ושל רייצ'ל ארדוס "and MR" וחולם להקים בית בישראל

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

"זוהי אחת היצירות החשובות בקריירה שלי, והיא מסמלת עבורי את החזרה לבמה כרקדן אחרי תקופה שבה עשיתי המון דברים אחרים. כשהחלטתי לחזור לרקוד הרגשתי שכדי להתחדש ולהתרענן אני צריך לעבוד עם עוד יוצרים, והצעתי את עצמי כרקדן, כמבצע, ליוצרים צעירים, רעננים ובועטים", כך מתייחס ל, יצירתו המשותפת עם , העולה על הבמה בימים אלה ומתוכננת לעלות החודש גם בניו יורק, יצירה שהחלה מהתייחסות למיתוס ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, התגלגלה למחוזות אחרים, ועוסקת בבדידות, נטישה ופחד. בעיבוד הנוכחי, שהוא הרחבה של העיבוד המקורי, רוקד תדמור יחד עם . "העבודה עם רייצ'ל היתה תהליך מאוד מיוחד", הוא מספר, "בעבודה קשוחה וקפדנית היא הצליחה להוציא ממני קצוות שאני לא חושב שהצלחתי להוציא מעצמי".»  - כל הפרטיםרוב העבודות שלך בשנים האחרונות פיזיות מאוד."מאז שאני זוכר את עצמי שאפתי למצוינות של הגוף ושל הביצוע. יש האומרים שאני פנאט ומוקצן. יש בי אהבה גדולה לדבר עצמו, לעבודה. בעבודה עם על 'לצוד את הזיכרון', אני מוציא מעצמי דברים כמעט תיאטרליים. ב'and MR' אני מרגיש במידה מסוימת כאילו אני לומד ללכת מחדש, בלי ליפול למקומות של האגו שאומר שאני יודע הכל. התמסרתי להיות מבצע של יצירות של אנשים אחרים. במהלך העבודה הבנו שיש כאן פוטנציאל ולקחנו את סטפן, שהוא מאוד שונה ממני, והחיבור של השוני הזה יצר בעיני משהו נפלא. בקריירה שלי עשיתי הרבה ריקודים טובים, אבל כאן בכל זאת יש משהו מיוחד".עוד במדור מחול:» » » בשנים האחרונות התפנית לעודד יוצרים צעירים והלכת עד הנגב."כבר שנים אני מרגיש שהתברכתי בעשייה שעשתה לי המון טוב ושאני צריך להעניק את זה הלאה. אל החוויה המיוחדת הזאת ואל קרן מיראז' הגעתי במקרה. הוזמנתי להעביר סדנה בדימונה. נסעתי לשם מותש וחשבתי לעצמי מאיפה אקח את האנרגיה להעביר את הסדנה הזאת. וכשנכנסתי לסטודיו הרגשתי שיש שם משהו אחר, התשובה האמיתית ללמידה והתנסות – משהו שלא פגשתי בתל אביב המנוסה והמשופשפת. היה לי ברור שאני חייב לעשות עם זה משהו, בניתי תוכנית שנתית לפיתוח רקדנים בבאר שבע ובכל היישובים סביבה. התמיכה הכספית שהקרן נותנת מאפשרת להביא מורים טובים מהמרכז, לשכור סטודיו מקצועי וגם לטפל בהסעות. היום, ארבע שנים אחרי, הצלחנו להביא תלמידים לרמה שהם הופיעו השנה ב ובמהלך שנה הבאה ישתלבו בפסטיבלים. "הפרויקט נותן לילדים ערכים תרבותיים ואמנים ובעיקר כבוד כלפי עצמם, ויש ביניהם כאלה שבלי הפרויקט היו מוצאים את עצמם ברחוב. בשנתיים האחרונות אני מסתובב בעולם, וכמעט בכל מקום שאני מגיע אליו אני מבקש מהשגרירות לעשות עבודה התנדבותית. רק עבודה מהסוג הזה מאפשרת לי לקחת את החיים בפרופורציה". "החיבור של השוני הזה יצר בעיני משהו נפלא". and Mr (צילום: גדי דגון)העבודה בעולם נותנת מבט מבחוץ על עולם המחול הישראלי. לא מתסכל?"בשנים האחרונות יצרנו בארץ מעצמה עולמית של מחול מודרני. אנחנו נחשבים בעולם לאחד המרכזים למחול. המחול הוא השגריר הכי טוב של מדינת ישראל היום. אנחנו מוזמנים לפסטיבלים בינלאומיים ולוקחים חלק בכל הטקסים שקשורים למדינה ברחבי העולם. התסכול הגדול נובע מההתייחסות התקציבית והתקשורתית, שהיא משפילה, מעליבה וכואבת. אחרי 30 שנות עבודה אני מקבל תקציב שנתי של 30 אלף שקל, שלא מספיקים אפילו למאית הפקה. למזלי אני מבורך ועובד הרבה בחו"ל ומרוויח את לחמי שם. יש לי ביקורת קשה על שרת החינוך. יש התעלמות מהמקום שהמחול נמצא בו ברמה העולמית. שנים נלחמתי בזה, להגיד לך שזה עשה משהו? כמעט ולא".אם זה מצב המחול, איזו הבטחה אתה יכול לתת לדור הצעיר של המחול שאתה עובד ומטפח?"לצערי אני לא יכול לתת להם הבטחה לעתיד הכלכלי שלהם. אני יכול לתת להם הבטחה ברמה האמנותית, בלמידה ובהתפתחות המקצועית. אין הרבה מקומות בעולם שאפשר להתפתח בהם כמו כאן. זה הפרדוקס שבו אנו חיים. 80 אחוז מהעבודה שאני עושה היום היא בחו"ל, ואני מבין שגם הדור הצעיר כשהוא יגדל ויתפתח יעבוד בעולם. מה שאני יכול להגיד להם כשאני מסתכל להם בעיניים זה שאין דבר יותר מרגש, נוגע, יפה וחווייתי מאשר הרגע שבו אתה מוצא את עצמך על הבמה. ואני יכול להגיד שעד כה אין שום דבר בעולם שאני אוהב יותר מאשר לרקוד".השתתפת ב"נולד לרקוד". זה לא עוד מקום שמעודד את תרבות האינסטנט ואת האמונה שאפשר להיות כוכבים תוך יום?"בשלב מסוים בחיים הרגשתי כמו שחקן קולנוע שעשה המון תפקידים דרמטיים ומרגיש שהוא מיצה את עצמו, והוא מחפש דרך להקליל את התדמית שלו ובוחר לעשות תפקיד קומי. הלכתי לטלוויזיה אחרי שנים רבות שבהן הייתי טבוע בתוך עבודה סיזיפית קשה, וחיפשתי משהו שירחיב את הקהל שלי וגם ייתן לי אתנחתא מסוימת. יש לתוכנית הזאת הרבה צדדים חיוביים. היא הביאה את המחול לקהל הרבה יותר רחב, ונתנה לגיטימציה לרבים להתחבר לעולם המחול ולהבין אותו. זה הפך את המחול למשהו מקובל עבור בנים צעירים ובסך הכל העלה את צריכת המחול בארץ. הדבר הפחות טוב הוא שזה נתן תחושה שאפשר להיות כוכב בן רגע. במחול, שלא כמו בשירה, זה לא יכול לקרות. אתה צריך שנים על שנים של מחקר ולמידה ואימון. אבל אם אני שם את זה על כף המאזניים, אני חושב שיש בזה יותר טוב מאשר רע". במחול צריך צריך שנים על שנים של מחקר ולמידה. and Mr (צילום: גדי דגון)העבודה היא פיזית וסיזיפית, ויש שלב שמגיעים לשיא. מה אחר כך?"פעם היתה תחושה שרקדן צריך להפסיק לרקוד בגיל 40. היום אני מכיר רקדנים בגיל 60 ואפילו יותר. מכיוון שאנחנו מדברים על תחום לא תחרותי, הגוף יכול לבטא את עצמו בכל גיל. ראיתי את ברישניקוב והיו לי דמעות בעיניים. קאזואו אונו רקד בגיל 90. המחול המודרני מבקש להעביר את הכאן ועכשיו, את המקום שבו אתה נמצא באותו רגע. היום גם מבינים את הגוף יותר, ויודעים איך לשמור עליו. אולי מה שאתה עושה משתנה בגיל מסוים. אני מקווה שאני מספיק אינטליגנטי שכשאגיע לשם אדע לבטא את עצמי באופן שיכבד את הגוף שלי. אחד התלמידים שאל אותי אם אני רוקד היום אחרת מאשר רקדתי לפני 20 שנה, וחשבתי שלפני 20 שנה היה לי נורא חשוב שיגידו עלי שאני רקדן טוב. יצאתי אל הקהל והאמנתי שאני מכבד את הקהל בכך שאני רוקד בשבילו ולמענו. עם השנים זה השתנה. היום אני חושב שאני מכבד את הקהל בזה שאני מאפשר להם להיכנס לתוכי. אני יכול להכיל את הקהל בתוכי. בסופו של דבר, הכבוד הכי גדול שאפשר לתת לקהל הוא לפתוח את הלב שלך ולתת לאנשים להיכנס לתוכו".אין לך פנטזיה ללהקה משלך? בית? משהו ממוסד?"ניהלתי להקה שנים, ומבחינה אמנותית זו חוויה מדהימה, אבל מצאתי את עצמי מתעסק יותר מדי בהתנהלות הבירוקרטית וזה היה סיוט. היום נוח לי לעבוד עם עצמי, וגם כשאני עובד עם עוד רקדנים זה משהו נקודתי. אני מתאר לעצמי שאם אחת הלהקות הגדולות תציע לי ניהול אמנותי זה יאתגר אותי, אבל לא מתאים לי להתעסק בכל הבירוקרטיה. אני יכול להגיד שאני חי היום בדיוק את החיים שאני רוצה לחיות. הנסיעות בעולם מספקות לי עושר תרבותי. וכן, מובן שיש לי חלום להקים מרכז אמנותי בדומה לתיאטרון תמונע, שישלב מחול ומוזיקה, סדנאות ופעילות לקהילה. אני לא רוצה מבצר או ארמון, משהו קטן וצנוע שיעשה את העבודה ממקום של תרבות. מקום שיהיה לי לבית".

 - כל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ