האופרה הישראלית מיועדת לסינדרלות

הישראלי מן השורה אינו טוב מספיק לאופרה הישראלית, ממש כמו זמר האופרה הישראלי מן השורה, אז למה בעצם היא קיימת? יובל בן עמי תוהה על קנקנה

יובל בן עמי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל בן עמי, עכבר העיר

"סינדרלה נוסח כרמן" זעק עמוד השער של "ידיעות אחרונות" ביום ראשון לפני שבוע. "דרמה באופרה, הסולנית הספרדייה איבדה את הקול. הישראלית הצעירה נעמה גולדמן הוזעקה לבמה וכיכבה", סופר בעמוד 18. זה מרגש, אין ספק. אני שמח בשביל גולדמן ובשביל הקהל שנהנה מצליליה, ומאחל בריאות מהירה לגרונה של הספרדייה (ננסי פביולה). ובכל זאת, מדובר בפרשה מתסכלת, שמעוררת שאלה: לשם מה קיימת האופרה הישראלית?ובכן, מאחר שהיא אינה פועלת בלבה של מילאנו, יש לאופרה הישראלית מן הסתם שני תפקידים עיקריים: לפתח כישרון מקומי ולחנך את הקהל לאהבת האופרה. סיפור פביולה וגולדמן מעיד שהיא נכשלת בשניהם. הנה, יש כישרון מקומי, אבל הוא חייב לחכות להצטרדות מדברית כדי לעלות על הבמה, כמו ששחקני הספסל הישראלים של מכבי נאלצים לייחל לקרע במיניסקוס אמריקאי כדי לפגוש את הפרקט. ואיפה כל זה מתרחש? במצדה, באירוע פוילע שטיק ענקי וממוסחר שעלות הצפייה בו היא 1,300-500 שקל לכרטיס.» כרמן במצדה: סופת חול אופראית» מצגת: הצצה לכרמן במצדהלמה לא לטפח מבית?

בנעורי קראתי ראיון עם אביהו מדינה, שבו דיבר על הזמר המזרחי כמדיום שנושא איתו אחריות חינוכית ותרבותית. לא מספיק אנשים קראו את הראיון ההוא, והזמר המזרחי התמסחר עד כאב. לאופרה הישראלית קרה אותו הדבר בדיוק. היא הפכה במידה רבה לעסק. לעסק טוב לפעמים (הביקורת האחרונה שהופיעה כאן, על לוצ'יה דה למרמור, היתה נלהבת), אבל לעסק, ועוד יבואני.נתחיל מסינדרלה. לפני כשנתיים נבצר ממני להגיע לבכורה של "בת הגדוד" מאת דוניצטי, ונאלצתי לפקוד את ההצגה בערב המחרת. באותו ערב הופיע הקאסט השני, ואת התפקיד הראשי שרה הילה באג'יו המשגעת במקום הכוכבת הזרה של הקאסט הראשון. 700 מילה שפכתי בביקורת על הגורל הטוב שהפגיש את אוזני עם הקאסט הזה, אבל למה להשאיר את זה לגורל? למה לא להפוך את מרכזיותה של באג'יו לעדיפות ולשבץ אותה בקאסט הראשון? למה שהאופרה הישראלית לא תהיה ישראלית?אחריות לחמש שנים. "כרמן" (צילום: יוסי צבקר)נהיה הוגנים: קורה שישראלים מובילים את ההפקה. כך היה למשל כששרה חן רייס את תפקיד רוזינה ב"ספר מסבילה". היא קיבלה ביקורות חלוקות (אני אהבתי). גולדמן גיבורת מצדה אמנם קיבלה ביקורות מאופקות ממש, אבל מדובר בצעירה בתחילת דרכה, שניצבה בשולי הבמה כמחליפתה של המחליפה. אם כבר חייבים לסחוב את האופרה למצדה, למה לא מראש להביא לשם את רייס, או את באג'יו, או דיווה ישראלית אחרת שתצדיק את המיקום הפטריוטי?הנה הסבר אפשרי: כדי להביא זמרת ספרדייה צריך לנסוע לספרד, להאזין לה על הבמה, להיפגש איתה על קפה ועוגה בקפה דל אוריינטה במדריד או בקפה דה לה פה בפריז. נשמע כמו סיוט, הא? קשה, קשה, אבל בסוף הדרך אפשר לומר: האופרה הישראלית מביאה כוכבים גדולים מכל העולם, תוצרת גרמניה, אחריות לחמש שנים, חולדה עם רין רן.אופרה כמו H&M

ומילא הזמרים, אבל ההפקות עצמן מיובאות. הן מגיעות לכאן קומפלט עם בימוי ומתאר תאורה מבתי אופרה באירופה: באזל, לייז', ולנסיה. האם אין בארץ במאים, מעצבי תאורה ותפאורנים המתמחים באופרה? אולי אין. למה שיהיו? הרי אין בארץ אופרה. יש סניף של האופרה של לייז', כמו פרנצ'ייז של H&M שמוכר רק עיצובים זרים. יש תפאורן ישראלי אחד שהאופרה עובדת איתו מדי שנה: הורדוס. לשאר מוטב כבר לעבור לברלין, כמו זמרי האופרה הישראלים הצעירים.אז למרות ההתרגשות, עידוד הכישרון המקומי מפוקפק. ומה לגבי טיפוח הקהל? מפוקפק עוד יותר, פשוט כי הבניין בשדרות שאול המלך מבוצר עוד יותר מהמצדה בשעתה. חישבתי שאלמלא הייתי מבקר אופרה הזוכה להזמנות, הייתי רואה בעשור האחרון אולי שתיים או שלוש הפקות, ורק בזכות קומבינות עם חברים העוסקים בתחום. אני אוהב אופרה אהבת אמת, אבל כנראה לא נופל בקטגוריה של קהל שראוי לטפחו.לאדם ממוצע אין 700 שקל להשקיע בזה. "כרמן" (צילום: יוסי צבקר)נכון, האופרה דאגה להציב בשלוש נקודות ברחבי הארץ מסכים ולהקרין עליהם את ההתרחשות במצדה, זה מהלך ראוי אבל לא מספק. המוסד התרבותי הזה נכשל מאז לידתו מלהביא קהל בן שכבות מגוונות ודורות מגוונים ליציעיו. כל הניסויים שביצע, החל מפרויקט האופרה הקהילתית המקסים בהחלט וכלה באופרה השנתית בפארק, לא פותר את הבעיה הבסיסית ביותר: לאף אחד מחוץ לחוג הסילון אין 700 שקל להשקיע ביציאה זוגית לאירוע תרבות, לא כולל שמרטף ובייגלע ביציאה.אין תקציבים לסבסד בהם כרטיסים? אז מה ההיגיון בלהפוך לבית האופרה הראשון בעולם שסולל כביש במדבר? אוקיי, עשיתם קצת יח"צ לז'ורז' ביזה ב"ידיעות" והושבתם את אוהבי האופרה של נתניה מול מסכים, מודרים מן היציעים המדבריים. בזה פתרתם את הבעיה? בזה מילאתם את ייעודכם? מגיע לנו יותר ממסך, ויותר מהדשא של פארק הירקון. מגיע לנו שנוכל לצאת לדייט ספונטני באופרה בעבור 100 שקלים לכרטיס, כמו בלונדון, כמו בניו יורק. גימיק מצדה אולי מושך עניין וקהל חדש לאופרה, אבל זוהי מעין מסננת שפולטת החוצה כל מי שאינו מסוגל להרשות לעצמו להוציא הון תועפות. הישראלי מן השורה אינו טוב מספיק לאופרה הישראלית, ממש כמו זמר האופרה הישראלי מן השורה. האופרה הישראלית מיועדת לסינדרלות, ואילו לנו נמאס לשבת בבית, לחלום על האורות ועל ההתרגשות ולחכות לפיה הטובה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ