רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אילן רונן: "אף תיאטרון בישראל לא מתמודד עם הקשיים של הבימה"

הגלות ממשכן הקבע, הלוואת הענק והיחסים הבעיתיים עם משרד התרבות - המנהל האמנותי של הבימה משיב לטענותיו של יובל בן עמי, ומסביר מה קרה לתיאטרון הלאומי, ולמה חייבים לשמור אותו כסמל

תגובות

מצאתי לנכון להשיב לך על מאמרך מי בכלל צריך תיאטרון לאומי?,  בין היתר בשל הערכה שאני חש אלייך כמבקר אינטליגנטי, חסר פניות וקול חדש ומרענן בביקורת הישראלית. זאת, גם אם על חלק ממאמריך אני חלוק, כמו במקרה האחרון.

אמר לי פעם שלמה בר שביט, שחקן הבימה עתיר זכויות, שאף היה מנהלה האמנותי למשך שנה, שההחלטה של ממשלת ישראל להעניק את התואר לאומי לתיאטרון הבימה ב- 1958, באה כשבתודעה הציבורית הבימה כבר הפכה מזמן לסמל לאומי. זה קרה עוד לפני קום המדינה, בדיוק כפי ששחקני הבימה, רובינא, מסקין וברטונוב הפכו לסמלים מיתולוגיים עוד בחייהם. הבימה הפכה לסמל לאומי בתודעה הציבורית, ממש כשם שהמשורר חיים נחמן ביאליק הפך לסמל לאומי, עוד בטרם הוענק לו התואר הזה. ולכן לדעתי, לאיש מאיתנו אין הזכות להחליט על ביטולו או העברתו לתיאטרון אחר. הבימה נטועה כסמל בתודעה הלאומית שלנו כמו סמלים אחרים, שלא נעלה על הדעת לבטל אותם ובצדק. עם כל הכבוד לתיאטראות האחרים, ששניים מהם גם הייתה לי הזכות לנהל (החאן והקאמרי), הבימה מסמלת עבור העם בישראל חוויה הרבה יותר משמעותית מכל תיאטרון אחר.   מי בכלל צריך תיאטרון לאומי? - למאמר המלא של יובל בן עמימנהלי התיאטראות - להקפיא הסיוע להבימהמשכורות השחקנים הן לא הבעיהכשם שמוזיאון ישראל, התזמורת הפילהרמונית ומוזיאון יד ושם הם מוסדות לאומיים, כך גם הבימה. הוא ראוי לתואר הזה גם בגלל ההיסטוריה הייחודית שלו. בדיוק לפני 92 שנה התיאטרון הזה מילא  תפקיד מרכזי במהפכה הציונית וברנסנס התרבותי של השפה והתרבות העברית! לכן לא נכון, דעתי, לשנות את העובדה שהבימה מושרשת כסמל לאומי בחוויה הישראלית ההיסטורית. כך, אגב, מקובל ברוב מדינות העולם, כשמעניקים תואר לאומי או מלכותי, לתיאטרון עם זכויות היסטוריות משמעותיות בחוויה הלאומית. המשמעות של תיאטרון לאומי היום המשימה המוטלת עלינו היום, היא לנסות למלא את המושג הזה, תיאטרון לאומי, תוכן חדש.  סמל לאומי אסור להרוס. בניין הבימה בשיפוצים (צילום: אייל טואג)ראשית, המושג תיאטרון לאומי היום הוא מושג טעון ולעיתים גם מאוד בעייתי. אתה צודק שבמהלך הזמן המושג הזה הלך ונשחק מסיבות רבות, ואני מסכים איתך שהניסיון לבדל את הבימה משאר התיאטראות, הפך למשימה לא  פשוטה. בשני העשורים האחרונים עוד מצטרפים לכך גם תנאים אובייקטיבים קשים מנשוא. אחד מהם הוא כונס נכסים, מצב בו שרוי התיאטרון כבר 15 שנה, להבדיל מכל התיאטראות האחרים. הלוואה שבאה לכסות גרעון משנת 1995 עם ריבית דרקונית של בנק ישראל, מאיימת להביא את התיאטרון לקריסה. בנוסף יציאה מהבניין לארבע שנים, בניין שהפך גם הוא לסמל של הבימה, הצריך שכירת אולמות חלופיים וגרר הוצאות גדולות. אף תיאטרון בישראל לא נאלץ להתמודד עם מצב כה קשה ומסובך. במלחמת הישרדות זו, נאלץ התיאטרון להעלות לעיתים הצגות קופתיות, שבאות להחליף את הסיוע, שלא תמיד הגיע, ממשרד האוצר והתרבות.    יחד עם זאת ועם כל הקושי, הבימה הצליחה להוביל בשנים האחרונות כמה וכמה מהלכים אמנותיים. בין השאר הוקמה  קבוצת הצעירים של הבימה – פרויקט ייחודי ומודל לחיקוי. הקבוצה הוקמה לפני 14 שנה, ובמרוצת הזמן הפכה לחממה ליוצרים ושחקנים צעירים, ופיתחה שפה תיאטרונית משלה. במקביל, הבימה הפך בשנה וחצי האחרונות לתיאטרון המוביל בהעלאת מחזאות ישראלית חדשה:  לילה במאי, דור 3 , אותו הים, נפגעי חרדה,כתם לידה, מסילה לדמשק, מישהו ימות בסוף, לרקוד ולעוף, מוריס שימל, כוכב יאיר, פוסטראומה, כי בנו בחרת ובקרוב - "אם יש גן עדן", עפ"י ספרו של רון לשם. כל ההצגות האלה מנסות לגעת  בהיבטים שונים של הזהות הישראלית /יהודית.   כבוד בינלאומי. מוריס שימל (צילום: יח"צ)באשר להצעתך להביא "מבקר תיאטרון שלא מכיר את הזירה המקומית",  אין לנו ספק שאותו מבקר היה אומר לך, שהבימה בשנים האחרונות הוא אחד התיאטראות המוערכים ביותר בין התיאטראות בישראל. באיגוד תיאטראות אירופה, ה-UTE, בקהילת התיאטרון בברלין ודיסלדורף, בתיאטרון הלאומי בוורשה, בתיאטרון הלאומי בלונדון ובתיאטראות נוספים באירופה.    בשנים האחרונות הפך הבימה לתיאטרון המוביל בישראל בשיתופי פעולה בינלאומיים:  - "טיקוצין-בת ים" (נובמבר 2008) - פרויקט משותף עם התיאטרון הפולני מוורוצלב. ההצגה טיפלה במורכבות של הסיפור היהודי פולני, והוזמנה בשל הצלחתה לפסטיבל וורשה ביוני 2009.-"מסילה לדמשק" - הסנונית הראשונה של שיתוף הפעולה בין התיאטרון הלאומי הבריטי, התיאטרון אל-חאכאוואתי הפלסטיני והבימה. הפרויקט החל מפסטיבלי הקריאה של מחזאות פוליטית, שנערכו בלונדון ובתל-אביב.-"דור 3 " - שיתוף פעולה עם תיאטרון השאובינה היוקרתי בברלין. ההצגה נבחרה השנה ע"י הירחון Teater Haute למחזה הזר הטוב ביותר לשנת 2010.  -"פוסטראומה" - הבימה ותיאטרון השאושפילהאוס מדיסלדורף סיימו בימים אלה את פרויקט המחזאים הצעירים, במסגרתו עוסקים שני הצדדים ביחסים המורכבים בין העמים. - "גן העדן האבוד" - הקבוצה הצעירה של שי פיטובסקי עובדת על הפקה חדשה, שתעלה בסוף מאי במסגרת פרויקט בינלאומי שאפתני, וביוזמן תיאטרון אירופה (UTE). הפרויקט יעסוק בסוגיית הפליטים.   - "היום שלפני היום האחרון" - צוות יוצרי דור 3 החל לעבוד בימים אלה  על הפקה משותפת נוספת של תיאטרון השאובינה והבימה. ההצגה החדשה תעסוק בהקצנה הדתית והשפעתה על המזרח התיכון.

*#