רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"משכורות השחקנים הן לא הבעיה": מנכ"לי התיאטראות משיבים מלחמה

אם חשבתם שהמשכורות שמרוויחים שחקני הבימה היא הסיבה למצבו הקשה, תחשבו שוב. בשבוע שבו הודלפו תלושי השכר לתקשורת, מסבירים מנכ"לי התיאטראות לאן באמת הולך הכסף, ולמה גם לשחקנים מותר להרוויח

תגובות

בראשית היה תיאטרון לאומי, חלוצי, אמיץ, מלא בתשוקה לאמנות. אחריו הוקמה מדינה, שהקימה בתורה את משרד התרבות ומשרד האוצר. השנים חלפו, ותוצאות המפגש בין השניים יצרו תהו ובוהו, וחושך על פני שדרות תרס"ט. אז הגיע החוב, שקיבל את שמו "גירעון", והצדדים החלו לריב ביניהם מי אחראי למחדל. זה בקצרה, ובאופן לא ממצה בעליל, הסיפור שהתגלגל באמצעי התקשורת השונים בשבוע האחרון. הדמויות הראשיות במחזה הזה הן תיאטרון הבימה, על מנהליו, שחקניו, עובדיו וטאלנטיו, ומשרד התרבות, על לימור לבנותיו והדלפותיו. כולנו, להלן הקהל, מתבקשים להכריע בשאלה - מי אשם? האם הבימה, שלפי הדיווחים משלם "משכורות ענק" לשחקניו? או שמא משרד התרבות שלא מבצע את תפקידו? כמו בהצגה טובה באמת, הסיפור האמיתי מתחבא מתחת לפני השטח.

בשישי האחרון שודרה ב"אולפן שישי" כתבה נרחבת בה התראיינו מיטב שחקני הבימה, ובהם גילה אלמגור, ליא קניג, מוני מושונוב ורמי הויברגר. בפיהם בקשה ממשרדי האוצר-את-התרבות, שיקלו את גרעונו העצום, שמורכב ברובו המכריע מחוב לבנק ישראל. כתגובת נגד לכתבה הודלף מסמך בו מפורטות עלויות השכר של כמה מהשחקנים מהבימה, ובהמשך נייר בו נמסר מידע דומה לגבי שחקנים מבית לסין והקאמרי. מדליפי המסמך, שיש רק לשער שלא הגיעו מבינות התיאטראות עצמם, קיוו, כך נדמה, להסיט מעצמם את האש. במילים אחרות, זהו מהלך שעניינו לומר "לתיאטרון בארץ אין כסף כי הוא משלם הרבה ליעקב כהן".כל תיאטרון מביא טאלנטים. יעקב כהן ואלי יצפאן ב"הזוג המוזר" (צילום: ז'ראר אלון)

"95% משחקני הבימה מועסקים בהסכם קיבוצי", מספקת פרידמן את הגרסה שלה, "יש לתיאטרון פחות מחמישה שחקנים שהם 'כוכבים'. כמו שבכדורגל ובעוד ענפים אחרים בעולם יש אנשים שבזכות שמם ויכולתם להביא קהלים הם מרווחים יותר". כמו סמל ונאור, גם פרידמן מקפידה להדגיש שהמשכורות הגבוהות לא מביאות בחשבון שורה ארוכה של הוצאות מצידו של השחקן. "אותם שחקנים הם עצמאיים, שלא מועסקים דרך הבימה, אין לנו יחסי עובד ומעביד איתם. אז יכולה להיות שנה שירוויחו את הסכום הזה ושנה שהם ישבו בבית. הבימה לא מפרישה להם לחופשת מחלה או פיצויי פיטורין וכדומה".אמנותם פרנסתם: מותר להרוויח כסף בתיאטרון זהותם של המדליפים, ועמלת הסוכן של השחקנים אינם כל העניין כאן. אפילו הויכוח בין הבימה לאוצר נראה בהצגה הזו רק פרט אחד בתוך התפאורה. נדמה שפרסום המשכורות היה בכדי לפרוט על מיתר מתוח במיוחד בתפיסה התרבותית הרווחת לפיה - שחקן תיאטרון לא אמור להרוויח הרבה כסף. "אם יש המון שחושב שתיאטרון לא מספיק חשוב", אומר נאור, "אז זה לא שאסור לו לחשוב, הוא פשוט לא יודע שהוא טועה. הוא לא מבין מה ההשלכות של זה על החברה שבה הוא חי"."המשכורת של השחקנים היא כאין וכאפס לתרומה הגבוהה שלהם לתרבות הישראלית", מסכם סמל, "אף אחד לא לוקח בחשבון את העבודה הקשה, הימים והלילות שהם משקיעים, החזרות והנסיעות, לא לוקחים בחשבון את אורח החיים הזה, שכל פקיד בכיר בכלכלה הישראלית עובר את המשכורת שלהם". היום שאחרי המבול: מה יעלה בגורלו של התיאטרון הלאומי? "הבימה סוחב גירעונות של למעלה מ-30 שנה שנבעו מתת תקצוב של המדינה לתיאטרון", טוענת פרידמן, "מהחזרי הלוואות וגם מכך שהבימה יותר מארבע שנים נמצאת מחוץ לבניין. השהייה בחוץ עולה כמעט 10 מיליון שקל לשנה. משרד התרבות סייע במהלך השנה אבל רוב ההוצאות נפלו על תקציב התיאטרון. במשרדי התרבות והאוצר היה ידוע שהתיאטרון נמצא במצב של חובות מעיקים. השחקנים נקראו לתיאטרון להגדיל את ההכנסות העצמיות שלו". בניין חדש, גירעון ישן. מבנה הבימה בשיפוצים (צילום: אייל טואג)"שאלת האשמה" בדבר מצבו הקשה של הבימה היא סבוכה ומפותלת בהרבה ממה שנדמה. היא סוחבת אחריה שנים של התנהלות פרובלמטית משני הצדדים, ובעיקר תקשורת לקויה בין המשרד שאמור לעזור לתיאטרון, ובין התיאטרון הנסמך על שירותיו. לבד מאלה, ספג התיאטרון הלאומי לא מעט ביקורות אמנותיות על כמה וכמה הצגות שהעלה. בין כך ובין כך, הניסיון להציג את העושים במלאכה כמי ששוחים בכסף, או שמתפרנסים שלא בצדק הוא בוודאי לא הדרך לסיים את המחזה. בינתיים, חוששים במסדרונות המאולתרים של הבימה, שהעימות המתוקשר עם שרת התרבות יביא עליהם עונש גרוע מזה הנוכחי.

*#