אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אוהבים אש": יסמין גודר מחפשת את הרגע שבו הגוף הופך לבוטה

יצירתה האחרונה של יסמין גודר, “אוהבים אש”, מגיעה למעבדה עם צוות רקדנים חדש שמצליח להיכנס לנעליים הגדולות

תגובות

גבר עומד יחף. הוא לובש חולצת טריקו מהוהה ועל גבו מונחת פרווה של חיה, מחייך חיוך מבויש. אשה נכנסת בכפכפים אדומים ותופרת את הפרווה לחולצה שלו, גוזרת מדי פעם כמה משערות הבטן שלו. הוא עומד קפוץ, מתאווה לזוז כבר, היא נותנת את הקיו והוא פוצח בריקוד. היא נעלמת מהבמה. זאת תמונת הפתיחה ביצירתה האחרונה של יסמין גודר, אוהבים אש, שעלתה בבכורה בשנה שעברה והשבוע (2 בפברואר) עולה עם קאסט רקדנים חדש: שולי אנוש (בתפקיד גודר) ומתן דסקל (בתפקיד ערן שני). לשניים היו נעליים מאוד גדולות להיכנס אליהן והם עשו זאת בבגרות וברגישות יוצאות דופן. היצירה הזו היא תחנה מעניינת בהתפתחות של גודר. כשעלתה המבקרים כתבו שמדובר בעבודה מהפחות צורמות שלה, “נוחה” מאוד לצפייה, סוג של רגיעה שמגיעה אחרי יצירות סוערות שהראו בעיקר אנשים מתעללים זה בזה ושהמבקרים התענגו עליהן במופגן בטקסטים שלהם.אוהבים אש - מועדי מופעגודר מחרמנת, אין על כך מחלוקת. אבל אז האשה חוזרת לבמה ומניחה על ראשה קרני חיה, הגבר מעטר עצמו באיבריה הפנימיים והם שוכבים לנוח כשהיא ביניהם. והנה, יש מחזה זוגי על הבמה. ולא סתם זוגי - רומנטי, אוהב. זוגיות, כידוע, אינה עסק כל כך מחרמן. האומנם? גודר מהתלת בנו, כטיבם של אמנים גדולים, ועוקצת ברגע שהמבט מתחיל להתרגל. בסוף “אוהבים אש” הבמה מפוצצת בעדויות קטנות לכאוס, לא להרמוניה, ביחסי הזוג. הרומנטיות של היצירה היא תחפושת לאכזריות שבה. אם נעז להסתכל בלבן בעיניים של העבודה הנפלאה הזאת, נראה מיד זימה שקושרת את סיפור האהבה הזה לסבך חסר ההתרה שלו.הזימה באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בפאתוס מטורף שמתלווה כמעט לכל תנועה או מחווה של הגבר והאשה. הוא מקצין כשהגבר חוגג על בשר חיה ש”צד” והביא לבמה, ומגיע לשיא בהישמע קולה של האשה, שפותחת את הפה כדי לדבר, לגנוח, לשיר וליילל ומבטאת כך את מיניותה, שאינה יודעת שובע. בור שחור שאורב לפתחו של הגבר האומלל. כשהגבר פותח את פיו, לעומתה, יוצא ממנו קול של זמרת אופרה. כלומר, “אוהבים אש”, לפני הכל, מדברת בקול של אשה.יצירה שמדברת קודם כל מגרון של אישה. "אוהבים אש" (צילום: תמר לם)

מיניות שאינה יודעת שובע היא אחד המאפיינים הבולטים של היצירות של גודר. על הבמה נוכחותה מטרידה משהו, רעה. לא רוע שנובע מבורות או אומללות, אלא רוע מתוחכם, שנובע מאומללות מזויפת, משוחקת. “אשה שבוכה היא אשה שזוממת”, כותב לארס פון טרייר אחד. לגודר אין שום עניין בקלישאות הרווחות של רוע. ביצירותיה היא אשה שהיצר שלה הופך ללבירינת. לבירינת שהגבר מפותה אליו כדי לענג ואז למות, להישכח. ומה שהופך את האשה לסבך האנושי הזה הוא החיה.גודר תמיד מתחילה בסוד הכי כמוס שלה, החיה. גם ב”אני רעה, אני”, עבודה אחרת, חיה מופיעה, וגם אז מיד בהתחלה. החיה ב”אוהבים אש” לא מפסיקה להדליק לזוג את התשוקה, לא נותנת להם לנוח. אחרי שהגבר עוקר את קרביה שניהם חוגגים בלבישת האיברים הפנימיים משל היו ילדות בנות 12 שחוגגות על הארון של אמא. הסוד אז מתבהר: לא הזוג נותר במצב אנושי ולא החיה במצב חייתי. מצב הביניים הזה שגודר מותירה בו את כולם, שממנו הם מתערבבים זה בזה עד בלבול מוחלט - אשה עם חיה, חיה עם גבר וגבר עם אשה - הוא ההופעה של הרוע ב”אוהבים אש”, הטובה והמדויקת ביצירותיה עד כה.גודר הסבירה פעם בראיון מהו רוע זה: “אני אוהבת את הרגעים שבהם הגוף הופך להיות בוטה ונהפך דרך התנועה לבשר. אתה רואה רק את הבשרניות ואת הפונקציונליות של כל איבר ואיבר. אלה הרגעים הפחות אסתטיים של המין ולכן הם גם הכי מעניינים. כשאני נוהגת בגוף כבבשר זה עושה לי משהו שדומה למדיטציה. יש משהו מדיטטיבי בוויתור של המשמעויות הנפשיות והרגשיות של הגוף”.אוהבת את הרגעים בהם הגוף הופך להיות בוטה. יסמין גודר (צילום: תמר לם)

היא נותנת הצצה נדירה לרגעי ההשראה שלה, ומגלה כיצד בתוך מעשה האהבה היא מתענגת דווקא על הרגעים שבהם גוף אהובה הופך לערימת איברים פונקציונליים, לגוש בשר שתפקידו לענג אותה. כיצד מהמימוש הכי משמעותי של אהבה נשללות “המשמעויות הנפשיות והרגשיות” שלו. כיצד היא “נכנסת למדיטציה”, מפסיקה לחשוב.בסצנה מאוחרת האשה קורעת את הגרביון שלה באמצעות נעלי עקב ומייללת בכאב לגבר שאיתה. היא בודקת כמה עוד הוא יכול לסבול את זה, ואז ספק דוהרת על גבו ספק מאוננת עליו. הכל כשהיא עטופה באיברי החיה. סצנה זו היא דוגמה למדיטציה שבה האשה חווה את שיא ההתענגות שלה על גב מישהו אחר. ברגעי השיא האלה, בתוך סחרור שממנו היא כבר לא יודעת איך לצאת, כל המשמעויות שהיו יכולות להיות לאקט מסתחררות סביבו אבל לא פוגעות. חור שחור של עונג. כשההתענגות מתחילה לעלות על גדותיה, ממש בהרף העין שבו היתה כבר צריכה לגמור ולא גמרה, היא הופכת לאשה־חיה, “גומרת” לנצח. היצירה כולה כמו ממוקמת בתוככי יער. כשהאמן הפלסטי יוחאי מטוס עולה לבמה לקראת סוף ההופעה, שוטף אותה בפלואורסצנטים בצורת לב ומשתמש באיברי החיה כאילו היו הפריטים האחרונים על המדף של זארה (הפרווה הופכת לחצאית מיני, בלב החיה זורם קונפטי), אנו מבינים שהנה, החיות יוצאות מהיער למה שנדמה כשמש מלטפת אבל מתגלה כפלואורסצנט קר. כלומר הציביליזציה. מטוס מכניס אור מכני באפלת הזוג והחיה, קוטע את הזליגה האינסופית ואת אי ההבחנה, מבחין ביניהם מחדש וחושף אותם לחוק, לחברה, לאהבה סדורה.החקירה של גודר את הרוע התחילה כבר בעבודות המוקדמות שלה. תחילה בצורה מאוד פיזית ובהמשך בצורה יותר ויותר תיאטרלית. ביצירות האחרונות החקירה התנועתית מעט נזנחה לטובת הרצה של דימויים סופר תיאטרליים, פוריים כל כך שהם מגרים למבקרים את בלוטות החשיבה, ולא רק אותן. מעניין אם זו רק פאזה במהלך הכללי של גודר, פנייה רגעית למחוזות התיאטרון הפיזי כדי לחזור אחר כך להארדקור דאנס, או שמא ניסיון עבר של אי מובנות שגרר רצון עז להיות מובנת. כך או כך, וכפי שגודר עצמה העידה “התנועה הופכת את הגוף לבשר”, כלומר מקור הרוע בסיפור הזה הוא התנועה. שווה לחזור אליה. גודר מתחילה, כמו כל אמן טוב, בעצמה. “אני סוג של באג ליידי שאוספת הכל ומנסה להישאר במצב פתוח שמקבל את כל החוויות לתוכי”, היא אומרת באותו ראיון, “בסוף יצא מין אריג שלם מחלקים מפורקים שאיבדו את האני שלהם, אבל יחד מרכיבים משהו חדש”. “משהו” שמלמד אותנו לא פחות מעל השורשים של הגוף שלנו, לא בהכרח מראה שנעים להסתכל בה. כל שנותר לנו לעשות הוא מה שגודר המליצה כשקראה לאחת העבודות שלה “יסמין גודר ושחקני הספסל המדממים מציגים” - להתבונן בה מהצד ולדמם.

אוהבים אש - מועדי מופע

*#