רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהבמה למסך ובחזרה: וודי אלן וג'ק ניקולסון מגיעים לתיאטרון הישראלי

"שחק אותה סם", "בחורים טובים" ו-"קן הקוקייה" - שלוש הצגות שעלו לאחרונה על בימת התיאטרון הישראלי מבוססות על סרטים הוליוודיים מצליחים. איך נמנעים מההשוואה למקור הקולנועי?

תגובות

תיאטראות ישראל עלו על פטנט שיווקי אדיר: בזמן האחרון (וגם הפחות אחרון) עולות ברחבי הארץ מגוון הצגות שמבוססות על סרטים שהוכיחו את עצמם בטבלת שוברי קופות. גם אם התחילו את צעדיהם כמחזות, הרי שהם הפכו מפורסמים בזכות הגרסה הקולנועית. שחק אותה סם, מן הידועות שבקלאסיקות וודי אלן, עלתה לפני כמה שבועות בתיאטרון באר שבע, וכך גם "בחורים טובים" בבית לסין. ג'ק ניקולסון בתפקיד חייו בקן הקוקייה, מקבל פרשנות גם הוא מתיאטרון הדרומי. אבל ההצלחה הקופתית מסתירה בעיה אחרת - כיצד נמנעים היוצרים מחיקוי מדויק של המקור? איך מעכבים ככל האפשר את ההשוואה המתבקשת עם הכוכבים ההוליוודיים?

צועקים קאט בחזרות: איך עושים וודי אלן בעברית? גורי אלפי מגלם את דמותו של אלן פליקס בקומדיה "שחק אותה סם". טרם הרכיב המשקפיים השחורים והמוכרים של הבמאי ההוליוודי, ניסה לפרק את הדמות למרכיבים: "הוא מייצג בעיני את ההומור האינטלקטואלי, החכם והמבולבל מעודף מידע ומודעות עצמית. הוא סמל לנוירוטיות וחיפוש תמידי אחר משמעות. הסרטים שלו תמיד הצחיקו אותי והיוו השראה לעסוק בקומדיה. אני בהחלט מעריץ גדול – אין מה לעשות, האיש באמת גאון".

היות ואלן אחראי למחזה ולסרט גם יחד, אצל אלפי מקבלים שני המדיומים את הכבוד המגיע להם: "תמיד פלרטטתי עם הרעיון של להכנס לנעלי אלן פליקס", מתוודה, "אילן אלדד, הבמאי, ואני החלטנו לקחת את הקיים ולצקת פנימה את כל מה שנכון לזמן ולמקום בו מוצג המחזה. המחזה הוא כל-כך אוניברסלי, שמיד נמצאו נקודות השקה – הקהל מקבל את החוויה הוודי אלנית, אבל לא מרגיש את המרחק והזרות". מה שכן, השניים ידעו לזהות מיד את גבולות הגזרה: "כל תוספת שניסינו להכניס הייתה צריכה לענות קודם כל השאלה, 'האם זה משהו שוודי אלן היה מאשר?'. אילן אלדד השתוקק ליצור גם מחווה תיאטרונית לקולנוע של אלן, עד שלפעמים היה נסחף וצועק 'קאט' בזמן החזרות".האם וודי היה מאשר את זה? "שחק אותה סם" (צילום: כפיר בולוטין)

הסרט הוא רק המלצה: איך יוצרים בית משוגעים על הבמה? דווקא זהר שטראוס, המגלם את דמותו של מק'מרפי ב"קן הקוקייה", רואה במקור ההוליוודי כהמלצה בלבד: "אני ניגש לטקסט מהתחלה, בונה לעצמי מהלך חדש מאלף ועד תו", הוא מספר, "עם התדמית אני בכלל לא מתעסק. גם רמי הויברגר עשה את התפקיד במשך 500 הצגות ב"הבימה". כשאני עולה על הבמה אני לא חושב על אף שחקן אחר, אלא מייצג בצורה נאמנה את הדמות אותה אני משחק". שטראוס מאמין שהמעבר בין מדיום אחד לאחר משנה רק כשמדובר בתוצאה סופית: "משחק בקולנוע ובתיאטרון הוא לא משחק שונה. בשניהם, כשחקן, אתה מתעסק עם המוטיבציה והסיפור של הדמות, נאמן לה ומייצג אותה בכבוד ברגע נתון".

את הסרט ראה מספר פעמים עוד לפני שקיבל את ההצעה לעשות את תפקיד, וזכר אותו במעורפל אך לטובה. אחרי חודש של חזרות, החליט לצפות בו שוב. "יכולתי לחזור לסצנות ולראות איך שם פיצחו אותן, ללמוד מזה. זה סרט אלמותי, מן הטובים שאי פעם נעשו, עובדה שמוסיפה גלאם לתפקיד ולמחזה". התוצאה, לדבריו, שונה בצורה ולא בתכלית: "הבמאי, כפיר אזולאי, הביא הרבה מהטעם האישי שלו להצגה, יחד עם שירי גולן ועם אנסמבל צעיר שרק סיים בית-ספר למשחק. זה שהסרט מוכר מהווה רק יתרון, עובדה שמדברים עליו 40 שנה אחרי, אבל השילוב כולו יוצר מופע שהוא מדליק, כיף, סקסי"."אני לא חושב על אף שחקן אחר". שטראוס ב"קן הקוקייה" (צילום: יוסי צבקר)

את טום קרוז, ג'ק ניקולסון ודמי מור מחליפים מורדי גרשון, ליאור אשכנזי והדס קלדרון, בהתאמה. קפטן מסביר שחיפש אחר דמויות שונות לחלוטין. "אי אפשר ללהק הצגה לפי מיתוסים קולנועיים. ציפי (פינס, ר"א) ואני האמנו שהקאסט הנבחר יספק את הסחורה, גם אם נושפת בעורפנו השוואה בלתי נמנעת. התפקידים עומדים ומצוינים בזכות עצמם, לא נופלים או מתעלים, לא מנסים להיות כמותם. אמרתי לשחקנים לא להביא את הסרט לחדר החזרות כסוגיה לדיון. אני מקבל באהבה את המיתוס הקולנועי, סוגר בפניו את הדלת, ומרשה לעצמי לחזור אליו רק כשההצגה יוצאת".

על אף הנסיון העצמאי לפצח את הטקסט הקנוני, לא יכול היה קפטן להתעלם מאמירות אשר נחקקו בספרי ההסטוריה. "כל חובב קולנוע שני משנן את אותה שורה חזקה של ניקולסון. אני מגיע לחדר החזרות ושובר את הראש, איך אני עובד על זה עכשיו? זה כמו לביים את 'להיות או לא להיות'. למדתי לשים בצד את כל מה שאני זוכר על המשפט, לנסות ולראות מאיפה הוא בא, מה הוא אומר".הסרט נשאר מחוץ לחדר החזרות. "בחורים טובים" (צילום: דניאל קמינסקי)

קפטן עומד על היתרון המובהק של היצירה. "היא החלה את דרכה כמחזה, כיצירה תיאטרונית. לא היה מקום לעיבוד, אלא להכרת הערך הטקסטואלי ולתרגום אקטואלי חדש. הכתיבה הייחודית של ארון סורקין מורכבת מסצנות קצרות שחוזרות קדימה ואחורה בזמן, מה שהופך תיאטרון לקצבי, דינאמי וממש לא קלאסי". הוא משתמש במדיום הקולנועי כדי לפרמט את הצגתו לכדי סרט עלילתי, או תסריט לטלוויזיה: "בישראל של 2011, בעידן שמושפע מאינסטנט ומטלוויזיה, מדובר באתגר".

כאמור, שלושת הסרטים הגדולים החלו את דרכם על בימות התיאטרון. "קן הקוקייה" אף עובד מספרו של קן קיזי, פעיל אנטי ממסדי בארה"ב שהשתוקק לחולל מהפכה. נדמה שרק הגרסא הקולנועית היא זו שהצליחה להיחרט ולגעת, להפוך לקונצנזוס, ולו רק באמצעות שמות גדולים וקסמו של המסך הגדול. מגובים בשמות גדולים מקומיים, מחזירים תיאטראות ישראל את העלילות לסביבתן הטבעית ולמדיום המקורי, בתקווה שגם אז יחוללו דבר מה, מהפכה מסוג אחר.

*#