רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איציק ויינגרטן מציג: "עליסה בארץ הפלאות" גרסת העובדים הזרים

שחקני סמינר הקיבוצים, עובדים זרים ופליטים מעלים עיבוד ל"עליסה בארץ הפלאות". איציק ויינגרטן, מנהל הסמינר, מסביר מה בין חינוך למשחק וחינוך חברתי

תגובות

ספרו של לואיס קרול "עליסה בארץ הפלאות" היה ועודנו השראה לעיבודים שונים בתיאטרון ובקולנוע. השבוע עולה אחד נוסף – הגרסה של קלאודיה דה לסטה ואדיבה גפן - בסמינר הקיבוצים בשיתוף פעולה בין שחקני המכללה וקבוצה של עובדים זרים ופליטים מגאנה, ניגריה והפיליפינים. שיתוף פעולה מיוחד זה מסמל את האני מאמין של מנהל בית הספר, איציק ויינגרטן. "זה לא חינוך למשחק, זה חינוך חברתי", הוא מסביר, "אנחנו מגדלים אנשים עם ידע רב, והם אלה שיעשו את המהפכה". ההצגה מביאה את סיפורה של אליס - עובדת זרה, המשוחקת על ידי עובדת זרה - המגיעה למקום חדש ולומדת איך לחיות בו ואיך להתמודד איתו. "בכל שנה מעלים תלמידי שנה ג' במגמת משחק שש הצגות", הוא מספר, "ואני משתדל שהן תהיינה מגוונות – פוליטית, קלאסית, תיאטרון מחול והצגת ילדים. יש לנו תפיסה חברתית שמבקשת להפגיש בין עולמות שונים. בכל שנה אנחנו עוסקים במקביל ללימודים הרגילים בנושא חברתי אחד. בשנה שעברה זה היה נושא הפליטים, והשנה ההצגה היא המשך שלו. בחברה שלנו יש פליטים ויש עובדים זרים, הם חלק ממנה. אנחנו לא מדברים עליהם, אנחנו מדברים איתם".לפני שנפגשנו התקיימה הפגנה גדולה נגד הפליטים. אתה לא חושש להיות מזוהה פוליטית?"אני מאמין שהתלמידים שלי הם בני אדם מורכבים יותר וגם נהיים יוצרים טובים יותר. אני מאמין בשחקנים מעורבים, שיש להם תפקיד בחיים ובמדינה. בית הספר שלנו פתוח ומכבד את כל הדעות. למשל נושא המחזאות היהודית, שמעורר דיונים על מה זה להיות יהודי – מה המהות שלך, מה מבטא מושג הבית ומה זה להיות פליט. התפקיד שלי הוא לשאול שאלות, ואני לא חושב שאנחנו מאיימים על מישהו. יש הרבה תלמידים דתיים בבית הספר. לצערי אין לנו תלמידים ערבים. אני חושב שמשרד החינוך, שבית הספר שייך לו, מכבד את העשייה שלנו".יש בארץ המון בתי ספר למשחק. מה מיוחד בסמינר הקיבוצים?"יש הרבה בתי ספר שלומדים בהם משחק. אצלנו יש מכלול, ואני בטוח שהיצירות המיוחדות שנעשות בבית הספר נעשות כי יש כאן מחזאים, במאים, מעצבים, שחקנים ותיאטרון מחול, שכולם עובדים יחד. בסופו של דבר אנחנו מגדלים אנשי תיאטרון עם ידע רב. הם גם משתלבים בעשייה התיאטרלית והם גם אנשים שיוצרים ויוזמים ולא יושבים ומחכים שייתנו להם תפקיד. אתה רואה אותם בחלק גדול מההצגות הזוכות בפסטיבל עכו, בקבוצת הצעירים של הבימה. הם אנשים שמחפשים דרכים ואמירות חדשות. אני מקווה שהם יעשו את המהפכה – ולא רק בתיאטרון". בשנה שעברה יהושע סובול ביים אצלך, השנה קלאודיה ואדיבה. איך אתה בוחר עם מי לעבוד?"העונג שלי הוא שבית הספר נמצא במצב שבו גדולי היוצרים רוצים לעבוד איתנו. הם באים ליצור עם התלמידים כי זה מקום שמאפשר ושתענוג ליצור בו. אחד הנושאים בשנה שעברה היה תיאטרון בתוך תיאטרון. סובול מלמד אצלנו והוא החליט שכאן המקום הנכון בשבילו להעלות שוב את ההפקה ואולי לעשות את התיקון". בשנים האחרונות נשמעים קולות האומרים שהתיאטרון הממוסד מובל ממניעים שיווקיים ומהרצון למצוא חן בעיני הקהל. האם בתי הספר למשחק הם האלטרנטיבה לעשייה חדשנית ולרעננות? "זו אמירה גורפת. יש לי הערכה ליצירה של התיאטרון הממוסד. נכון, יש הבדל. האולם שלנו למשל הוא היחיד בארץ שמארגן כל הצגה באופן אחר – אין במה בצד אחד וקהל בצד שני. אנחנו יכולים להעלות הפקות שאינן צריכות למצוא חן בעיני אף אחד או להימכר לוועדי עובדים. אנחנו חוד החנית וכנראה אלטרנטיבה אמיתית. צורת העבודה שלנו היא שכולם מגויסים לתהליך ארוך של יצירה. לצאת למסעות ארוכים, לחפש, ליצור. לפני שנתיים דליק ווליניץ יצר אצלנו את 'כיתת יורים'. הוא עשה את זה בכיתה שהיו בה שמונה הלומי קרב והם יצאו איתו למסע לתוך נפשם. מאוחר יותר הקאמרי רצה להציג אותה".אז איך זה שאתה מביים עכשיו בהבימה ושם את עצמך בסד הממסד?"למזלי אני יכול לבחור מה לעשות. אני הכי נהנה בעולם לעבוד בבית הספר, ויש לי גם הנאה אדירה לעבוד בהבימה עם שחקניות כמו ליה קניג וגילה אלמגור. אני מרגיש הרבה כבוד מהבימה ומאילן רונן, שממש פותחים את השערים ומציעים לי לעשות מה שאני חושב שנכון. גם אילן רונן וגם עמרי ניצן באים לכאן לראות את התלמידים והעבודות שלהם. השליחות שלי היא להגיע למצב שהתיאטרון הממוסד יגיד 'יש כאן תיאטרון מעניין, בואו נראה אותו'. ובזה שהתיאטרון הממוסד נותן צ'אנס ליוצרים צעירים הוא מפתח את הדור הבא". איך מרגישים התלמידים שלך, שנדרשים לעבודה סיזיפית, על רקע תרבות הכוכבים הנולדים? "מי שבא ללמוד כאן בא כדי ללמוד. הם לא מונעים מההצלחה או מאילו תפקידים יעשו בעתיד. זה בית ספר שבו אנשים נהנים ללמוד וללמד. הם באים עם שמחת לימוד. יש בלימודים משהו שאין ב'כוכב נולד' ושבעיני הוא מעניין ומסקרן יותר. זה מסלול של התחזקות, מסלול ארוך שאתה עובד ויש סביבך אנשים שנמצאים כדי להיות איתך, עם השאלות ועם הדרך. תיאטרון הוא מקצוע שיש בו בהלה גדולה, עם משברים ועם שאלות. כאן אתה נמצא בסיטואציה שבה אתה יכול להתחזק ולא רק להיות כוכב".ומה הלאה?"אני אמשיך לביים, ומדי פעם לכתוב, ומדי פעם לשחק, וזה עונג גדול, אבל אני מקווה שאהיה עוד הרבה שנים בבית הספר. זה עונג וחוויה גדולה".

*#