אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין מוצארט לרון חולדאי: כך נראתה האופרה בפארק

בצל מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד הגיעו אתמול עשרות אלפי אנשים לגני יהושע, כדי ליהנות בחינם מההפקה השנתית של האופרה הישראלית. בין המערכות המייגעות של "חליל הקסם", ניכר שהגיבור האמיתי של הערב הוא דווקא ראש העיר

תגובות

בכניסה לחניון גני יהושע משתרכים תורי מכוניות, אך הם לא מפלצתיים. בין המדשאות מסתובבות כמה נשמות בודדות ומחפשות את מיקומו המדויק של האירוע. מישהי עם תושייה ניגשת לשומר של השירותים בשקל והוא מחווה בידיו כיוון כללי, שמתגלה כנכון – אחרי דקות אחדות השביל הצדדי והקטן למראה מתאחד עם שביל גדול יותר – עליו פוסעים נמרצות אנשים בזוגות ובשלשות. ניכר בצועדים שהמצטרפים החדשים מעצימים את רגש השליחות שלהם. על אף תחושת דחיפות מסוימת, יש משהו יפה באנשים הנוהרים במפלסי הפארק השונים לכיוון המופע, ומצטברים בסדרות הנדסיות לקהל עצום ורב. כמובן שהירח המלא בשמיים הסגולים מוסיף נופך של רומנטיקה למצעד הערב הזה. הסיבה לרומנטיקה – המופע השנתי של האופרה הישראלית בפארק הירקון. השנה בחרו אנשיה בחליל הקסם, יצירה שכתב מוצארט חודשים ספורים לפני מותו. אופרה בפארק - כל הפרטים

לבסוף מתחיל המופע. במקום קירות ניצבים על הבמה מסכים שבתוכם גזורות דלתות, ובתמונה הראשונה מוקרן עליהם שעתוק גרפי ממוחשב של חדר ילדים. במסך הטלוויזיה שעל קיר חדר הילדים המוקרן על מסכי הבמה, רץ סרט האנימציה הממוחשבת לילדים "תזיזו ת'רגליים". סימולאקרה זה לא מילה. בעיבוד הנוכחי ל"חליל הקסם" סיפור המסגרת (החלש והלא-עקבי) הוא פנטזיה של שלושה ילדים (המגלמים גם את שלושת מורי הדרך שבהמשך) על האומנת המרושעת שלהם (שתפקידה העיקרי הוא מלכת הלילה). בזמן שהילדים משתובבים ולבסוף הולכים לישון, ובדיוק כשטאמינו מותקף על ידי הנחש האימתני, מתחילים קרעכצים נוראיים בסאונד. נדמה שכל רגע עשויה לעוף על הקהל איזו חתיכת מתכת לא קטנה מתוך המבנה המרשים ואף האימתני שמרכיב את מתחם האירוע. אבל אחרי דיסטורשן חזק במיוחד וקטיעת סאונד לכמה שניות, חוזרים קולותיהם של המופיעים והמופע ממשיך כסדרו.אז מי כאן בעצם הכוכב? האופרה בפארק: (צילום: מנחה נופה)ביצועה של ליליה גרצובה בתפקיד מלכת הלילה ל"אל פחד נערי היקר" זכה לתשואות הרבות ביותר מהקהל לאורך כל המופע – לא רק למחיאות הכפיים המנומסות בסוף כל תמונה, אלא ממש לנחשול גואה מקדמת הקהל ועד ירכתיו. ההרמוניה בין הירח המלא בשמיים, התלוי מעל קונסטרוקציית הבמה, והסהר המשולב בתסרוקתה של גרצובה הייתה רגע מבורך. בתוך קאסט משמים למדי, שבראשו טיל פאבייטס בתור זרסטרו – הכהן הנאור של מקדש החכמה – הממלא את תפקידו באופן חסר כריזמה ומרדים, גרצובה מגלמת את תפקידה באופן המרשים ביותר – בנוכחות הבימתית שלה, במסירות שלה לתפקיד ובספק-שובבות שהיא מקרינה. גיא מנהיים משחק את פאפגנו - דמותו של צייד הציפורים וסייד קיק קלאסי, שעוצב כצלם פפארצי העולה מתוך הקהל. הוא מקרין חיים ואנרגיה, ומצליח לסחוט מהקהל כמה התפרצויות צחוק קלות. רגע יפה מתרחש כשזרסטרו פונה לפמינה, ואילו בשמי הלילה האפורים-ורודים מתעופפת תנשמת וזועקת אנחות ליווי קטנות לשירתו.איפה זה קו 18?

המערכה השנייה היא בליל אקלקטי של תמונות, הקרנות אימאג'ים על המסכים והתרחשויות סתומות למי שלא קרא את הליברית כהכנה – אמנם זוהי גרסה מקוצרת של "חליל הקסם", ובכל זאת קצת חבל על כל האקשן והמשמעויות של המערכה השנייה. כשהמופיעים פוצחים בשיחה בעברית, באמצע כל השירה הגרמנית, ההפקה מתחילה להזכיר קצת הצגות מצולמות בקלטות ילדים, ולא את הטובות שבהן. לקראת הסיום הקצב מואץ בטירוף – תמונות הסיום נראות קצת כאילו הורצו קדימה במהירות על פני אותם מסכי וידיאו המרכיבים את התפאורה. סיום ההצגה מתקבל בתשואות ובנהירה המונית החוצה. כמה מדוכני המזון עדיין פעילים, ונראה שהאמבולנסים לא נאלצו לתת שירות. בשירותים הכימיים יש שילוב פרדוקסלי של סטריליות ותחושה של חשש ממגפה. מוצארט מחפש דירה שמעתי שחולדאי הגיע אחר כך למחאת האוהלים בשדרות רוטשילד, התארגנות היפית ברוחה שתוכננה במהירות כדי למחות על מצוקת מחירי הדיור בתל אביב, והונס על ידי המשתתפים . "הגעתי הלילה לשד' רוטשילד מתוך רצון לשוחח עם המפגינים והתברר לי שלא רוצים להקשיב ולדבר..." כתב בחשבון הטוויטר שלו, "לאחר ניסיונות של המארגנים לאפשר שיח נאלצתי לעזוב את המקום למגינת ליבי". ואכן, לא מפתיע שראש העיר נעלב. רגע אחד הוא זוכה לתרועות על בדיחת רפורמת האוטובוסים שלו ולטפיחות על הכתף בזכות היוזמה המבורכת של העירייה, ורגע אחר כך הוא זוכה לקריאות בוז מצעירים משולהבים שמרגישים כי נוכחותם בעיר מאוימת ברצינות. אין ספק שבאירועי תרבות גרנדיוזיים וחינמיים יש אווירה אוהדת יותר למי שמייצג יותר מכל את המדיניות החברתית בתל אביב, מאשר בהתארגנויות עצמאיות וכמעט ספונטניות, המוחות על יוקר המחייה. 

*#