רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דו"ח קולבן: מייסד קולבן דאנס מדבר על היצירה החדשה, "בבל"

פסטיבל מחולוהט חוזר לחמם את סוזן דלל. להקת קולבן דאנס הירושלמית תהיה שם עם המופע "בבל". בינתיים, המייסד שלה מספר על החיים בחו"ל, דיאלוג עם השכנים הירושלמים ופנטזיות מרוסקות 

תגובות

במהלך יולי־אוגוסט יתקיים בסוזן דלל פסטיבל מחולוהט המסורתי. השנה יכללו בו 60 עבודות, מתוכן כ־20 בכורות, ובהן יצירתו של אמיר קולבן ולהקת קולבן דאנס – "בבל", בהשראת הסיפור התנ"כי המוכר. אמיר קולבן, המייסד, המנהל האמנותי והכוריאוגרף, אומר כי "מגדל בבל נבנה בידי אנשים שחלמו לגעת בשמים ולהגיע למקומות ששוכנים בהם אלוהים ומלאכיו. 'בבל' היא אמירה עכשווית, אישית ואוניברסלית על חלומות ושברם ועל הכוח הטמון בהתרסקות".בבל - להקת קולבן דאנס - כל הפרטיםמחולוהט 2011 - כל הפרטיםקולבן רקד כסולן בלהקת בת שבע, בבלט הישראלי ובלהקות בארצות הברית ובגרמניה. הוא היה בין מקימי להקת תמר ברמלה ובירושלים, ומלמד באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. בשנת 1996 הקים את להקת קולבן דאנס הפועלת בירושלים, ולצד הלהקה פועל בית ספר למחול.יש המון מחול בירושלים. איך אתה מרגיש בתוך ההתעוררות הזאת?"אין כל כך המון, ולצערי מרגישים די לבד. יש הרבה פעילות בתחום המחול והרבה פרויקטים, אבל למיטב ידיעתי אנחנו הלהקה היחידה שעובדת על בסיס קבוע בירושלים. ירושלים רוצה להיות גם מקום של תרבות כזו אבל זה קשה. יש משהו ב'רחוק מהעין רחוק מהלב'. אתה צריך לעשות יותר רעש כדי לקבל אימפקט. לצעוק 'שימו לב אני פה, אני כאן, אני קיים'. יש משמעות לקיום של דיאלוג בתוך סביבה"."החיים קשים לרקדנים בכל מקום". "בבל" (צילום: אתר סוזן דלל)אם היית בתל אביב הכל היה שונה?"בחרתי בירושלים כי מתאים לי להיות קצת מחוץ למיינסטרים. יש משהו במרחק הזה שיוצר לי שקט".בני נוער? "חדווה נטו: יאללה, רוקדים ונהנים" אתה גם עובד עם בני נוער בקהילה. אתה מגיע לשכונות של ירושלים?"פעילות קהילתית היא לא מושג גס בעיני, ואני שואב ממנה הנאה גדולה. העבודה עם בני נוער חובבים תמיד מזכירה לי את השמחה, את החדווה, את הדבר הראשוני הזה שעדיין לא מופרע על ידי כל הדברים שצריך לעשות מסביב. יש שם חדווה נטו: יאללה, רוקדים ונהנים. ירושלים כולה שכונות. בית הספר שאנחנו מפעילים שואב אליו בני נוער מכל השכונות בעיר. אנחנו בהחלט מנסים להיות מעורבים בעיר מעבר לעשייה האמנותית".אתה מוקף באוכלוסייה מגוונת. יש כאלה שבאים לרקוד אצלכם?"בהחלט כן. יש דתיים, לא חרדים. עם החרדים אני שומר על סטטוס קוו. יש לנו 'שומר כשרות' שדואג שקו הווילונות בסטודיו יהיה כזה שייכנס אור אבל שיסתיר את העבודה שנעשית בפנים, ואם רואים הוא דופק על החלונות ומזכיר לנו. אנחנו לא נכנסים לסטודיו בשבת. אנחנו בסטטוס קוו של ירושלים. לצערי הרב לא הצלחנו ליצור קשר עם המגזר הערבי. ירושלים המזרחית שומרת על עצמה מפנינו".כל העוסקים במחול טוענים שהחיים של רקדן בארץ לא קלים. "החיים קשים לרקדנים בכל מקום. רקדתי ויצרתי בארצות הברית ובגרמניה, ובאופן מפתיע שם יותר קשה. אני חי את הקושי הזה כבר הרבה שנים, ותמיד אומר שחלק מהקושי הוא עניין פנימי, וזה האופן שאנחנו תופסים את המציאות. הייתי בברלין במרכז מחול מאוד נחשב. התבוננתי ושאלתי את עצמי אם זה הדבר שאני רוצה לעשות. אני מסתכל על מה שאני עושה וזה ממלא אותי אושר. יש אושר מבחינתי בלבנות מגדלים באוויר. יש בזה גם תסכול – אתה משקיע ביצירה ואחרי שנה היא לא קיימת יותר אלא בזיכרון של אלה שהתרגשו ממנה, אבל אני אומר וואללה, זה כיף"."אחרי שנה היצירה כבר לא קיימת. אבל זה כיף". אמיר קולבן (צילום: רותם דנציג)אתם מקבלים תמיכה מהממסד?"בלי התמיכות האלה לא היינו קיימים. מרבית התמיכה היא של משרד התרבות. המקום שאנחנו יושבים בו שייך לעירייה, אבל התקציבים שמועברים אלינו מהעירייה צנועים. הייתי מצפה מהעירייה שתיתן יותר תמיכה, בעיקר על רקע החזון של עידוד וחיזוק היצירה התרבותית בירושלים".לא הולך להקל על אף אחד האם אפשר להגדיר את העבודה שלך כשילוב בין קלאסי למודרני?"לא הייתי עושה לכם את החיים כל כך פשוטים. נכון שיש לי רקע בבלט קלאסי, אבל השפה שאני מדבר בה מערבת יותר מרכיבים מאשר מודרני וקלאסי. זו שפה תיאטרלית שמשלבת דיאלוגים עם מולטימדיה ומוזיקה".בוא נדבר על "בבל"."'בבל' התחילה להיווצר כשהייתי בסין. שם נתקלתי לראשונה במצב שבו לא היתה לי שפה לתקשר עם האנשים, וכך מצאתי את עצמי נוהם ועושה תנועות ידיים כדי ליצור תקשורת, כמו שעושים בעלי חיים. משם התחילה המחשבה על המרחק והקרבה שהשפה יוצרת, והגענו לסיפור המקראי שמנסה להסביר את הרב תרבותיות בעולם. סיפור בבל הוא כמה פסוקים בלבד, ולמרות זאת הוא אטרקטיבי להרבה יוצרים מתחומים שונים – פילוסופיה, שירה, מחזאות וקולנוע. אולי כי הוא פתוח להרבה כיוונים. אני בחרתי את הנושאים הקרובים אלי - היחסים עם ההתרסקות, הרצון להצליח, הפחד להיכשל, הדבר הבסיסי של לבנות משהו ולדעת שהכל זמני. אני משתמש בבבל המקראית כבסיס שממנו אני נזרק לכל מיני מקומות, כמו מגדלי התאומים כמטפורה שמגשרת על פני מרחק של אלפי שנים. מין עדות ליוהרה האנושית, לסכלות שלנו, על כל המשתמע מזה"."מצאתי את עצמי נוהם ועושה תנועות ידיים, כמו חיה". "בבל" (צילום: כפיר בולטין)אתה שואל איך רוקמים חלומות חדשים אחרי ההתרסקות?"אני קיבוצניק במקורי. גם הקיבוץ היה פנטזיה מופלאה שהתרסקה. כמי שגדל בקיבוץ אני מאמין בזבל. אני יודע שמשם מתחילים לצמוח דברים, חלומות חדשים. גם ביצירה יש משהו נכון בלהתחיל מלמטה. מהזבל. התסכול שלי בסין היה תסכול אמיתי ונוראי, והנה מהתסכול הזה נוצר משהו. ההתרסקות היא המקום של להיות בזבל. יש אנשים שזה מפחיד אותם. אני מודה שאני לא אוהב להיות שם אבל אני יודע שזה מקום שדברים צומחים מתוכו".אתה אומר שבבל נבנתה על ידי אנשים שחלמו לגעת בשמים. איפה אתה חולם לגעת? "גם אני חלמתי לגעת בשמים, והיו פעמים שהיה נדמה לי שאני אוטוטו עושה את זה. זה נובע ממה שהוא כמעט מובן מאליו אבל חשוב להגיד את זה – הנגיעה בשמים היא אשליה. כאדם מבוגר אני יודע שזאת אשליה, ויחד עם זה אני לא מוותר עליה. מבחינתי אנחנו נמצאים עכשיו דקה לפני הנגיעה בשמים עם 'בבל' שלנו. וזה אושר גדול". 

eyal.hair@gmail.comבבל - להקת קולבן דאנס - כל הפרטיםמחולוהט 2011 - כל הפרטים

*#