רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גשם מקומי, מבול מחו"ל: האם אנחנו צריכים תיאטרון מאירופה?

אין מספיק קהל ליצירה מקומית, ובכל זאת התיאטראות מתעקשים להביא הצגות - לא בהכרח גדולות או חשובות - לביקור מחו"ל, כשהייבוא עצמו אמור לשמש תו תקן לאיכות. לפעמים זה פוגע בול, לפעמים זה מחמיץ, אבל מי באמת צריך את זה?

תגובות

מה שהכי חם בתיאטרון עכשיו זה כתוביות. תשאלו את פסטיבל התיאטרון הבינלאומי בקאמרי, אשר מוציא את מיטב הכספים כדי לייבא הפקות תיאטרון זרות לביקור בישראל זו השנה השנייה. והוא לא לבד. כל תיאטרון שמכבד את עצמו, יתהדר באירוח תיאטרון מהולל מארץ זרה, דוגמת תיאטרון גשר שאירח השבוע את הפסטיבל המוסקבאי היוקרתי "מסיכת הזהב", המביא עמו ממיטב הקאנון הרוסי - ושלא נתחיל בכלל לדבר על פסטיבל ישראל. אפשר להתמוגג, אפשר להתלונן על הצוואר התפוס מקריאת הכתוביות, ואפשר פשוט לשאול: למה אנחנו צריכים את זה?

על פניו, הנסיון לחנך את קהל התיאטרון הישראלי בשיטת המקל והגזר, פועל כקסם. הרעיון פשוט: קחו תיאטרון בועט, לרוב מחוסר תקציב אך בעל חופש אמנותי יוצא דופן בחסות עיר אירופאית זו או אחרת, ותנו לו לבעוט באולם הקאמרי 4 שממילא סגור ומסוגר במשך מרבית ימי החודש. קחו גם את ממוצע גיל המנויים, הלעיטו בניימדרופינג תחת הקטגוריה "תרבות גבוהה", הוסיפו מבטא זר וקשטו בתמונות מרהיבות בעלון העונה הקרבה – הרי מתכון בטוח לשמירה על סטטוס-קוו לעונת המנויים הבאה.אותו טיעון הגיוני למדי היה יכול להתקבל על הדעת, אם אכן היו ההצגות האורחות נהנות מתפוסה מלאה או אפילו חלקית, אך נדמה כי גם המנהלים האמנותיים עצמם טרם החליטו מיהו קהל היעד. בחודש שעבר הגיעה לתיאטרון הקאמרי ההצגה "ייסורי איוב" (על פי חנוך לוין), בביצוע תיאטרון צרפתי צעיר ומשובח. ערב ההצגה, שעתידה הייתה לעלות שלוש פעמים באולם האימתני קאמרי 1, נתבשר נועם סמל, מנכ"ל התיאטרון, כי הביקוש לכרטיסים אינו רב כפי שציפה. סמל מיהר אל המוסדות הגבוהים ואל בתי הספר, והציע לתלמידי תיאטרון כרטיסים במחיר של 35 שקלים. לאחר שפקד הקהל הסטודנטיאלי את ההצגה הראשונה במלואה, נפוצה השמועה על החוויה המאלפת מפה לאוזן. כך קרה שבהצגות הבאות, שחקני תיאטרון הקאמרי עצמם הצטרכו להסתפק בישיבה על המדרגות.קצת לכלוך, קצת מבטא זר. "ייסורי איוב"

האספקט החינוכי בהצגת רפרטואר תיאטרון הקאמרי לעונת 2012, אמר המנהל האמנותי עמרי ניצן כי הסיבה לפסטיבל הבינלאומי היא דווקא לימוד והעשרת אנשי התיאטרון הצברים מתרבויות זרות. "ההצגות מעוררות השראה ופותחות את הראש", טען, "מעבר לכשרון וליכולות, חשוב שנראה עשייה של אחרים. זה יוצר חופש והתפתחות, מצב של צמחיה והשתנות, ופותח דלתות של חשיבה". באותה נשימה, חשף וסיפר כי אין באפשרותו לבחור בחירות נועזות בגזרת הבמאים והמחזאים, ואף נקב במספר שמות של יוצרים עצמאיים מהם התרשם עמוקות, "אך הם לא ימכרו כרטיסים", לדבריו. אותם אנשי תיאטרון וודאי יטענו בגנותם של "השטיקים האירופאיים" - דם, זיעה, שאר נוזלי גוף, צבעי גואש ועירום מלא הם רק חלק קטן מן האוטונומיה לה זוכים היוצרים במדינות האם. ב"ייסורי איוב", כמו בעיבוד ל"המלט" של התיאטרון הגרמני שאובינה שהתארח בפסטיבל ישראל האחרון, עזבו את האולם צופים רבים, דקות אחדות לאחר תחילת ההצגה או בעיצומם של תרחישים אסטרטגיים.

עיבוד אחר ל"המלט" הגיע לתיאטרון הקאמרי דווקא מתיאטרון הודי אשר שוכן ופועל במומבאי, ונעשה כולו באנגלית ובג'יבריש. בין צחוק מטורלל לרצינות תהומית, מגוללת חבורת ליצנים את הסיפור השייקספירי הקלאסי, במעברים חדים ובנגיעות מתונות לקהל הישראלי העכשווי. ההצגה לשה את המחזה באינספור צורות ובגבולות מטושטשים, ודורשת ידע מוקדם, בלשון המעטה. במלים אחרות, מי שלא בקיא מאלף ועד תו, יתקשה לעקוב.רוסים יודעים איך רוסים אמורים לעבוד. "הדוד ואניה" של תיאטרון וכטנגוב (צילום: יח"צ)

אם חזון אחרית הימים של התיאטרון הקאמרי הוא זה לפיו התיאטרון יציג בפני שכבה אחידה של יודעי דבר, הרי שזהו הזמן לצאת לרחובות. אך הקאמרי, כמו כל תיאטרון רפרטוארי, מגדיר עצמו בראש ובראשונה כגוף כלכלי. אירוח הצגות אשר באופן מובהק שוכנות תחת הטייטל "מודרנה" או "אלטרנטיבה", לא תואם כל הצהרת כוונות. גם בצרפת, לצד "ייסורי איוב", קיים בוודאי תיאטרון להמונים, אך לצידו גם חופש המאפשר אלטרנטיבה, פופולרית לא פחות, אשר באה לבחון את השאלות הבסיסיות בתרבות התיאטרון. רק חבל שבישראל הדרך היחידה לשלוח קהל להופעה שהיא, בעצם, פרינג'ית באופייה היא להדביק עליה את התגית "זה בא מחו"ל"

*#