רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אאידה במצדה": מסע במדבר במקום אופרה

הפקת הענק של האופרה הישראלית אמנם מוקמה למרגלות הר המצדה, אבל זה לא הפריע ליובל בן-עמי לוותר על המושב הנוח שלו, לטפס בלילה את שביל הנחש ולצפות בה מההר עצמו. ביקורת אופרה שהפכה להרפתקה לילית לא מתוכננת

תגובות

1. באוטובוס למצדה, מוקף בלקוחות של בנק דיסקונט, אני מהרהר במצדה ובבנק דיסקונט ופתאום חש שהם אותו הדבר בדיוק. קשה להסביר את זה. לא למדתי מעולם פילוסופיה. אולי רולאן בארת דיבר על דברים כאלה? זה מצלצל נכון. קראתי שהוא הלך למופע היאבקות בפריז והתקשה ליהנות ממנו באופן שטחי. הכל היה מלא בסמלים, הטעיות, מיתולוגיות.

אין באמת טעם לחבר ביקורת אמנותית על אופרה המוצגת למרגלות המצדה, גם כשמנצח עליה דניאל אורן הנהדר. עם כל אהבתי לחיק הטבע ולאתרים היסטוריים, אופרה היא במיטבה בבית אופרה, בתנאי אקוסטיקה שאינם מחייבים הגברה, על במה שמאחוריה קיר ריק, עליו ניתן לברוא כל תפאורה העולה על הדעת. בשנה שעברה, כשהועלתה במצדה האופרה "נבוקו", מדובר היה בתקדים והדיווח שלי היה כמעט חדשותי. לאאידה במצדה ראוי להעניק ביקורת פילוסופית.אאידה במצדה - כל הפרטיםאאידה במצדה - כך זה נראה

נחדד את העניין: האופרה במצדה, בעיקר עבור תושבי אזור המרכז, היא ראשית כל מסע. אנו נאספים אליה באוטובוסים בשעה ארבע אחה"צ ושבים לקראת ארבע לפנות בוקר. מדובר בשתים עשרה שעות בשינויי אקלים, במערבולת של מסחור ובפיתולי כבישים. אפילו רק החוייה החברתית שבמסע משותף כזה עם בן זוג או חברים חזקה מן החוויה האמנותית וכל איכויותיהם הקוליות המרשימות באמת של כוכבי אאידה השנה: קירסטין לואיס, מרקו ברטי ואחרים לא ישנו זאת. גם פסל רעמסס הענק שהוקם בגב הבמה והספינקסים הצובאים עליה מנגנים חליל שני לעייפות היום שאחרי. מדובר במסע ויש לבקר אותו כמסע. כמו שאמר הפילוסוף הסיני לאו צה: "הדרך היא כלי ריק, ובלכתנו בה עלינו להיות זהירים מפני המלא".2. אז במה בדיוק דומים המצדה ובנק דיסקונט, שהזמין שני מופעים עבור לקוחותיו? בהמון דברים, אפילו בעצם מהותם: שניהם מבצרים בהם אנחנו שומרים נכסים מדומיינים למחצה, בהם לא ניתן לנו לגעת ואותם לא ניתן לנו לראות. במצדה הנכס הוא מיתוס של אומץ והקרבה, שמהווה עבור הישראלים הון היסטורי. בבנק דיסקונט ההון הוא כלכלי. יש בנסיעת האוטובוס הזאת סוג של התעלמות: התעלמות מכך שהמצדה שוכן בנוף פרא, הרחק מכל סניף בנק, ולא טבעי שיעמוד במרכז חגיגה בנקאית, התעלמות גם מהיותו אתר של שפיכות דמים ולאו דווקא תפאורה לאופרה. המיתוסים הנינוחים והגמישים מתקפלים בנינוחות לתוך מציאות בורגנית ישראלית.באים בשערי האופרה. "אאידה במצדה" (צילום: יובל בן עמי)ראוי לציין שממרגלות המצדה בלילה כמעט ולא ניכרים מבני ארמונו של הורדוס שעל ההר. המצדה מרשים לא יותר ולא פחות מכל צור אחר במדבר יהודה, אבל הוא מפורסם, יש לו שם ויש בשם מטען רגשי, ממש כמו בנק דיסקונט. לא היה עולה על הדעת להציג אופרה בפני הר אנונימי, או לפתוח חשבון עו״ש בבנק בלי תקציב פרסום אדיר, גם אם הוא אינו גובה עמלות.

3. אנחנו עוצרים לקפה בצומת בית קמה. לא הרחק מכאן נמצאת רהט, שלהקת רקדנים ממנה משתתפת במופע. בהמשך נחלוף על פני ערד, שרקדניות ממרכז הקליטה שבה משתתפות אף הן. מגיע פרגון אמיתי לאופרה הישראלית על יצירת הקשר עם האמנים הללו ושילובם בפרויקט. זה לא המעשה היחיד שלה שמבטא קשר אמיתי עם המרחב הישראלי.

במסגרת הביקורת אני מנסח משהו ציני לומר על כך שגיבורת האופרה היא אתיופית ושרקדניות אתיופיות משתתפות בה ומנגד אין בכלל אתיופים באוטובוס. למרבה ההפתעה, דודי ודודתי האהובים מתגלים לי במגרש העפר של בית קמה, לא הבחנתי בהם קודם במושב האחורי ועל אף שאינם אתיופים במיוחד, הם מעוררים בי מעט חום כלפי רעי למסע והמסע עצמו. השניים אינם מנויים של האופרה וההרפתקה מעניקה להם זרז להיחשף אליה. האם אפשר להיות פילוסופי לגבי החוויה אותה יעברו בלי להיות ציני?

4. אי אפשר, כי ברגע שמגיע האוטובוס למתחם המופע, כל תא בגוף צועק סימולקרה. הכל במתחם קבלת הפנים, שבופה חופשי מוצע בו לקהל, הוא דימוי של דימוי של דימוי, עד כדי כך שלא ברור מהי מציאות ואם המציאות היא מושג קביל. זה מתחיל במעבר בשער מקדש לוקסורי עשוי גבס, לצלילי קולו המזמר של אריק איינשטיין וממשיך בציור הקיר הפרעוני שמעל לאחד מזנוני הקייטרינג, אליו מוצמד השלט ״ראפ קובני״ (הכוונה למאכל, לא לסגנון מוזיקלי). על כל שולחן ניצבת פירמידה של פלסטיק או פסלון קטן בדמות ארון הקבורה של תות ענך עמון. הפנסים הם פירמידות של אור ובין לבין מפוזרים עמודים רומיים, מחווה לכובשי ההר הנישא מעלינו. ענבר, עובדת הקייטרינג, מסבירה לבחור העובד לצידה שהיא מנסה לבנות פירמידה מצלוחיות סלט העוף עם הצ׳ימיצ׳ורי. אני שואל אותה האם בחירתה בפירמידה קשורה לנושא האופרה והיא משיבה: ״ברור, אנחנו מנסים לזרום עם התפאורה״.

ואולי זה בכל זאת ז'אנר? (צילום: יובל בן-עמי)זה מוצא חן בעיני. יש מי שלוקח את העסק בהומור. לא מפתיע שדווקא ענבר, שלא שילמה מאות שקלים על התענוג, מתלוצצת. מי שהשקיע יעדיף ברופן טבעי לא לצוד סימולקרות אלא לקבל את המיזוג בין ורדי, הורדוס ווולט דיסני כמשהו די טבעי.

5. את הערב הזה צריך להפוך על ראשו. צריך לשחרר אותו, לאתגר אותו, לנפץ את מוסכמותיו. יש דרך לעשות זאת. במקום לקבל כמובנת מאליה את העובדה שהאופרה מוצגת למרגלות המצדה ושההר ברקע, אעלה להר ואצפה בה ממנו. לא צפוי שאראה או שאשמע הרבה, רשות הטבע והגנים הכריחה את האופרה לתפוס מרחק מן ההר כדי להגן עליו, אבל קונספטואלית אי אפשר לוותר על זה.

6. הדרך אל הכביש עוברת בין אוהלי ההפקה. איש לא מגרש אותי מכאן ואני מתנהל בשלווה בין עבדים נוביים לבושים בשרוואל וצ׳לניות רוסיות המטלטלות את כליהן על פני שבילים בעפר.הצלילים מרוחקים, אבל הדיווה עוברת. קירסטן לואיס (צילום: יוסי צבקר)

7. הלאה, אל תוך המדבר. הוא שקט ויפהפה ויש מעליו דובה גדולה. מדבר מנצח אופרה, יש פילוסופים שיסכימו איתי. אני ממשיך בכביש השקט עד מגרש החניה של תחנת הרכבל העצומה והדוממת. כאן ניגש אלי איש מתוך החשכה, שומר מטעם רשות הטבע והגנים. כעיקרון אסור לי להמשיך הלאה, אבל הרעיון שלי מוצא חן בעיניו. הוא מוודא שיש עלי פנס (האייפון מספק אותו) ומנחה אותי איפה מותר ואיפה אסור ללכת.

כעבור עשר דקות אני על ההר, עולה בשביל הנחש. אי שם מבין האורות שלמטה עולים צלילי הפתיחה של אאידה. הם מרוחקים, אבל הואדי חופן אותם כקונכיה ומחזיר אותם די צלולים שאוכל להעריך את איכות קולה של הדיוה קירסטין לואיס.כשנדלקים הזרקורים המאירים את ההר אני מתחבא מאחורי סלע, שלא להטיל צל ארוך ולפגום במופע. אי שם למטה, נודע ללוחם רדמס שהאלה איזיס בחרה בו להנהיג את צבא מצרים, אני, כאן, באור העז, במדרון הפראי, בלילה שטוף שירת סופרן ואדיר מכל אמנות, לא יכול שלא להיזכר במילותיו של הנסיך המלט:"יש דברים בשמים ובארץ, הורציו, שלא חלמו עליהם בפילוסופיות שלך."התמרור האירוני הראשון בהיסטוריה? (צילום: יובל בן-עמי)

אאידה במצדה - כל הפרטים

*#