רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתיחת פסטיבל ישראל 2011: מוזר, אבל מוזר טוב

על רקע רוח הרפאים של הרכבת הקלה ורחוב יפו השקט, מופעי החוצות שבהם נפתח פסטיבל ישראל השתלבו בירושלים בצורה מוזרה מעט. ובכל זאת, הרקדניות המעופפות בכיכר ציון הצליחו לאחד את כל תושבי העיר סביבן

תגובות

למילה העברית ״מוזר״ יש כמה מקבילות בשפה האנגלית. יש את ״strange", את ״weird", את ״bizarre"', שדומה באופן - ובכן,  מוזר ממש -  לאחותה העברית, ויש עוד אחת,  ייחודית במובנה: ״eerie".דבר שזוכה לתואר "אירי" הוא יותר ממוזר, הוא רדוף, מעורר מידה זהה של תמיהה וחרדה. כזאת היא ירושלים של ימינו כשמגיעים אליה מן התחנה המרכזית ומהלכים במעלה רחוב יפו אל ליבה. הרחוב, שהיה פעם רועש ורועם מרוב תנועת רכבים השתתק לכבוד הרכבת הקלה,החולפת בו מדי פעם כשהיא ריקה ומושביה מכוסים בניילון.פסטיבל ישראל 2011 - כל הפרטים"הדוד וניה" ומרס קאנינגהאם - כל ההמלצות לפסטיבל ישראל 2011

ערב פתיחת פסטיבל ישראל 2011, האיריות של רחוב יפו הסתיימה במוזרות מסוג אחר. כזאת שהמילה "ביזאר" מתאימה לה לחלוטין. הקבוצה האוסטרלית "Strange Fruit" העלה בכיכר ציון מופע שכל כולו שלוש בלרינות המרחפות במעלה צינורות מתכת גמישים. הן לבשו קרינולינות ענקיות וחבשו כרבולות של פרחים. מאות אנשים שתקו למרגלות נידנודן האלגנטי, ומוזיקה מוזרה מילאה את האוויר: מוזיקה הודית, צרפתית, ישראלית וצלילים מוכרים (ועדיין, מוזרים) של נינו רוטה.

האמת: זה היה אדיר. כל אחד בקהל חשב ככה - בין היתר אם חרדית  מחייכת עם ילדיה הנרגשים וגבר חרדי שצילם את המראה בטלפון שלו. שמלותיהן של האמניות האוסטרליות היו תלויות בכתפיות מכתפיים חשופות. הנה לכם הוכחה לכך שתרבות בירושלים לא חייבת להתעטף בבורקות איראניות, כפי שנעשה לילדות שהוזמנו לחולל בטקס חנוכת גשר המיתרים. סובלנותם של בני אדם בפועל רבה לפעמים מכפי שאנחנו מעלים על דעתנו. מסתבר שמי מבין החרדים שמופע מעניין אותו, מקבל אותו גם בלבוש של חול.עכשיו נשאר רק לדמיין את זה על הרי ירושלים. להקת "Strange Fruit" (צילום: יח"צ)

בשמונה החלה כיכר ספרא מתמלאת בהמונים. מופע המפתח של הערב הכיל אטרקציה של ממש. הבלט הישראלי עמד לארח ביצירה הקלאסית מכל קלאסיות, ג'יזל, את אנה אנטוניצ'בה, הפרימה בלרינה של הבולשוי. אני לא מתיימר להיות גדול  המומחים לבלט קלאסי, אבל אעז לקבוע שהבולשוי היא אחת משלוש להקות הבלט הקלאסי החשובות בעולם, והיא ודאי המוכרת מכולן, ומכאן שעוצמתה של אנטוניצ'בה בעולם הבלט מקבילה בערך לזו של ברק אובמה בעולם בכלל.ג'יזל - כל הפרטים

כיכר ספרא אינה מרחב אידאלי לצפות בו בבלט. קודם כל, היא שטוחה. איפה היציעים הנישאים והתאים הנחבאים של תיאטרון הבולשוי? לא נורא. אלפי הצופים מילאו גם את מושבי הפלסטיק המרוחקים מבלי להתאונן. ילדי הסטודיו למקצועות המחול בהנהלת ארינה בלוזור חוללו בין השורות והאווירה כולה היתה טובה מאוד ונינוחה.הכנסת מארחת את ברק אובמה. "ג'יזל" (צילום: עמנואל אוגדן)

המוזרות הגיעה, עבור מי שעיניים בראשו, דווקא בשלב נאומי פתיחת הפסטיבל. אלה היו ברכות נטולות כל תוכן מיוחד: פירגון ללהקת הבלט, איזכור של תשעת הקבין שנטלה ירושלים וכו'. מה שמוזר הוא העדרה של מילה אחת בלשון הערבית. פסטיבל ישראל נערך בעיר שמונה כ-250,000 דוברי ערבית ושטוענת שחוברה לה יחדיו. הוא נפתח השנה פחות ממאה מטרים מחומות הרובע הנוצרי. ההתעלמות מהציבור דובר הערבית היא גסות לשמה. חגיגה של תרבות אסור שתהיה פוליטית.לאחר הנאומים מילאו את הבמה הרקדנים. הם לא נישאו בראש תרנים, אבל לפחות אחת מהם נישאה בחן מפעים ברום בהונותיה המתוחות. מלבד אנטוניצ'בה, שהיתה עוצרת נשימה, הקסים סולן הבולשוי אלכסנדר וולצ'קוב את הקהל וגם הישראלים היו נהדרים. בקיצור, "ג'יזל" היה נצחון. במיוחד נחמד היה להביט בכל זה כשביד כוס פלסטיק של בירה טובורג ובשיער רוח ירושלמית הולכת ומתקררת. נחמד – ומוזר, אבל "מוזר טוב", כמו שאומרים בשיחות יחסינו לאן. יום הפתיחה של הפסטיבל מילא את ירושלים, אפילו את רחוב יפו המוזר שלה במחול ובצלילים שלא יחדלו במשך יותר קרוב לחודש.

*#