רוני אפרת, עכבר העיר אונליין

במסיבת עיתונאים הבוקר הציג התיאטרון הקאמרי את הרפרטואר החדש ואת החזון העומד מאחורי עונת 2012. "לתיאטרון ישנם ארבעים אלף מנויים מסוגים שונים, ארבעים אלף איש שהביעו את אמונם בתיאטרון", אומר בגאווה נועם סמל, מנכ"ל התיאטרון, ומציג דיאגרמות המעידות, לדבריו, על התפתחות התיאטרון. "הרפרטואר הניתן לבחירה הוא מתוך 35 הצגות שונות. כל אחד יכול ליצור עבור עצמו את הקאמרי שלו. במספר ההצגות יש, אמנם, ירידה קלה בין 2009-2010, זאת כי צמצמנו פעילות במקומות מסוימים, פחות הצגות באולמות הקטנים ויותר באולמות הגדולים. 700 הצגות מתוכן הן הצגות שהוצגו מחוץ לת"א".

גם העונה הקרובה מתחלקת לכמה תחומים: מחזאות ישראלית מקורית בבכורה, קלאסיקה ישראלית, מחזאות יהודית, מחזות זמר ומחזות קנוניים עולמיים. "נטיית התיאטרון העולמי להיות יותר ויותר לוקאלי", אומר עמרי ניצן, המנהל האמנותי, "על כן המעבר מתרבות לתרבות פחות גולש בקלות. אך גם במישור מחזות הזמר, חשוב שתהיה לכל מחזמר באשר הוא איזו שהיא נקודת מגע רגשית אינטלקטואלית איתנו, משהו חתרני ומיוחד". בגזרת מחזות הזמר יועלו "קזבלן", "שיער" ו"קברט"."גם אם הרמה לא הכי גבוהה - שיהיה משמעותי לקהל"

בשיחה עם עכבר העיר אונליין, ניצן מצביע על מגמה של "פתיחות, סכנה והרבה סיכון", וכי "הקטגוריות כולן משתלבות לידי תמונה כוללת אחת, אשר תצטייר על-ידי כל אחד ממנויי וצופי התיאטרון. המגמה היא להעמיק, להשתפר ולהשתכלל. תיאטרון הוא נקודת המפגש שלנו עם עצמנו, וגם אם הוא לא תמיד ברמה הכי גבוהה, אנו משתדלים שיהיה משמעותי לקהל. מגמת מצוינות היא המגמה. מאחורי הדברים נמצאת השקפת עולם, מדיניות פרקטית וגם מחשבתית מכוונת. הקווים מתחברים ויוצרים מעין אריג".

בשלב החזרות נמצאים שלושה מחזות בתחומים השונים. "סוף טוב", מחזה חדש מאת ענת גוב ובבימוי עדנה מזי"א, כשאת המוסיקה מלחין שלומי שבן. ישתתפו בו זהרירה חריפאי, ענת וקסמן, שרית ינו-אלעד, יפתח קליין, רות אסראי ורוני שובל. אודי בן משה יביים את "אורזי מזוודות" של חנוך לוין, ב ישתתפו דרור קרן, חנה מרון ורבקה מיכאלי. כעשרים שחקנים ומשתתפים נוספים ייקחו חלק בהפקה. ההצגה השלישית, "כולם היו בניי" של ארתור מילר, היא שיתוף פעולה עם תיאטרון חיפה, בבימוי משה נאור והשתתפות נתן דטנר ולאורה ריבלין.הכל טוב. ענת גוב ועדנה מזי"א (צילום: תומר אפלבאום)

בגזרת חילופי התפקידים ימשיך איתי טיראן לביים, והפעם את "איש קטן, מה עכשיו?" (ממש כמו השיר של מוריסיי), אותו עיבד מסיפור מאת הנס פאלאדה, ואת "קרנפים" מאת אז'ן יונסקו, בהם גם ישחק במהלך שנת 2012. בינתיים, מגלם את דמותו של המספר במחזמר "קברט", שיעלה בבכורה בתאריך 27.10.2011, בתרגום אלי ביז'אווי ובבימוי עמרי ניצן. עוד ישחקו אולה שור-סלקטר, מיקי קם, גדי יגיל, אקי אבני, עירית קפלן ואריה מוסקונה. השחקנית שרה פון-שוורצה גם היא מחליפה תפקיד ועוברת לכסא המחזאי, עם "בין לבין", מחזה ראשון פרי עטה. המחזה, המספר על זהות כפולה של בת למתגיירים גרמניים, הוא קופרודוקציה עם התיאטרון העירוני של שטוטגרד, בבימוי גרמני, ויעלה באוגוסט 2012."אני לא רואה מקומות אחרים שיכולים להכשיר את אותה ההכשרה"

בקאמרי דוגלים בגישה שלא לטפח קבוצת צעירים. "צעירים ישחקו עם מבוגרים", מתעקש ניצן, "דבר שמאד מפרה את כל הנוגעים בדבר. השחקנים הכי צעירים שלנו הם יוסי גרבר ויצחק חזקיה, שמושפעים אחד מהשני ולומדים כל יום מחדש. אני משתדל לראות כמה שיותר הצגות בתי ספר למשחק, ולאחרונה הסקתי כי המשחק של השחקנים הישראליים מאד השתפר, התפתח, נהיה יותר טוב. אני מאמין כי ההשתחררות מן המסורות איתן באו לארץ, המסורת הרוסית למשל, הפכה את המשחק לישראלי יותר. אבל אני לא מאמין כי הם מגשימים את השאיפות שלהם בתיאטרון, שחקנים נמצאים תמיד בגירעון של המציאות מול החלום"."גם הם לא יוצאים טוב וגם אנחנו לא יוצאים טוב". "The Human Scale"

במאים, לדברי ניצן, הם נקודה חסרה במפת התיאטרון הישראלי. "בסמינר הקיבוצים עלו על קו נכון, ומשחררים במאים שמקבלים במה בתיאטראות הגדולים וגם בקאמרי. אך מלבד הסמינר, אני לא רואה מקומות אחרים שמסוגלים להכשיר את אותה ההכשרה". בתיאטרון לוקחים חלק במאים צעירים ומבטיחים כמו איה קפלן ("בעל למופת"), אלינור אגם, אורי אגוז, איתי טיראן, דפנה רובינשטיין, יגיל אלירז ("שיץ") ומאור זגורי, שיביים את "נפש יהודי" של סובול בעונה החדשה. באשר למחזאים, "אני יכול להתוודות כי השיקולים התקציביים הם אלה המצמצמים את החירות שלנו לקחת סיכונים, או להציג דברים שקשה לנחש שיצליחו, ויוגדרו כבחירה נועזת. המחזאים איבדו את החופש, או יותר נכון, צמצמו אותו, בגלל סיבות כאלה ובוודאי גם אחרות".

ההיצע הנוכחי הוא אחת הסיבות לפסטיבל הבינלאומי בתיאטרון. הפקות מרהיבות מרחבי תבל מוצאות את מקומן על בימות התיאטרון בתדירות גבוהה. "מאד קשה לעניין את הקהל הישראלי בהצגות לא ישראליות", אומר סמל, "את ההפקה הצרפתית המדהימה 'ייסורי איוב', העברנו מפה לאוזן, ומילאנו שלוש הצגות עד אפס מקום". בימים אלה מוצגת ההצגה האורחת The Human Scale מתיאטרון 'רפבלי' הניו-יורקי, המציגה את הקונפליקט הישראלי-עזתי. "גם אנחנו לא יוצאים טוב וגם הם לא יוצאים טוב", מספר סמל, "מוצגת טרגדיה של גלעד שליט וגם את של רופא הפלסטיני מ'עופרת יצוקה'. היוצר הוא עיתונאי, לא שחקן, ועל כן מדובר במסמך תיעודי לפני הכל".

ניצן מאמין כי ההצגות מן התפוצות משפיעות על היוצרים הישראליים. "לכן אנחנו מביאים אותן", אומר, "הן מעוררות השראה ופותחות את הראש. מעבר לכשרון וליכולות, חשוב שיראו עשייה של אחרים. זה יוצר חופש והתפתחות, מצב של צמחיה והשתנות, ופותח דלתות של חשיבה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ