רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוגד: איבסן מעולם לא היה רלוונטי כל כך

למרות משחק מרשים וקצב נכון, "בוגד" של תיאטרון באר שבע נגררת לפשטנות קריקטורית וברנז'אית, שאינה מטיבה עם הדרמה

תגובות

בוגד, ההצגה החדשה של תיאטרון באר שבע, אינה איבסן ייצוגי: במקום גינונים צפוניים ופיורדים ציוריים אנו נתקלים כאן בג'סטות דרומיות ובגבעות חול שוממות. העיבוד של המחזאי בועז גאון והבמאי ניר ארז נוטל את עלילת "אויב העם" (1882) ומבצע בה גיור מעט אלים: את מקומו של הרופא האידיאליסט ד"ר סטוקמן, שחושף את זיהום המים במרחצאות העיירה הנורבגית ומוקע במהרה כאויב העם (משעשע להיזכר שעודד תאומי הוא שגילם את התפקיד בקאמרי לפני כעשור) ממלא כאן ד"ר טומי (תומר) דואני, האחראי על בקרת איכות הסביבה בפארק התעשייה אשל סיטי הסמוך לעיירה נידחת בדרום הארץ. דליפת חומרים שגרתית מביאה את דואני לחשוף ממצאים מטרידים בנוגע לזיהום מי השתייה באזור, אבל כשהוא מתריע על המצב בפני אחיו, ראש המועצה המקומית, הוא נדרש לגנוז את הדוח. הבחירות המקומיות הרי בפתח, ושורה ארוכה של גורמים – העיתונות, התעשיינים, אנשי הצבא – מצטרפת למחול השדים. בוגד - מועדי הצגהגאון וארז מתכתבים בממזריות עם המקור הנורדי: דואני מגיע לעיירה הדרומית מנורבגיה, שם השלים את לימודיו (כשדואני מוכרז כבוגד הוא מתבקש "לחזור לאוסלו", תביעה שמהדהדת את הקריאה האהובה "פושעי אוסלו לדין"), ואילו שמותיהן של הדמויות המקומיות מבוססים לא פעם על עִברוּת משעשע (פטרה סטוקמן הופכת לירדן דואני). ואמנם, מדהים לגלות באיזו קלות היצירה האיבסנית נענית להקשר הישראלי. מה שנדמה ברגע הראשון כמחזה כמעט דוקומנטרי הוא בעצם התאמה מדוקדקת של העלילה המקורית לטכנולוגיה בת זמננו ולתרבות הישראלית העכשווית (כולל, למשל, הטון הגזעני המלווה כל התייחסות לאוכלוסייה הבדואית בנגב). זוהי הצגה קצבית ומעניינת אך לא אחידה. כשההתרחשות הבימתית כה מפורשת – כשאין כמעט שום חציצה בין המציאות ובין ייצוגה – התוצאה נגררת לפשטנות קריקטורית, ברנז'אית, שאינה מטיבה עם הדרמה. הליהוק, בחלק מהמקרים, נהדר: אמיר קריאף משכנע מאוד בתפקיד המדען שנגרר, שלא בטובתו, להתנהגות חמומת מוח וצדקנית, וגם יונתן צ'רצ'י (ראש המועצה), ולדימיר פרידמן (מורטון) ויוסי צברי (עיתונאי המקומון) עושים עבודה משכנעת במיוחד. אבל זהר שטראוס צעיר ומג'ויף מדי לתפקיד הטייקון החלקלק, ואילו יעל איתן (ירדן) מגישה הופעה עצית למדי. העיצוב הסתמי (תפאורה של ניב מנור, מוארת בידי קרן גרנק) אמנם משדר ענייניות מכובדת אבל מקנה להתרחשות המבעבעת אופי סטרילי.הצגה קצבית ומעניינת אך לא אחידה. בוגד (צילום: יח"צ)אף על פי כן, קשה להכחיש שטשטוש הגבולות בין ההצגה לבין הוויית החיים בדרום מעורר התרגשות משונה. לא מדובר רק בהסלמה הביטחונית של השבוע האחרון (כשירדן התלוננה באוזני דודהּ כי המקלטים בבתי הספר אינם ערוכים לאסון אקולוגי, רוב הצופים חשבו מן הסתם על הגראדים), אלא באומץ הנדרש כדי לעסוק באופן כה בוטה בשחיתות הישראלית. גאון וארז לא מותירים פצועים בשטח: אין רעה חולה שלא נחשפת כאן, מהקביעה שצה"ל הוא הגוף היחיד שיכול להזיז דברים במדינה (כידוע, אין דבר נעלה יותר מאשר שלומם של חיילינו־ילדינו) ועד הצגתו של טייקון הנוהה אחר רבנים וקמעות, מכתיב לאמצעי התקשורת שבבעלותו את סדר היום ומשחד עיתונאים בהמחאות שמנות. המאמרים בתוכניית ההצגה אינם מתייחסים בשום צורה שהיא למצב איכות הסביבה בדרום, אך די לדפדף לעמוד האחרון ולסקור את רשימת נותני החסויות לתיאטרון – אגן מכתשים, כימיקלים לישראל, מפעלי ים המלח ותרכובות ברום – כדי להבין שהעלאת המחזה הזה, בבאר שבע תשע"א, כמה עשרות קילומטר מהפצצה המתקתקת הנקראת רמת חובב, היא בהחלט לא אקט מובן מאליו. ריספקט!בוגד - מועדי הצגה

*#