רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל ישראל: למי זה טוב?

בשביל לשמור על החילוניות בירושלים, בגלל המופעים הטובים וגם בגלל הבייגלה החם שקונים בסוף המופע. יובל בן עמי מסביר למה, גם אחרי חמישה עשורים, פסטיבל ישראל הוא אירוע תרבותי שאסור לפספס

תגובות

פסטיבל ישראל חוגג 50. אמש נערכה מסיבת העיתונאים החגיגית, בה הוצגה תוכנית הפסטיבל השנה. זה הזמן להפוך בהיבטים של ניהול אמנותי; להיזכר בחוויות נפלאות מהשנים האחרונות (הצגת "הגברת עם הכלבלב" של התיאטרון הלאומי הגיאורגי למשל); לסמן את החוויות הנוראות (הצגת "חלום ליל קיץ" של תיאטרון OKT מליטא למשל); לבחור את ההבטחות הגדולות של השנה. אבל לפני הכל, ואולי גם אחרי הכל, צריך לשאול ולברר - האם הפסטיבל כדאי? האם יש בו עדיין טעם? ולמה לא בעצם? פסטיבל ישראל 2011 - כל הפרטיםמה מחכה לכם בפסטיבל ישראל?אקצר את התהליך: פסטיבל ישראל כדאי. למה? בגלל ובזכות הקאעק. כן, כן, אותו כעך/ בייגלה גדול עם סומסום שמוכרים ביציאה מהתיאטרון בירושלים. תרבות מהעולם מגיעה אלינו באופן שוטף והיא לא פוסחת גם על ירושלים, אבל אף אירוע לא מעודד קהל שאינו ירושלמי לבוא לעיר הקודש בהמוניו כפי שעושה זאת פסטיבל ישראל. מי שנענה לקריאה מן הגבעות, מגלה בכל פעם מחדש שתרבות תמיד נפלאה בהרבה כשמוסיפים לה שלושה מרכיבים. האחד: בניין תיאטרון ירושלים המעוטר ביצירות הבטון של יחיאל שמי, השני: הקאעק, והשלישי: שקיק הזעתר הקטן שמתלווה לקאעק.מיותר לציין שלאוצרותיו של פסטיבל ישראל יש אפקט דומה על הקאעק. כן, תענוג לאכול  אחד כזה על מדרגות הכיכר של שער שכם, אבל בלילה מרענן של חודש מאי, בדרך להופעה של קירי טה קנאווה, יש לו טעם מיוחד. השילוב הירושלמי המופלא עובד חזק. הוא מצליח בינתיים לשרוד את מפעל ההתנחלות האגרסיבי במזרח העיר ושאר תהפוכות פוליטיות עגומות. זה טוב מאוד, כי באמת שיש הרבה דברים השנה לספוג על בטן מלאת קאעק. החל בלהקת מרס קנינגהם, שמגיעה לכאן לאחת מהופעותיה האחרונות, לאחר שמת מייסדה, וכלה ברביעיית האגן האוסטרית, ובמתופף הג'ז בילי קובן. מי שחושד בי בציניות טועה מאוד. תרבות צריך לצרוך בירושלים. תרבות שנצרכת בירושלים מחזקת את המימד החילוני של העיר ותורמת בכך עוד משהו לשמירת האיזון הקסום שבה. תרבות שנצרכת בירושלים מאתגרת את הדומיננטיות התרבותית המיותרת של אזור המרכז. תרבות זרה ומתארחת שנצרכת בירושלים מאפשרת ליוצריה להינות מירושלים,  דבר שהוא צ'ופר אמיתי עבורם, ומבטיח את חזרתם בעתיד.  כל זה נכון לא רק לגבי הפסטיבל. אני עדיין זוכר את הקאעק הנפלא שאכלתי לפני שנים רבות בהופעה לא פסטיבלית של סטיבי וונדר בבריכת הסולטן. באותו יום טיילתי לבית לחם עם ידיד בריטי. שבנו מנוף של חמורים, גדרות אבן וכנסיות ופתאום מצאנו את עצמנו למרגלות החומות, רוכשים כרטיסים למופע המואוטאון הגדול ביותר ממזרח לדטרויט. וונדר אמנם נאלץ להתמודד עם ביקור מפתיע של ראש העיר דאז, אולמרט, על הבמה, אבל בסופו של דבר ירושלים תיגמלה אותו ואותנו היטב.בייגלה על רקע חומות ירושלים (צילום: טס שפלן)מזה 50 שנה מייצר פסטיבל ישראל חוויות כאלה. מזה חמישים שנה הוא נותן לנו סיבות טובות לאכול קאעק. אז ברור שיש בו נפילות. ברור ששמרנותה של העיר מאיימת על תכניו ושהתדלדלות אוכלוסיות מסויימות בה מחלישה אותו. ברור שקשה לבנות את תוכניתו והולך וקשה להעמיד אותו בראש שמחתם של הישראלים. בדיוק בגלל התמדתו ראוי המפעל הזה להערכה. הוא עומד בפני האתגרים ומצליח להיות שוב ושוב רלוונטי, שוב ושוב מושך. הוא דומה לדבר מאפה עממי וריחני שבכל פעם מגיח מחדש מהתנור ומעורר תאבון. אל תתנו לו להתייבש בעגלה, בואו לירושלים.  פסטיבל ישראל 2011 - כל הפרטים

*#