ארקדי זיידס: "הקונפליקט נמצא בתוך כל אחד"

בעבודתו החדשה, הכוריאוגרף ארקדי זיידס מפרק את המושג "ארץ" ובוחן את הקשר בין האישי למקומי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

"'מחקר ארץ' היא עבודה אנתרופולוגית", אומר ארקדי זיידס על עבודתו החדשה, "היא באה אחרי העבודה הקודמת שלי, 'שקט', ושתיהן קשורות זו לזו כי הן בוחנות את ההשלכה שיש למציאות פוליטית חברתית על הגוף. ב'שקט' המחקר התמקד ביחסי יהודים וערבים. נקודת המוצא של 'מחקר ארץ' היא שהמציאות כאן סבוכה הרבה יותר מאשר קונפליקט בין שני צדדים. הקונפליקט נמצא בתוך כל אחד ובקשר של כל אחד מאיתנו עם הארץ הזאת".זיידס עובד ככוריאוגרף עצמאי מאז 2004 ועבודותיו מוצגות בכל העולם. לפני כן רקד ויצר בקבוצת המחול של נעה דר ובלהקת בת־שבע. הוא מעביר כיתות אמן וסדנאות. לאחרונה הוזמן ליצור יחד עם כוריאוגרפים מכל העולם במעבדה הבינלאומית לחקר אמנות שבליון, צרפת. עבודתו החדשה הוצגה בבכורה בגרמניה ובהולנד, ושותפים לה חוקרת התרבות ענת צדרבאום, הצלם יובל טבול, המוזיקאים תום תללים וחן ואגנר ואמן הווידאו דניאל לנדאו. הפרפורמרים הם: ראידה אדון, אסף אהרונסון, אופיר יודלביץ', יולי קובבסניאן ושבא לי־לוי. » "מחקר ארץ" - מועדי מופעעוד במדור מחול:»"Open Source": מוותרת מראש על הקהל» "HOUSE": שרון אייל מותחת את הגבולותפיתחת מתודולוגיה שמדברת גם על קונפליקטים עם המקום וגם על קונפליקטים אישיים. "אני לא מפריד בין האישי למקומי. בדקנו את הקשר האינהרנטי ביניהם וההשפעה שלהם זה על זה. עבדנו עם כל אחד מהאמנים על החיים שלו בראיונות ארוכים, ומתוך הראיונות הוצאו נקודות המיקום שביקשנו לבטא בעזרת הגוף. אני מחפש בכל עבודה שלי חוויה ייחודית, עירוב סגנונות ושילוב סוגי מדיה שונים. אני עובד עם אנשים שהם לא בהכרח רקדנים אלא באים מתחומי אמנות שונים. לקחנו את המושג 'ארץ', שהוא טעון מאוד, ניסינו לפרק אותו ולתת לו זווית אחרת, נקודת מבט מאתגרת". העיסוק בארץ ובשייכות גיאוגרפית קשור לזה שאתה לא יליד הארץ? "האאוטסיידריות שלי בטח מושפעת מכך שעליתי לארץ בגיל צעיר. בשנים האחרונות אני עובד הרבה בחו"ל ואני כל הזמן טס ומתבונן על הארץ הזאת גם מרחוק, גם מבפנים וגם מבחוץ".לא מפריד בין האישי למקומי. "מחקר ארץ":בשנים האחרונות מרכז הפעילות שלך כלל לא בארץ."כן. אני עושה עכשיו פרויקט בליון במרכז האמנות Les Subsistances. הם הזמינו ארבעה כוריאוגרפים ליצור על בסיס יצירות של ג'וליה וולף. בחרתי יצירה שלה לרביעיית מיתר שיש בה משהו ויזואלי מאוד. בפרויקט משתתפים גם כוריאוגרפים מצרפת, קונגו ופורטוגל. זו חוויה מדהימה - אתה מגיע למקום, ויש לך שם את כל מה שאתה צריך כדי ליצור. אני מתכנן להעלות אותה גם בניו יורק ובארץ".ייסדת את "המחול החדש". מה זה?"זה חלק משורה של פעולות שנועדו לקדם את המחול הניסיוני העצמאי בארץ. פרויקט שהקמתי עם ענת דניאלי, ניהלנו את זה שנתיים ועכשיו מנהל אותו סער עזימי. עכשיו אני עובד על פרויקט שמטרתו להביא לארץ 'Dance Thinkers' - יוצרים שיש להם מחשבה חדשנית וניסיונית בתחום המחול שיעשו כאן סדנאות והופעות. שותפים לזה מכון גתה ומכון התרבות האוסטרי וגם בת־שבע ותיאטרון תמונע, שהציעו לארח אותנו".עשית פרויקט עם ילדים במגזר הערבי. מחול ילדים במגזר, זה שובר את הסטריאוטיפ."לפני חמש שנים עבדתי עם קבוצת ילדים במג'דל שמס ובכפר יאסיף. חיברנו את תהליך היצירה של 'שקט' לעבודה שעשינו עם הילדים. הסטריאוטיפ לגבי מחול נולד מתפיסה שמחול הוא משהו מרובע, אבל היום המחול הרבה יותר פתוח, הוא כל מה שהגוף יכול לעשות. יש ברייקדאנס, קרקס, יש רקדן שהגיע מקפוארה. אני יכול לעבוד עם אנשים שלא השתתפו בשיעור מחול בחיים שלהם. לאורך שנים אני מנסה סדרות של משימות שבאות לבקש תגובה פיזית מהגוף, ודרכן אני מנסה להסתכל על אדם כעל אדם ועל הגוף שלו כמשהו שיש לו תגובה אינסטינקטיבית. לפעמים ההכשרה מלמדת צורה, איך לעשות משהו, ומשתקת את האינסטינקטים. מה שמעניין אותי זה האישי של כל אחד. כשאני עובד עם אנשים אני לא נותן להם את התנועה שלי, אני מחפש את התנועה שלהם, את מה שהגוף מציע להם כחומר". יש לך הצלחה מרשימה בעולם, ובארץ אתה נאבק על המקום שלך."אני לא נאבק בארץ על הכרה אלא על תנאי עבודה בסיסיים. בפרויקט בצרפת שאני עושה עכשיו אני יכול לעבוד חודש ימים עם תאורן. בארץ אתה מקבל את האולם ליום אחד לעשות חזרות. התנאים האלה פוגעים באיכות היצירות כי אין לך זמן לנסות, לחשוב, לבדוק, למחוק ולנסות שוב. זה מאפיין את הקמת המדינה – הכל צעיר וחייב להתממש מהר, היצירה קצרת רוח, וזה בא על חשבון החקירה העמוקה. כוריאוגרפים עצמאיים שמצליחים בארץ עובדים במקביל בחו"ל. התקציבים באים מחו"ל ובארץ אתה מבזבז את ההכנסות שלך. יש משהו בשיטה ששוחק את היוצר כי התמיכות בנויות כך שהן מחייבות אותך להצליח. כשאתה בתור אמן יודע שאתה חייב להצליח, אתה מפחד לקחת סיכונים, ואז אם משהו עבד אתה נכנס למקום של מיחזור עצמי. בפרויקט בצרפת עכשיו הרגשתי שהאפשרויות שם איתגרו אותי לעשות דברים שלא עשיתי, בכל הרמות".היום המחול הרבה יותר פתוח. ארקדי זיידס (צילום: אורית פניני)תחזיק להקה בארץ?"יותר מעניין אותי להגות פרויקט ולאסוף סביבי אנשים כדי להרים אותו. אני מאמין שאם אני חושב על רעיון אז יבואו אליו האנשים המתאימים. זה מודל שעובד בכל העולם והוא יותר נזיל, גמיש ומשתנה, ומאפשר לקפוץ כל פעם למים קצת אחרים".

» "מחקר ארץ". ה' 11.4, 21:00. סוזן דלל. 100 שקל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ