מייק בורשטיין: "הבטחתי להורים שלא נשכח אותם" - תיאטרון - הארץ

מייק בורשטיין: "הבטחתי להורים שלא נשכח אותם"

מייק בורשטיין חוזר לארץ, חוגג 60 שנה על הבמה ולא מפסיק לתכנן. בקנה: מוזיאון לתיאטרון היידי בניו יורק, פרויקט המבוסס על ספר של דן אמוץ וגם תוכנית יחיד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אייל מלובן, עכבר העיר

חייו של מייק בורשטיין שזורים בתיאטרון היידי. הוא נולד בניו יורק למשפחה של שחקנים. הוריו, פסח וליליאן, היו שחקני התיאטרון היידי בניו יורק, וכבר בגיל שלוש שילבו אותו ואת אחותו התאומה סוזן בהצגותיהם. בתחילת שנות ה־50 עלתה משפחתו לארץ והעלתה הצגות ביידיש. באותה תקופה נחשבה היידיש בארץ לשפת הגלות, והמשפחה חזרה לארצות הברית. בשנות ה־60 שבה המשפחה לארץ. פריצת הדרך היתה במחזה "המגילה" של איציק מאנגר, שהפך להצלחה. מייק פיתח קריירה עצמאית בארץ ובעולם. הוא זכה לפרסום רב בעקבות כיכובו בסרט "שני קונילמל" והנחה תוכנית יחיד בטלוויזיה הישראלית. הוא הופיע בתוכנית אירוח ובידור בטלוויזיה ההולנדית, במחזות זמר רבים בברודוויי – בהם בתפקיד טוביה החולב ב"כנר על הגג" - וזכה בטוני על תפקידו במחזמר "בארנום".» "הרשלה מאוסטרופולי" - מועדי מופע» ששי קשת: "אנחנו מתדפקים על הדלתות כמו עני בפתח"באת לארץ כדי להשתתף ב"הרשלה מאוסטורופול" בתיאטרון היידי."בתקופה שבה עצמון ניהל את התיאטרון היידי לא היו לי קשרי עבודה איתו. כשששי קשת קיבל על עצמו את ניהול התיאטרון, הוא הציע לי להעלות בארץ את המחזה, וזאת אחרי שהוא היה הצלחה גדולה בניו יורק. הרעיון היה להעתיק את ההפקה הגדולה שעשינו שם, ולששי היה האומץ לעשות את זה. לפני כמה חודשים העלינו את ההצגה והיא היתה הצלחה גדולה, ולכן החלטנו לחדש את זה".קהל של בייבי בומרס שהתבגר.  בורשטיין ב"הרשלה" (צילום: ז'ראר אלון)אתה חוגג 60 שנה על הבמה, הוריך היו ממקימי התיאטרון היידי בארץ – זאת סגירת מעגל? "ההורים שלי הביאו לארץ את המחזמר היידי הקלאסי. לצערי בשנות ה־50 היתה בארץ מלחמת חורמה נגד היידיש. הקשו עלינו מאוד ונאלצנו לחזור לארצות הברית. ב־62' חזרנו והצגנו הצגות מהרפרטואר של אבא. הצגנו את 'החתונה בעיירה' והגיעו לראות אותנו שמואל בונים, ניסים אלוני ויוסל ברגנר. בונים בדיוק עמד לביים את 'המגילה' בהבימה, והוא הרגיש שלמרות שהשחקנים שהוא עובד איתם יודעים יידיש, הם לא מורגלים לשחק ביידיש – 'זה לא יושב להם בפה' הוא אמר. וככה הציעו לנו להשתתף בהצגה. הצגות ההרצה היו קטסטרופה, אבל אחרי הבכורה זכינו לשבחי הביקורת וזה הפך להצלחה שעשתה היסטוריה. הצגנו את 'המגילה' 800 פעם. הסרט 'הקומדיאנט' הוא פרויקט הנצחה להורים שלי, והא הוקרן באינסוף פסטיבלים בכל העולם. בניו יורק קיים איגוד שחקני היידיש. זהו איגוד השחקנים הראשון בארצות הברית שהוקם ב־1928. לאט לאט החברים הלכו לעולמם, אבל האיגוד והבניין שלו קיימים. לפני שנה בחרו בי להיות נשיא האיגוד, ואנחנו מתכננים להפוך את הבניין למוזיאון ובכך להנציח את התיאטרון היידי, שהתחיל בשדרה השנייה. לקחתי את זה על עצמי כי הבטחתי להורים שלא נשכח אותם".אז הנה, 60 שנה אחרי, היידישפיל מצליח. איך אתה מסביר את זה?"זה מאוד מחמיא שבאים לראות אותי, ואני חושב שיש כאן קהל שזוכר אותי לא רק מהתיאטרון ביידיש. אבל מעבר לזה אני מאמין שיש כאן, כמו בארצות הברית, קהל של בייבי בומרס שהתבגר. ההורים והסבא והסבתא כבר אינם, והם אמנם לא מדברים את השפה, אבל הם זוכרים אותה, והיא בשבילם חלק מהתרבות ומהבית שהם גדלו בו. ויש גם צעירים. אני חושב שהגענו לעידן שבו הציבור מרגיש שעשו ליידיש עוול – השפה הזאת היתה חלק חשוב מהתרבות של יהדות אירופה, ואם לא היתה השואה היו מדברים בה עד היום".אז יש עדנה ליידיש?"בכל העולם מלמדים יידיש באוניברסיטאות, אבל כמו שמלמדים לטינית – כשפה ספרותית. המטרה שלי היא שיידיש תמשיך כשפה מדוברת. הילדים בבני ברק ובירושלים מדברים יידיש עסיסית ונפלאה, אבל הם אבודים לתרבות ולספרות. הם לא יבואו לראות את ההצגה. בתור ילד התמזל מזלי לחיות עם עמודי התווך של התיאטרון היידי, ולמזלי אני מספיק צעיר כדי להעביר את זה לאוכלוסייה של היום. סיבת הקיום של התיאטרון היידי היא להעלות את הקלאסיקה. להנציח את מה שמאפיין את העם היהודי האשכנזי. עם כל הכבוד לחנוך לוין, את המחזות שלו אפשר לראות בעברית".האם נראה אותך גם בתיאטראות אחרים?"העיסוק שלי ביידיש הוא לא הדבר המרכזי. אחרי 'המגילה' ו'קונילמל' הפכתי לכוכב והייתי צריך לבחור אם אני ממשיך עם ההורים או בוחר קריירה חדשה. הייתי בן 20 והחלטתי להתרחק מהיידיש ולבסס את עצמי כשחקן ישראלי. לשמחתי נוכחתי שהקהל הישראלי לא שכח אותי. עבדתי הרבה שנים בארצות הברית ובהולנד, ועכשיו לשמחתי הילדים גדולים, אשתי ואני חופשיים ואנחנו יכולים לחזור. אני נהנה מהעובדה שאנשים אומרים לי שהם אוהבים אותי – אני נכנס למונית והנהג אומר לי 'גדלנו עליך, תחזור הביתה'. יש לי כמה רעיונות - בעבר עשיתי תוכניות טלוויזיה מצליחות, 'הערב עם מייק בורשטיין' ו'תן הזדמנות', שהיתה מה שהיום 'כוכב נולד'. כתבתי סדרה קומית עם הבן שלי, ואני מקווה להעלות אותה בטלוויזיה. רציתי לחזור לבמה עם טוביה החולב ב'כנר על הגג', שהוא תפקיד חיי. קניתי את הזכויות והייתי במו"מ עם הקאמרי, ולצערי אחרי שהם משכו אותי שנתיים הם העלו את זה בלעדי. זה כאב לי מאוד וחבל, אבל הולכים הלאה. יש כמה פרויקטים שאני מתכנן לצלם בארץ, אחד מהם מבוסס על ספר של דן בן אמוץ שאני מחכה לזכויות שלו. אני מתכנן לצאת עם תוכנית יחיד – משהו שאף פעם לא עשיתי – ערב עם תזמורת על הבמה לציון 60 שנות פעילות. הפיילוט יהיה בפסטיבל חולון בסוף החודש".בכל העולם מלמדים יידיש באוניברסיטאות. "הרשלה מאוסטרופולי" (צילום: ז'ראר אלון)לבד על הבמה? זה לא מפחיד אותך?"מפחיד מאוד. בגלל זה לא עשיתי את זה עד עכשיו. הכל תלוי במה יש לך להציע. אספתי חומרים שעשיתי במשך שנים ויש לי המון חומר, מספיק לערב שלם".

» "הרשלה מאוסטרופולי". המופע הבא: שבת 9.3, 20:30. היכל התרבות נס ציונה. 150 שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ