רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלל מיטלפונקט: "אני כותב את עצמי"

המחזאי מפגיש ב"אז, בפראג" שמוצג בבית ליסין בין חבר הגנה ישראלי לפיזיקאי צ'כי. הסיפור מתרחש בתקופה שבה מיטלפונקט לא חיי, אבל בסופו של דבר, הכל אישי בשבילו

תגובות

אהבה, קנאה, שנאה וגעגוע משמשים בערבוביה במחזהו החדש של הלל מיטלפונקט "אז, בפראג", העולה בימים אלה בתיאטרון בית ליסין בהשתתפות מיכה סלקטר, ישי גולן, קרן צור, רפי תבור, יעל וקשטיין ועוז ניסן. זהו סיפור חברות בין חבר הגנה ישראלי צעיר ובין דוקטור צ'כי לפיזיקה. מיטלפונקט נחשב לאחד המחזאים הישראלים הבולטים בדורנו, והוא מרבה לעסוק בחברה הישראלית ובפניה של מדינת ישראל. "זהו סיפור של שני אנשים שחיו בשיא תקופה שהיתה אידיאולוגית. אחד קומוניסט אדוק והשני ציוני אדוק, כל אחד מהם עם החבילה שהוא נושא על גבו", הוא מספר, "שניהם התאכזבו מהאידיאולוגיות שלהם, ויש כמובן את האשה באמצע. הסיפור הוא על חברות, נאמנות ובגידה".» "אז, בפראג" - מועדי מופעעוד בבית ליסין:» "סוסים על כביש גהה": לא כוס התה של כולם» סביון ליברכט: "משאת נפשי תמיד היתה תיאטרון"אתה נמשך לכתוב על נושאים חברתיים ופוליטיים."כנראה, למרות שאני לא ממש מודע לזה. אני כותב את עצמי. ביוגרפיות משוערות של עצמי שהיו יכולות למצוא את עצמן בתקופות שאני כותב עליהן. אני חלק מדור מלחמת יום הכיפורים, ונושא השבר האידיאולוגי קרוב אלי. בכל פעם אני מוצא מתלה היסטורי. אני מאוד אוהב סיפורי מרגלים, ועליתי על סיפורו של קורט סיטה, מרגל שהגיע מצ'כיה שיש לו סיפור חיים סוער וססגוני. חשבתי שאני רוצה לכתוב מחזה על שני אנשי צללים – ישראלי ומזרח אירופי - והסיפור של סיטה מצא חן בעיני".איך נשזר הסיפור האישי שלך בתוך הנושאים שאתה כותב עליהם?"אני לא מתעסק בפסיכואנליזה של עצמי ובבדיקה איפה אני ביחס למחזה, כי זה יפריע לי לכתוב. בדיעבד אני יכול למצוא הקשרים ברורים בהרבה מחזות שכתבתי, וכמה שאנסה לברוח אני רואה שאני נמצא בהם. נוח לי להתעסק בסוגות היסטוריות כי אני מתרחק לתקופות שלא הייתי בהן וכך יכול להתעסק במחזה נטו. אבל בסופו של דבר הכל אישי. כל הסיפורים אישיים ואני בטוח שיש קווים לדמותו של פטר הצ'כי שמתחברים אלי, כמו גם בדמותו של גבי הישראלי. את ההבחנות האלה אני יכול לעשות רק בדיעבד".

"יש קווים לדמותו של פטר הצ'כי שמתחברים אלי". "אז, בפראג" (צילום: גדי דגון)אתה נחשב היום לאחד המחזאים הישראליים המרכזיים. יש תחושת אחריות? כובד?"בוא לא נצטנע – אני מודע למקומי, אבל אני מאוד נזהר שלא תהיה לזה השפעה על ההחלטות שאני עושה בעבודה, כי זה יכול לסרס. אם בא לי לעשות משהו ואני מרגיש שזה נכון, אז אני צריך לעשות אותו, ואם אכשל, אז אכשל. אני הולך ומתבגר. הדבר שאתה מדבר עליו הוא סוג של התבשמות חוץ תיאטראלית. ברגע שאתה נכנס לחדר החזרות עם טקסט ביד, הבעיות של הדיאלוג הן אותן בעיות והעבודה עם השחקנים היא אותה עבודה. אתה לא מביא איתך שובל מבחוץ. הדלת נסגרת ומתחילים לעבוד וצריך להוציא הצגה טובה, לעמוד במבחן המעשה".ב"אז, בפראג" יש לך אחריות כפולה – אתה גם הבמאי וגם המחזאי."למעשה לא למדתי בימוי בצורה ממוסדת ואת המחזות הראשונים שלי לא ביימתי. מצאתי את עצמי יושב בחדר סגור וכותב, וחששתי שזה יהיה גורלי החברתי –  בדידות בחדר סגור. ואז יצאתי לביים ומצאתי שיווי משקל שמאוד מתאים לי: בדידות הכתיבה והרעש של עבודת הבימוי. לא הייתי עושה את זה אם לא הייתי מרגיש שאני הבמאי הנכון להצגה. הנכון ולא היחיד. כשאני מביים זה לא בהכרח הבימוי היחיד שמתאים למחזה. ב'גורודיש', למשל, השקעתי המון בתחקיר וחשבתי לגמור לכתוב את המחזה ולחפש במאי, אבל אז הבנתי שבגלל עבודת העומק אני בשל ואפוי ושזה נכון שאני אביים אותו. ועדיין אני אומר שזאת לא חתונה קתולית שהכרזתי על עצמי בהיותי מחזאי ובמאי". לאחרונה העלו הפקה של "מאמי", שהיה בזמנו מחזה קאלט."'מאמי' יצא לפני כ־30 שנה, וכשעבדנו עליו היתה התלהבות ומעורבות גדולה במשהו שהיה חשוב לנו. בלי ציון (ציון נסים, מנכ"ל צוותא דאז; א"מ) זה לא היה קורה. הוא היה אחרון המפיקים של העולם הישן שהיה מוכן להפסיד כסף כדי להעלות את מה שהוא מאמין בו. לא ידענו מה זה אופרת רוק, הכל היה בשליפות וכל אחד מאיתנו הביא את עצמו לתוך הדבר וויתר על משהו למען השלם, שהיה גדול מסך חלקיו. גם לי היה חדש לכתוב יצירה שרק 50 אחוז ממנה הוא טקסט וכל השאר מוזיקה. 15 שנה אחרי זה סיפרה לי הבת שלי שיש גרסת דאנס לשירים של 'מאמי', ואני רואה פיצרייה שיש בה פיצה בשם 'מאמי אופרת רוק'. חלק מתלמידי בית צבי שמשחקים בה עכשיו אפילו לא נולדו כש'מאמי' נכתבה. זה כיף גדול לבוא להצגה כאורח".לא נולדו כשהמחזה נכתב. "מאמי" בהפקת בית צבי:תיאטרון יכול לשנות חברה?"כן. לא תיאטרון לבד, אבל הוא בטח חלק משינוי. כש'גורודיש' יצאה זו היתה הצגת חובה לכל הפוליטיקאים ואנשי המטכ"ל. יום אחד התקשר אלי בחור שלא הכרתי וסיפר שהוא וחבריו בוגרי מלחמת יום כיפור וכבר שנים הם יוצאים קבוצה של כעשרה זוגות. הם הלכו יחד להצגה ואחריה, לראשונה, ישבו ערב שלם הגברים והנשים יחד ופתחו את נושא המלחמה. כשאני שומע סיפור כזה, אני מאמין שתיאטרון יכול לשנות. כשחוויה נוגעת ברמה כזאת היא משנה, ולמי שהיא שינתה היא מאוד שינתה".אתה לא רוצה לעבוד גם במדיה המצולמת? קולנוע? טלוויזיה?"עשיתי לפני כמה שנים עם זאביק רווח את 'שרגא קטן' ו'בובה' וגיליתי שקולנוע זה מדיום של מפיקים ובמאים, לא של תסריטאים. לביים בקולנוע? אולי אם הייתי צעיר ב־20־30 שנה. יש בארץ דור של במאים צעירים ונפלאים, שיודעים מצוין מה זה קולנוע וטלוויזיה. אני לא רואה מקום להיכנס למדיה הזאת מתוך אגו עם הכלים המצומצמים שלי".ומה אחרי "ואז, פראג"?"באפריל אני הולך להגשים חלום קטן. בזמנו עשיתי את 'מדריך למטייל' עם ליא קניג, ועכשיו ששי קשת הציע לי להעלות אותו ביידיש, אעשה את זה עם ליא, וזה יהיה ממש ריוניון".

» "אז, בפראג". שבת-ג' 26.2-23.2, 20:30. מוזיאון ארץ ישראל. 200 שקל.

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true