שי הרלב, עכבר העיר

ממש כמו בתמונה מתוך הצגה, בפואייה של הקאמרי, מגיח ראשו המחייך של עמרי ניצן מהקומה האחרונה ושואל "איך היה?". דן שפירא מותח את ראשו מעלה מופתע ועונה "היה טוב, היה חזק". הוא נזכר שניצן שאל אותו לפני חודשיים-שלושה אם הוא רוצה לגלם נער שרוצח. "מוזר, תמיד גילמתי דמויות שיש בהן הרס עצמי והם מתאבדים בסוף, כמו מייק ברנט או זהר ארגוב. גם רומיאו שגילמתי, הורג את עצמו. אני חושב שמאוד עניין אותי המקום ההפוך הזה של אשמה ענקית שרובצת עליך". מצד אחד, שפירא (32), פעם הילד הרע של התיאטרון, הוא מהשחקנים היותר ממושמעים שלוקחים את המשחק והאימונים ברצינות. מצד שני, בריאלטי "גול סטאר" שהוצגה בחודשים האחרונים, שפירא לא יכול שלא לגלם את עצמו: שחקן תיאטרון שגדל ליד גימנסיה הרצליה, בנו של ראש מחלקת התרבות בגלי צה"ל לשעבר (מולי שפירא) שמתמצא גם בשייקספיר וספרות יפה וזקוק להרבה חיזוקים.» פאנק רוק - מועדי מופעעוד בקאמרי:» "קזבלן": יהורם גאון, מאחוריך» אלי גורנשטיין: "אני מדבר אל עצמי והקהל מתמגנט"עכשיו, לאחר תקופה ארוכה שלא גילם תפקיד מרכזי בתיאטרון, חוזר שפירא לדרמת הארד קור ולתפקיד הראשי. "פאנק רוק" תופסת כיום הרבה כותרות, בעיקר באנגליה, אבל גם במקומות נוספים באירופה. אלימות קשה בבתי הספר ונוער לא מובן הם נושא חם לא רק בארצות הברית. המחזה עוסק בקבוצה של שמיניסטים באוקספורד שמתכוננים לבגרות בתקווה להמשיך באוניברסיטה היוקרתית שליד בית הספר. לילי, אותה מגלמת רונה לי שמעון, היא תלמידה כובשת שמגיעה מקיימברידג' השנואה ומשנה את כל מאזן יחסי הכוחות בכיתה. לילי חותכת ושורפת את עצמה, מה שמדליק את ויליאם (שפירא), וזה רק מתאבן למה שמה שיקרה לאחר מכן. לפני ההצגה מגיח משה קפטן, הבמאי ומבשר לקהל לא להיבהל כשישמעו יריות במהלכה. ההצגה הראשונה של "פאנק רוק" נבחרה דווקא ליום בשישי ב-12 בצהרים בקאמרי 4 המכיל כ-150 צופים. נחיתה רכה ומתוכננת לפצצה מתקתקת. "בינתיים עוד לא התנפלו על הקופאית. כשזה יקרה אז נראה", אומר נעם סמל, מנכ"ל הקאמרי. גם לשפירא בתפקיד של ויליאם האבוד והלא מובן, טוב עם האינטימיות הזו.הצד האפל של התיכון. "פאנק רוק":ספר לי קצת על ויליאם."הוא בחור מאוד בוגר יחסית לחברים שלו. הוא לבוש אחרת, כזה מכובד עם עניבה. חשוב לו להיות מקובל ואהוב אבל הוא בודד יותר משאר חבריו. הוא רוצה להרגיש מיוחד ולמעשה אפשר להגיד שהוא באמת כזה". נראה שקשה מאוד להתקרב אליו."הוא דוחה ומקרב בו זמנית. מפחיד אותו להיות לבד עם הצד האפל שבו. הוא מזהה את אותו צד אפל בלילי וכך הא מתחבר אליה. הוא מזהה איתה אפשרות לאהבה ראשונה רומנטית, אבל סקס אצלו מחובר לפחד וכאב, דבר אלים".הוא נראה דמות מלאה סתירות."הוא דמות חידתית שסותרת את עצמה לא מעט פעמים. ויליאם ממציא ביוגרפיה לעצמו שהוא מאמין לה. הוא אומר שהוריו מתו והוא גדל במשפחה מאומצת. בקטע מסוים של ההצגה הוא מדבר על אביו בלשון הווה ואומר שניתן לספור את מספר הבתים שהוא ביקר בהם. דבר שמצביע אולי על בוגדנות האב, אבל גם על שעמום ועל משפחה אטומה מבחינה רגשית".

האטימות מתחילה במבוגרים אוקספורד של ההצגה היא מעוז של בורגנות גבוהה. סיימון סטיבנס, המחזאי, כינה את ההצגה כ"נערי ההיסטוריה על קראק", פראפראזה על המחזה הידוע של אלן בנט שהציג בבית ליסין ושפירא כיכב בו. במשך כל ההצגה ניכרים החיים המיידיים של עידן הסלולר והלפטופ, אופנה עדכנית, טקסטים מהירים שדורסים זה את זה ועברית בריטית, עליה אחראי המתרגם דניאל אפרת. ומעל כל זה ניצבת האלימות, הפיתרון הנוח לתסכולים של הנוער שהמנוע שלה הוא בנט (אודי רוטשילד), הבריון של הכיתה שמאוד נהנה להשפיל. סיסי (אילנה באואר) היא חברתו הנגררת. צ'דוויק (יובל סגל הצעיר) הוא החנון שמדבר על ההתקרבות של סוף העולם. ניקולס (יפתח אופיר) הוא היפיוף של הכיתה, טניה (כנרת לימוני) היא המצפון של הכיתה ולילי (רונה לי שמעון) מוסיפה בנוכחותה מתח עצום בתחרות על תשומת הלב שלה. את החזרות האינטנסיביות ליוותה הפסיכיאטרית ד"ר עליזה רינג. תוך כדי החזרות מצא את עצמו שפירא מספר פעמים בבית החולים לבריאות הנפש אברבנאל, כדי לנסות להבין יותר טוב את ויליאם. "זה היה חלק מהתחקיר. במהלך הביקור שלי שם פגשתי מישהו בן 25 שנראה מין לוחם כזה, מלא אש ופילוסופית חיים. בחור מהפנט. ניהלתי איתו שיחות שהיו הרבה יותר עמוקות משיחות שהיו לי לאחרונה עם אנשים שאני מכיר היטב. הבחור הלך עם זרם התודעה שלו ולא היה אכפת לו אם הוא יובן. פשוט לא עניין אותו איך הוא נתפס בעיניי. מצד אחד התקשורת איתו היתה מאוד ישירה וחסרת גבולות, אך גם מתעתעת. הוא מוגדר כמאני- דפרסיבי ולא כל הדברים שאמר היו קוהרנטיים והתחברו זה לזה".עד כמה עזר לך התפקיד שעשית ב"אקווס"? (גיבור ההצגה עוקר את עיניו של סוסו האהוב)"חשבתי די הרבה על התפקיד ב'אקווס'. אם כי שם יש אלמנטים מאוד פגאניים ומשיחיים. הילד ב'אקווס' גדל עם תמונה של ישו מעל המיטה שלו. אצל ויליאם אין תסביכים דתיים, ויליאם הוא הרבה יותר חמקמק ולא ברור, גם לעצמו".נראה שהיום אפילו לא צריך להסביר נרטיבית התפרצות של אלימות."כן, יש קלות בלתי נסבלת כזו. אני זוכר שצפיתי לא מזמן בסרט של גאס ואן סנט 'elephant' והכל שם נורא קר. גם האלימות מיידית וקרה, טוטאלית בריק הרגשי שמקיף אותה". זה היה יכול לקרות לבן 17 או 40 באותה המידה. "פאנק רוק" (צילום: דניאל קמינסקי)קיצרתם מאוד את ההצגה מהנוסח המקורי שלה."בחו"ל משחקים את ההצגה בשתי מערכות שכל אחת כמעט שעה וחצי. הבמאי החליט שנלך על הצגה במערכה אחת בלי הפסקה, גם אם זה בא על חשבון הפסיכולוגיה של הדמויות. במחזה המקורי יש מקומות שויליאם שומע קולות, אלמנטים מעורפלים, ספק סכיזופרניה, אולי מחלה דו-קוטבית. למרות שגם בגירסה האנגלית זה מעורפל".נותנים פחות קרדיט לקהל כאן?"בדיוק בגלל אותו עניין של הפתיל הקצר שקיים היום. אין מצב שבני נוער יראו את ההצגה עם הפסקה. זו הצגה שמחוברת לבטן והיא לא הצגה שאפשר לעצור. את העצירה אפשר אולי לעשת אחריה. אני חושב שהיא מוכרחה לבוא עם דיון אחריה בעיקר כשמדובר על תלמידי בית ספר, ואני אי מניח שנעם סמל יילחם על כך שהיא תוצג בבתי ספר".למה אין מורים בהצגה?"המורים לא קיימים בגלל שאין להם אפשרות שום אפשרות למנוע. הם בולטים בהיעדר שלהם. יש רק פסיכיאטר (אותו מגלם עזרא דגן, ש.ה) שמופיע מאוחר מדי כשויליאם רוצה לנהל חיים רגילים אבל הוא כבר סלב ולא יכול".אתה תרצה לדבר עם תלמידים?"אני מאוד רוצה לדבר עם תלמידים. האלימות היא לא רק עניין של בית הספר. כל יום גבר רוצח את אשתו, אישה שחונקת את ילדיה. צריך לדבר על זה שאלימות היא לא פיתרון. שהיא רק מסבכת והורסת. היא פוגעת באלו שהאלימות ננקטת נגדם וגם באלו שפועלים באלימות".כשאתה מסתובב כיום ליד גימנסיה הרצליה את אומר לעצמך: זה היה יכול לקרות כאן?"למה לא? התסכולים הרגשיים של בני טובים הם פחות אלימים? הכסף לא יענה על הכל. קשה לדעת מה קורה בנשמה בפנים. זה פחות תלוי בנערים, אלא במשפחה ובסביבה התומכת. צריך עין מאוד רגישה. לפעמים האטימות מתחילה במבוגרים". לא משונה לך לקראת גיל 33 לשחק תפקיד של בן 17?"בהתחלה הרגשתי שזה כבר לא במנעד שלי. מה פתאום לשחק בן 17? המנעד  שלי הוא לשחק דמויות בנות 25-35 בערך. אבל עם החזרות הבנתי שזה לא באמת משנה. אני לא מנסה לשחק בין 17, אלא מישהו שהקהל יזדהה איתו והגיל לא חשוב. לכן, באופן טבעי אני משחק את הגיל שלי. המהלך המוטרף של ויליאם היה שזה היה יכול לקרות למישהו בגילי או למישהו בן 40 באותה המידה"."תכירו אותי, תאהבו אותי" בחודשים האחרונים עוצרים את שפירא ברחוב צופים שרואים באדיקות את "גול סטאר". תכנית הריאליטי של הוט עוקבת אחר 11 סלבס שמנסים להצליח כקבוצת כדורגל ראויה תחת שרביטו של שייע פייגנבאום המיתולוגי. ב"גול סטאר" משתתפים נירו לוי, אורן זריף, תום שובל, קובי אוז ועוד כמה טיפוסים צבעוניים שמסך הטלוויזיה נוהג לחייך אליהם.היו לך התבלטויות להשתתף בריאליטי?"זו הצלחה מטורפת. נחמד לי שעוצרים אותי ברחוב המון ילדים בגלל זה. אתה יודע, הגעתי  מאיזושהי תמימות ל'גול סטאר'. זה יישמע מאולץ ומתגונן. אבל הגעתי לשם פשוט בגלל שאני חולה על כדורגל. אם זה לא היה כדורגל, לא הייתי משתתף. אני טוב בכדורגל וזה ריגש אותי לעלות למגרש עם קבוצה".

ואיך אתה מתמודד עם אהבת הצופים?"זה כיף לקבל אהבה. גם מצעירים, גם מבנות, זה מאוד מחמיא לאגו. אני שחקן ושחקנים בסופו של יום, הגרעין הראשוני של האישיות שלהם צועק: תכירו אותי, תאהבו אותי. והרי אף פעם לא עשיתי פסטיגלים, אף פעם לא עשיתי סדרות לילדים ופתאום ילדים בני שבע מכירים אותי וזו תחושה נעימה".חולה על כדורגל. שפירא ב"גול סטאר":אתה מרגיש שהשתלבת ב'גול סטאר'?"תראה, בהתחלה חשבתי שהמרכז יהיה כדורגל והייתי יותר שתקן כזה, מתבודד קצת. אחרי זה הבנתי שזה בעיקר הדיבורים, היחסים וגם הריבים והעימותים. פתאום ראיתי שזריף לא יודע לשחק, מלר לא יכול לשחק וההפסדים משפיעים על היחסים בינינו ויוצרים פיצוצים. אבל זו היתה חוויה שלימדה אותי המון ולא מעט גם על התפקיד הזה של ויליאם ב'פאנק רוק'".איך אתה מסביר את זה?"ב'גול סטאר' הייתי אחד הכדורגלנים האהובים בקבוצה. שייע פייגנבאום מאוד אהב אותי. אני בכושר, צעיר יחסית לאחרים, נראה סבבה. הייתי מהמקובלים. מצד שני בחוויה האישית שלי כל הזמן הייתי בתפר שבין לרצות לקחת חלק ובין להתבודד. איך אני מתנהל עם עצמי בתוך קבוצה? אלו שאלות ששאלתי את עצמי המון לגבי ויליאם. מעניין, כיום עובדים על הליהוק של 'גול סטאר 2' ומתקשרים אלי כל מיני סלבס לשאול אותי איך היה, אם כדאי להם ללכת על זה".ומה אתה אומר להם?"ב'גול סטאר' שלא כמו בריאליטי אחרים לא היה פרס של מיליון שקל או איזה סכום רציני, אז פחות דרכנו אחד על השני ולי אישית היתה התנסות טובה. אנשים אוהבים את הצהוב. ב'אח הגדול' למשל יש הרבה אלימות והשפלות וסנסציות.זו תכנית שמעודדת אלימות ולעזאזל אני לא יודע מה תמיד מוביל אותנו לשם".» פאנק רוק - 17-18 בפברואר, הקאמרי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ