המלצות במה לשבוע: בין תאי ההצצה בתיאטרון הסימטה

וגם: סיפור האישה המזרחית בישראל בתיאטרון יפו, סיור-מיצג בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ויוסף וכתונת הפסים המשגעת לצלילי אלביס ודיסקו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

יום ראשון: הצצה לעולם החשפנות

"פיפ" הצגת יחיד שעלתה בתיאטרון הסמטה, בכיכובה של מרב קופרברג מספרת על עלמה שנזרקת על ידי אהובתה מיקי, מגלה את עולם החשפנות ויוצאת למסע פנימי של חשיפה ולידה מחדש. ההצגה היא בהשראת סיפור קצר של מירנדה ג'ולי "דבר שלא צריך דבר". היא מספרת על עלמה ומיקי חברות ילדות שמגלות שהן מאוהבות אחת בשנייה, השתיים עוברות לגור יחד בעיר הגדולה, ולאחר זמן מה, עוזבת מיקי את חברתה לטובת בחורה אחרת.עלמה שבורת הלב, בורחת לעולם החשפנות בין תאי ההצצה, מקום שבו אף אחד לא באמת מתעניין לדעת מה היא חושבת, היא נלחמת על זהותה ויוצאת למסע.

השחקנית מירב קופרברג שיחקה על במת התיאטרון TJT בסן פרנסיסקו במשך שלוש שנים, שם השתתפה וביימה מספר פרויקטים העוסקים בהיבטים שונים של ישראליות מעבר לים, ובמשבר הישראלי פלסטינאי. למרות שקופרברג מגלמת לסבית, ניסיונה האישי הסתכם בעבודת תחקיר שהיא עשתה בנושא לקראת עבודתה על הדמות."פיפ" - יום א' ה-3 בפברואר, 20:30, תיאטרון הסימטהנלחמת על זהותה ויוצאת למסע. "פיפ" (צילום: יח"צ)

יום שני: תנ"ך לצלילי אלביס פרסלי

"יוסף וכתונת הפסים המשגעת" היא פרודיה מוזיקלית על הסיפור התנכי. בהפקה זו של תיאטרון זרקור בבימויה של רוז האודן, משתתפים 25 שחקנים, זמרים רקדנים ונגנים. האודן, במאית ותיקה שחונכה על ברכי מסורת המחזמר הבריטי, מביאה לקהל הישראלי חוויה בניחוח בינלאומי. כל שיר משירי המחזמר כתוב בסגנון שונה: מרוקנרול בהשראת אלביס פרסלי, שנסונים צרפתיים, קאונטרי, ג'אז של שנות ה-20, דיסקו, בלדה ועוד. "זרקור" הוא תיאטרון צעיר המתמחה במחזות זמר מקוריות ובינלאומיות, ששם לו למטרה לשמש בית לשחקנים צעירים בוגרי בתי ספר למשחק. "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" - יום ב' ה-4 בפברואר, 20:30, תיאטרון היהלוםלפי מסורת המחזמר הבריטי. "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" (צילום: ברניסי ללוש)

יום שלישי: מסיירים בתחנה המרכזית

אמני מיצג, חברי "אנסמבל 209", מציעים לציבור מפגש אחר עם המרחב של התחנה המרכזית החדשה. באמצעות שיטוט בעולם הרב-תרבותי הזה, כל אחד מהמשתתפים מאיר בדרכו האישית פינות אפלות של המציאות הישראלית. האמנים מציעים מבט פתוח ומכיל על סביבה אנושית מורכבת זו, המתקיימת בתוך עולם צר של דעות קדומות ופחדים. הם מסבים את תשומת הלב לקיום של חברה לא מוּכרת, אך בה בעת כה דומה. עם מי אפשר להזדהות כאן? עם אלו שנזנחים? עם אלו שמזניחים? עם בעלי האינטרסים הכלכליים והלאומיים? עם בני אדם כיחידים או כקבוצה? עם הרב-תרבותיות? עם הבין-תרבותיות? עם האין-תרבותיות? ומה זו בכלל תרבות? באמצעות מפגש ישיר ומפתיע, "עבודה זרה" מציגה שאלות על אדריכלות, אורבניות והיסטוריה, ועל תפקיד האמנות בכל אלו. הסיור מתחיל ומסתיים בבמת מיצג.  "עבודה זרה" - יום ג' ה-5 בפברואר, 17:00, במת מיצגעם מי אפשר להזדהות כאן? "עבודה זרה - אנסמבל 209" (צילום:דידי אליאס)

יום רביעי: האישה המזרחית בתיאטרון יפו

חנה וזאנה גרינוולד מספרת את סיפור האישה המזרחית בישראל בהצגה "פריחה שם יפה" באמצעות שירה. היא כרכה יחד 15 שירים, רובם של משוררות מזרחיות, חלקם גם של גברים, ונתנה אותם בפיהן של שלוש שחקניות יוצאות מן הכלל. סלי ארקדש, אביטל מישר־מאיר ועדן אוליאל. ככל שהשלוש קוראות־משחקות את השירים, כך מתחוור דבר מרגש: השירה המזרחית היא סוגה מוגדרת היטב בתוך השירה העברית החדשה, והיא מצטיינת באיכות אחת נפלאה במיוחד: היא מספרת סיפורי חיים. כמעט כל שיר הוא סיפור חיים, סיפוריהן של נשים שצמחו בשולי המרחב הישראלי, ובעצם בלבו: המנקה באוניברסיטה, היצאנית מרחוב סלמה, הפועלת במתפרה. כל סיפוריהן מוצגים בליווי מוזיקה אשכנזית בלבד: אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין. הקהל חווה את הדיסוננס ומבין מה פירושם של חיים במרחב שהמיינסטרים שלו שייך לאחרים (יובל בן עמי).

"פריחה שם יפה" - יום ד' ה-6 בפברואר, 20:30, תיאטרון יפו

שלוש שחקניות יוצאות מן הכלל. "פריחה שם יפה" (צילום: אני אטדג'י)

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ