אודי רצין: "לקחתי את ההצגה הזו לקרביים" - תיאטרון - הארץ

אודי רצין: "לקחתי את ההצגה הזו לקרביים"

במאי ושחקן התיאטרון, שחזר ארצה אחרי שנים בניו יורק, לוקח ברצינות את מה שגברים מרשים לעצמם לעשות. כעת הוא מעלה בתיאטרון הסימטה את ההצגה הקשה "יצרים", על אונס ונקמתו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אייל מלובן, עכבר העיר

"בשבוע הראשון שלי בלימודים בניו יורק נכנסתי לסטודיו וראיתי סצנה שבה גבר נכנס לאשה הביתה, מתפתחת ביניהם שיחה נעימה, וזה תמים ויפה, ואז פתאום משום מקום יש תפנית בעלילה והוא נהיה אלים. זה תפס אותי בקרביים והחלטתי שיום אחד אעשה את המחזה הזה" - כך מתאר אודי רצין את המפגש הראשון שלו עם "יצרים", שהוא מעלה עכשיו בתיאטרון הסימטה. המחזה נכתב ב־1982 על ידי וויליאם מאסטרוסימון, בעקבות ראיון שערך עם אשה שנאנסה. לאחר המשפט, שבו זוכה האנס מחוסר הוכחות, היא פוגשת אותו בפתח בית המשפט והוא מבטיח לה שיחזור לסגור חשבון. ב"יצרים" נכנס לביתה של מרג'ורי (שרון דנון) גבר זר (שגיא מינץ) ומנסה לאנוס אותה. היא מצליחה לגבור עליו. תחושת חוסר האמון שלה במערכת הצדק גורמת לה לקחת את החוק לידיה והיא כולאת אותו בביתה. שותפותיה לדירה (אמנדה סורודי ואפרת ליפשיץ) חוזרות ומתפתח ביניהן דיאלוג נוקב באשר לדרך שבה יש לנהוג בו.» יצרים - כל הפרטיםרצין חזר לארץ לפני כשלוש שנים, אחרי שנים רבות בארצות הברית שבהן שיחק בתיאטרון ובקולנוע וייסד את קבוצת התיאטרון Nomad Theatre Group המעלה בניו יורק מחזאות ישראלית מתורגמת. "כשהגעתי למנהטן העליתי את ההצגה כמפיק ושחקן. שיחקתי את תפקיד האנס ראול. את תפקיד מרג'ורי שיחקה מי שהיתה בת הזוג שלי באותה תקופה ובכל ערב תקפתי ואנסתי אותה. עשר שנים אחרי הגעתי לארץ ופגשתי באקראי שחקן שאמר לי שהוא חולם לעשות את התפקיד. זה תפקיד שגברים אוהבים לעשות, כי ראול הוא לא האנס הסטריאוטיפי. הוא בחור נחמד. התחלנו לעבוד. חצי שנה של חזרות שהיתה תקופה לא קלה".למה בחרת מחזה כל כך קשה?"לקחתי את ההצגה הזו לקרביים. הרגשתי שיש לי עוד עבודה עם הפרויקט הזה. יש כאן גם שליחות – האונס בהודו, קצב – מה שגברים מרשים לעצמם".בהצגה זה לא בדיוק כך, כי בסופו של דבר הגבר הופך לקורבן."הסיפור הוא 'מה היה קורה אילו'. אשה מחליטה לנקום, וכשהיא עושה את זה החברות שלה מאשימות אותה שהביאה את זה על עצמה. האנס נהפך להיות המותקף והנאנסת מואשמת. החייתיות של האנס יוצרת תגובת שרשרת שמדביקה את כל דמויות המחזה". עם מה אתה רוצה שהקהל ילך הביתה?"אם אתה יוצא מהצגה וממשיך לחשוב עליה, אז היוצר עשה את שלו. ב'יצרים' מתגודדים ולא הולכים הביתה. אם נעזור ולו לאשה אחת לפתוח את הפה – מבחינתי זה כבר עשה את שלו".לקחת להפקת פרינג' שחקנים מנוסים ועבדת איתם חצי שנה."אני חושב שהם לא ידעו למה הם נכנסו. הם מתפוצצים על הבמה כל ערב. אחרי חצי שנה של חזרות, שבה אמרתי להם כל הזמן שהם מדהימים, הם עושים עבודה מטורפת מול קהל. כל אחד מהם תפס את הדמות. עשינו חצי שנה חזרות תוך כדי זה שכל אחד עבד בעבודה שלו, כי צריך להתפרנס. נפגשנו בבוקר מוקדם או בערב מאוחר, והודות לארגון שלש (שחקנים למען שחקנים; א"מ) קיבלנו חדר לחזרות". איך מוציאים משחקנים אלימות כזו?"מהצד זה נראה קצת כמו מאמן איגרוף שעומד בזירה עם ספורטאים וצועק להם 'עוד! עוד! תיגע לה פה, תעשה לה שם, תסטרי לו, תחנקי אותו'. הם יוצאים מההצגה חבולים פיזית, עם סימנים כחולים. הם מסתכנים כל ערב כשהם עולים על הבמה. אתה צריך לעבוד בזהירות ולהיות קשוב לרגשות ולתחושות. זה לא פשוט".הופכת את היוצרות בין הקורבן והמקרבן. "יצרים" (צילום: סיגל טלמור)חיית בחלום האמריקאי. למה ויתרת עליו ובחרת לחזור לארץ? "כל מי שגר בחו"ל תמיד תהיה לו העקיצה הקטנה של החיים בעולם הגדול, כי שם הייאוש יותר נוח, אבל אני שמתי את התקופה הזאת מאחורי. אני מביים שלוש הפקות, עובד עם שני קומיקאים מוכשרים – רועי איילון וצפריר אלבז – על הצגת בידור סאטירית ובועטת. בניו יורק הנהר גדול ואתה נאחז בענפים כדי לשרוד. כאן הנחל יותר רגוע. אמנם צפוף אבל יש עם מי לדבר. אני כאן ואני לא מסתכל אחורה".יש הבדל בין שחקנים אמריקאים לשחקנים ישראלים?"שחקן אמריקאי עושה את עבודתו, הוא מנומס, אסיר תודה על כך שהוא עובד. בדרכו המנומסת הוא ינסה לשנות. השחקן הישראלי חונך לאתגר. הוא קודם כל יתנגח. זה עושה את העבודה הרבה יותר קשה אבל גם הרבה יותר מאתגרת. השחקנים הישראלים הם יוצרים שרוצים לתת אינפוט. בארצות הברית המילה שכתב המחזאי קדושה. כאן כבר אמרו לי 'זה לא מוזיאון, אפשר ללכת ימינה ושמאלה'. צריך למצוא את האיזון. זה פרינג', אפשר לשנות ולשפץ, ולפעמים אני בהחלט מקבל את דעתם".העלית את המחזה בארצות הברית. עשית התאמה למציאות שלנו כאן?"נשאלת השאלה האם אתה צריך לראות את המציאות שלך כדי להבין אותה או שאתה יכול להבין גם כשאתה צופה במציאות של מישהו אחר. לא הייתי צריך לעשות שום דבר, רק להראות את המחזה כמו שהוא. ההשלכות כל כך ברורות. המחזה נכתב ב־1982. זה מספיק רחוק כדי להיות נאמן לתקופה ומספיק קרוב כדי להגיד ששום דבר לא השתנה".בין המשחק להפקה ולבימוי – איפה אתה מרגיש שאתה הכי אתה?"כל מקרה לגופו. בימוי תיאטרון מאוד מעניין אותי עכשיו. קשה להתחרות בקולנוע ובטלוויזיה. בשנים שחייתי בארצות הברית נהגתי לבוא כל שנה לחופשת מולדת ולחרוש את התיאטרון בארץ. יש כאן המון יוצרים. יש יצירת תיאטרון עם ניואנסים קולנועיים – קצב, מוזיקה, תאורה, וידאו ארט על הבמה. זה מסקרן אותי ואני רוצה להתנסות בזה".נראה אותך גם בקולנוע?"אני עובד על סרט שהוא דוקו־ארט של 'יצרים' – מלווה את תהליך החזרות, ההופעות, מאחורי הקלעים והמפגשים עם הקהל. בודקים את הייצוג של התיאטרון בקולנוע, את הגבול בין מציאות לדמיון. אשה נאנסת כל ערב על הבמה. יש לזה השפעה מאוד חזקה גם על השחקנים וגם על הקהל, ואנחנו בודקים את זה עם המצלמה. אז בינתיים אני לא מצהיר שום דבר, אני עובד".

"יצרים". א' 27.1, 20:30;ב' 28.1, 21:00.תיאטרון הסימטה. 80-60 שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ