דניאל אורן: "היום כולם רוצים לעשות הכל מהר" - תיאטרון - הארץ

דניאל אורן: "היום כולם רוצים לעשות הכל מהר"

האמרגנים רק רוצים כסף ומהר, הבמאים חושבים שהם הדבר הכי חשוב, המנצחים לא מבינים בשירה והזמרים נשחקים, אבל "לואיזה מילר" של ורדי שווה את הכל. המנצח דניאל אורן שוב בארץ, ויש לו מה להגיד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אייל מלובן, עכבר העיר

“ורדי כתב את המוזיקה הכי גדולה, לדעתי הוא מצא את הנוסחה הטובה ביותר לכתוב אופרה”, אומר המנצח דניאל אורן, לקראת עלייתה של האופרה לואיזה מילר, מהמוקדמות שבאופרות של ורדי, המבוססת על מחזה של שילר בשם “מזימה ואהבה”. ורדי, בן למשפחה ענייה מכפר איטלקי, הביא לעולם כמה מהאופרות הידועות ביותר כמו נבוקו, ריגולטולה טרוויאטה, “נשף המסכות” ואאידה. “’לואיזה מילר’ היא אופרה גדולה שלא משמיעים הרבה”, מוסיף אורן, “וכבר בתחילתה אתה רואה שזה בל קנטו קלאסי (“שירה יפה”, טכניקת שירה באופרה; א”מ), סגנון שבו נכתבו הדברים הכי יפים באופרה".

אורן נולד ביפו וכבר מגיל צעיר למד נגינה ופיתוח קול. בשנת 1968 לקח אותו לאונרד ברנשטיין תחת חסותו לבצע כסולן את הקונצרט של פתיחת שידורי הטלוויזיה הישראלית. הקריירה הבינלאומית שלו החלה בשנת 1975, כשזכה בפרס למנצחי תזמורת צעירים, ומאז התמחה בניצוח אופרות בעולם. הוא נחשב לאחד המנצחים הישראלים המוכרים והמצליחים ביותר.» לואיזה מילר - מועדי מופע» האופרה הישראלית מיועדת לסינדרלות» חנה מוניץ עונה ליובל בן עמיהיית המנצח הצעיר ביותר שניצח על האופרה ברומא. מפחיד, לא?“מפחיד מאוד. כשאתה לומד ניצוח כל האימונים שלך פיקטיביים. כשהגעתי לאופרה ברומא לא היה לי ניסיון בניצוח אופרות, לפני כן ניצחתי פעם אחת על תזמורת בתחרות בקלן. לא נולדתי עם כפית זהב בפה, וההורים עבדו קשה כדי לממן לי את הלימודים. מכירת הירושה של סבא שלי - שהיה ערבי, היום אני מאוד גאה להגיד את זה - איפשרה את הלימודים שלי בגרמניה, ואז אני מגיע לרומא בלי ניסיון בכלל, אחרי שכל הגדולים ביצעו את פוצ’יני ברומא, והקהל האיטלקי מכיר כל הברה וכל ניואנס”.בתיאטרון זה היה נראה כמו בבל. החזרות ל"לואיזה מילר":

אז מה זה היה, חוצפה ישראלית?“אני לא אוהב את החוצפה הישראלית, אבל אולי במקרה הזה זה עזר. הייתי צעיר, אהבתי מאוד את פוצ’יני ואהבתי לשיר. נסעתי ללמוד בגרמניה ואחרי שנתיים זכיתי בתחרות, ואז קראו לי לאופרה ברומא. לא ידעתי את השפה למעט כמה מושגים מוזיקליים. למדתי את האופרה מילה אחרי מילה, כי אתה לא יכול לנצח על אופרה אם אתה לא מכיר אותה היטב. חשבתי שאני מכיר את האופרה על בוריה, אבל כשהגעתי לשם שום דבר לא נשמע כמו בתקליטים שמהם למדתי”.אתה עובד עם גדולי הזמרים והמקהלות. איך אתה רואה את התפתחות האופרה?“היום כולם רוצים לעשות הכל מהר. אמרגנים רוצים שהכל יהיה מהר והמון כסף. בעבר לזמרים היתה תקופת הכנה של כמה שנים שבהן הם שרו בתיאטראות קטנים ויכלו ללמוד ולהתפתח. הקריירה היתה ארוכה. היום אם יש לך קול טוב אתה בלה סקאלה תוך כמה חודשים, והיום שרים עד גיל 30. כולם רוצים לעשות יותר כסף, ואז זמרים שרים תפקידים שלא מתאימים להם, אין מי שילמד, אין טכניקה, והקול שלהם נשחק. יש לי מזל שב־30 השנים האחרונות עבדתי עם גדולי הזמרים. המנצחים כמעט לא מבינים בשירה ולא נותנים להם ערך מוסף”.

ורדי עוסק הרבה ביחסים בינו ובינה, וגם נחשב למלחין בעל עמדות פוליטיות.“ורדי הביע את דעתו באמצעות המוזיקה. הוא היה מעורב פוליטית וכתב את המוזיקה הכי גדולה בעולם. ב’לואיזה מילר’ אנחנו רואים את ורדי בתחילת דרכו. יש כאן דברים נהדרים ובהמשך הדרך ורדי התפתח והגיע למה שמכירים ביצירות הענק שלו עם האנסמבלים הרחבים. שיא השיאים זה הקונצ’רטטי שלו, שעושה דברים מופלאים של שילוב בין מנעד גדול של אנשים וקולות, והכל מתמזג להרמוניה אחת גדולה. את זה אפשר לעשות רק באופרה, בתיאטרון זה היה נראה כמו בבל”.הקהל רוצה את המוזיקה כמו שהיא נכתבה. "לואיזה מילר" (צילום: יוסי צבקר)

כמנצח אתה עובד תמיד עם במאי. מורכב שיש שני קברניטים ליצירה אחת, לא?“לצערי הבמאים של היום איבדו את הטעם. באופרה העין והאוזן הולכות יחד. התפאורה, התלבושות. עשיתי את ‘דון ג’ובאני’ ברומא עם זפירלי. כל תמונה היתה ציור של אחד הציירים הגדולים בעולם, לא יכולת להסיר את העין מהבמה. לצערי היום יש הרבה במאים שחושבים שהם הדבר הכי חשוב ושמים את המוזיקה במקום שלישי או רביעי. אם שמים את המקהלה בריחוק של 30 מטר מהמנצח, הורגים את המוזיקה. אני מאמין שבאופרה המוזיקה היא הדבר הכי חשוב, מספר אחת, ושצריך לכבד את מה שהמוזיקאים שכתבו את היצירות רצו להגיד. הם תמיד צדקו. היום יש פחות כבוד למלחין. אני חושב שהקהל רוצה את המוזיקה כמו שהיא נכתבה, ולא את ההמצאות של הבמאים החדשים. אני מנסה להגן עליהם – על פוצ’יני, על ורדי, ואני מנסה לעשות את זה בהרמוניה. במקרה של ‘לואיזה’, הבמאית גרלינדה פלקובסקי ואני עבדנו בדיאלוג טוב מאוד, ובמקרה שהיה צריך לשנות דברים הגענו לפתרון”.

אתה מקפיד לבוא לארץ פעם בשנה.“נכון. אני עובד בכל העולם אבל הארץ חסרה לי מאוד. כואב לי הלב שאין השנה את פרויקט מצדה, כי ככה הייתי מגיע כל חצי שנה וכל המשפחה היתה סופרת לאחור בין ביקור לביקור. אני מאוד אוהב לעבוד באופרה הישראלית, יש כאן צוות נהדר. חנה מוניץ בנתה כאן משהו שמבוסס על המענטשקייט שלה, ומצליחים להביא את הזמרים הכי טובים בעולם. גם עכשיו, אחרי נפילות הטילים ומבצע עמוד ענן, כמעט כולם הגיעו להשתתף בהפקה. ל־12 הצגות מתוכננות של ‘לואיזה מילר’, שהיא אופרה לא מוכרת, הוספנו עוד הופעה ואולי תתווסף עוד אחת”.

ומה ההפקה הבאה שלך?“בעזרת השם ‘לה בוהם’ של פוצ’יני. זו יצירת מופת”.

» לואיזה מילר. המשכן לאמנויות הבמה. 428-175 שקל. 10-13, ו-17-19 בינואר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ