להסתנוור מפאייטים: דראג זו האמנות הישראלית האולטימטיבית - תיאטרון - הארץ

להסתנוור מפאייטים: דראג זו האמנות הישראלית האולטימטיבית

אחרי שסוקרו כאן "אבשלום" ו"מלכת הכמעט", הגיע הזמן לדבר על הדראג לשמו. יובל בן עמי מתחקה אחר ההוויה הישראלית כמשחק ענקי של זהויות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יובל בן עמי, עכבר העיר

לפני הרבה שנים ישבתי בביתם של סבי וסבתי ברחובות וקראתי כתבה מפליאה במקומון "ערים". היא עסקה בבחור מראשון לציון, ספר בשם ירון כהן, שהופיע במסיבות של הקהילה הגאה בלבוש אשה. לזהות הנשית שלו קראו "דנה", והלהיט הגדול שלה היה שיר דאנס בשם "מי ניים איז נוט סעידה". דנה אינטרנשיונל הצעירה, פרה־אופ ("לפני ניתוח" – מונח של טרנסקסואלים), התחילה את הקריירה שלה כדראג קווין, בשיר שהושר כמעט כולו בערבית. מעבר למשחק הזהות המגדרי, היא שיחקה בזהות לאומית, אתנית ולשונית. היא לא סעידה כי היא סעיד, אבל היא גם לא סעיד. זהות ערבית הנדחית בשיר בערבית - משהו מעבר לבדיחה מהדהד בסיפור הזה, משבר זהות אמיתי בתולדות ישראל. המזרחים שהגיעו לארץ בשנות ה־50 מיד מצאו את עצמם נאלצים להבדיל את עצמם מערביי המקום כדי להתקבל על ידי ההגמוניה. כך הפכו תליוני ח"י לפופולריים. כך נמחק המושג "ערבי יהודי". כך נעלמה המרוקאית בקרב הדור הצעיר. אאור ניים איז נוט סעידה.» אבשלום: הצגה שבאה מהלב ונכנסת לתוכו» מלכת הכמעט: מנצחת את הפוליטיקה המגדריתזהו הפרק האחרון בסדרת הביקורות "דראג בתיאטרון, דראג כתיאטרון". בשבועות האחרונים סוקרו כאן ההצגות המרתקות "אבשלום" ו"מלכת הכמעט", עכשיו הגיע הזמן לדבר על הדראג לשמו: על מופע הקברט הקומי (בדרך כלל) שמתרחש במועדוני הומואים (בדרך כלל). תענוג לצאת לחוצות כמבקר דראג. מה יותר נחמד מלשמוע בדיחות גסות, לזמזם יחד עם "איי וויל סרבייב" ולהסתנוור מפאייטים על שמלות ראוותניות? מנגד, יש גם ערך בחוויה, כי דראג הוא המדיום האמנותי הישראלי האולטימטיבי. הסיבה לכך פשוטה: דראג עוסק מטבעו במשחקים של זהות, וכל ההוויה הישראלית היא משחק ענקי של זהויות. חילונים חוזרים בתשובה, ימנים עורקים לשמאל. היפסטרים מתחתנים ועוברים לגבעתיים. הצבא פושט מדיו ושוב לובש אותם עם קבלת צו 8. כולנו בדראג, וכשמודים בזה ועוסקים בזה במוצהר, מקל החילוף המגדרי גם את המשחק בממדים אחרים של זהות, את אמירת דברים שאסור לומר. דתייה, מתנחלת ויוצרת גאה. שמחה בביוף:קחו למשל את נדב בושם ואת "שמחה בביוף" שאותה הוא מגלם במופע הקומי "ישבנים קוראים שירה". שמחה היא דתייה, מתנחלת (לאחרונה התפקדה למפלגת "עוצמה לישראל") ואשה, כלומר כל מה שיוצרה אינו. שמחה תשוב לבמת תמונע בליל הבחירות, בערב מיוחד של "ישבנים". לכו לשם בעקבותיה ותוכלו לשמוע אותה מבצעת את שירה "תעודת זהות": "אני אשה/ בשלה/ מאמינה/ בשמלה חדשה/ מתרגשת/ מתחדשת/ מתנתקת בכפיה/ מנותקת מאדמתה/ פליטה דור שלישי/ אבל לא לוקחת את זה אישי/ סך הכל זה לא קרה לי/ ומה שעשו שונאינו לדור ראשון/ אפשר בקלות לעשות לערביי חברון".

ירושלים בלהבות בשבועיים האחרונים פקדתי את הבר אוויטה מדי יום שלישי, בערב הדראג השבועי, כדי לראות אילו משחקי זהות מעבר לזו המגדרית אמצא שם. ערבי הדראג של האוויטה הם סנסציה מוחלטת ומושכים קהל רב ומגוון. המארחות הקבועות הן טלולה בונט, שכיכבה בביקורת האחרונה בסדרה זאת, וציונה פטריוט הנהדרת. ההתרחשות היא נון סטופ: פאות ומלבושים מתחלפים ללא הפסקה. תייר נבוך מהולנד מוזמן לבמה ומאותגר בפלירטוטים מצד שתי יפהפיות גבוהות קומה. זוג מדריכי ריקודים סלוניים סטרייטים מנצל את הערב להצעת נישואים, כולל קליפ מרגש, ופטריוט קוראת פסקי הלכה (אסור להשתמש בפמוט מכסף כדי לחלץ אשך שנתפס במגירה ביום כיפור). בחדר ההומה יושבות גם משתתפותיה של מסיבת רווקות, מקושטות באוזני מיקי מאוס זוהרות. בשלב מסוים מוזמנת לבמה הכלה. היא מתגלה כקווקזית מאשדוד, וזוכה בבדיחות השמורות לקווקזיות מאשדוד על במות סטנדאפ ישראליות, אבל אז מבצעת פליפ מפתיע ומגלה למארחות שהיא ובעלה בדרכם לחיים אקדמיים בלונדון. המלכות מרפרפות בבלבול בריסיהן המלאכותיים. והרפרוף והבלבול מלאים תוכן: משהו קרה כאן. משהו נאמר על מתח בין עדתי, על מרכז ופריפריה ועל הנחות מוקדמות. במסגרת של צחוק ושחרור, דברים צפים.מלכת ירושלים ללא עוררין. גלינה פור דה ברה:בערב השני באוויטה התארחו גלינה פור דה ברה, מלכת ירושלים, ודיווה די, פרסונת הדראג הוותיקה ביותר בארץ, שהחלה להופיע בשנת 1990 ומעלה בימים אלה במרכז הגאה מופע ושמו "מסקנות ותאונות". הערב נפתח בשיר של אלתרמן וסשה ארגוב ("שיר המריבה" מתוך "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", בדואט ליפסינקינג), ונע בחינניות רבה בין לעז לעברית, בין טראש לאלתר־טראש.דיווה די היא תוצר של תקופת מאבק בתולדות הקהילה הגאה הישראלית. הדראג שלה קווירי במובהק, לעתים גרוטסקי במכוון. וההומור שלה מלוכלך מזה של יתר הבנות. הרגע המרתק בערב היה זה שבו מצאה את עצמה ניצבת, בפאה אדומה זוהרת ובלבוש עור הדוק שרוך על פני כל גופה, בפני גלינה פור דה ברה בסינר ומשקפי קרן לקראת גילום תפקיד האם בשיר "אמא את אוהבת אותי" של ציפי שביט. חרדתה חשפה עוד תהום בין זהויות: הפער שבין הדורות בקהילה הלהט"בית. "מה זה?!", הזדעקה, "בתיה עוזיאל!".לדיווה די אולי נדמה שנתקלה בשמרנות. אבל זה ממש לא כך. דראג קווין בלבוש אמא אוהבת – הרי זאת פריצה של מסגרת, ויתור זמני על המיניות המתגרה, על הרושם הזוהר, ובסופו של דבר, חילוף של זהות. הדראג קווין עצמה, בעצם עשותה מעשה של דראג, מורדת בדראג. איזה עולם! הכל כל כך נוזלי.חידושים בדראג מורגשים תמיד קודם כל בירושלים. השושן, מועדון הגייז המנוח של הבירה, הציע במה אוהבת לדראג קינגז – נשים בדמות גברים, שהאפקט של הופעתן שונה מאוד מזה של הקווינז. בינתיים הוסב השושן לבר סטרייטים בשם "הקצה", ואחר כך שב לידי הקהילה וזכה בשם המוצלח "המקווה". במוצאי שבת נערך שם אירוע דראג וספוקן וורד פלסטיני־ישראלי חריג ומלא דמיון. "ירושלים בוערת שוב" קראו לו - רפרור לסרט התעודה המדהים "פריז בוערת", שמתאר את קהילת הדראג של הארלם בשנות ה־80. מלכות הדראג הפלסטיניות כמו הדיוות השחורות בניו יורק, גם הקווירים הפלסטינים הם שוליים בתוך שוליים, והדראג הוא עבורם מעשה של תעוזה אדירה. דווקא הם, שמסכה עשויה להגן עליהם, מוותרים עליה. כל המופעים אופיינו בערבוב של זהויות מגדריות, בסירוב להתחפש ממש. שפמים לא הוסרו, שערות חזה לא גולחו. אפשר לרקוד ריקוד בטן גם ככה והאמירה חזקה להפליא, בעיקר כשהיא נאמרת בעברית ובערבית באותה נשימה.קווירי במובהק, לעתים גרוטסקי במכוון. דיווה די:מרתק היה לראות את מלכות הדראג הפלסטיניות והישראלית משתעשעות יחדיו בשירים ישראליים כמו "לונדון" ו"כשאת אומרת לא". המסיבה שאחרי היתה התפרקות מוחלטת של מוסכמות ההפרדה המיותרות כל כך. גברים סטרייטים חוללו בריקודים מושחתים עם חבריהם ההומואים, פלסטינים עם יהודים, פלסטיניות עם פרחי רבנות חובשי כיפה. נזכרתי באמירה היפה של רו פול: "אנחנו נולדים עירומים, וכל מה שבא אחרי זה – זה דראג". כמה נכון. אנחנו נולדים זהים וכל היתר, יהדותנו, ערביותנו, זהותנו הדתית, העדתית, המגדרית, הכל דראג שואו אחד גדול, שלא ברור למה אנחנו לוקחים אותו בכזאת רצינות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ