הומור פנימי: המדריך המלא לסטנד אפ הישראלי

כדי לצחוק אחד על השני אנחנו נאלצים להתפצל: זה הרבה פחות לעניין ללעוג לאנשים בנוכחותם. ככה קרה שסצנת הסטנד־אפ מחולקת כרגע למספר אדיר של מגזרים. דתיים? קווירים? ערבים? יש לנו בדיחה לספר לכם

גיא ארליך, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גיא ארליך, עכבר העיר

לדתיים על יאיר אורבך, גיל סלוביק, אסף וול והדר גלרון אולי כבר שמעתם, והסרטונים של אנדרדוס ביוטיוב, הפונים בעיקר לחובשי כיפה, כבר זכו למאות אלפי צפיות (אל תפספסו את “אחלה חסודה”, התשובה שלהם לבני בשן). “יש פריחה אדירה של סטנד־אפ דתי”, מעידה הסופרת שהרה בלאו, “הרגלי צריכת התרבות של הקהל הדתי השתנו בשנים האחרונות, ופתאום מרגישים שיש כאן פלח שוק, שיש קהל. הציבור הדתי־לאומי התבגר והבין שאפשר גם לצחוק, ושלא לכל דבר חייב להתלוות בסוף מסר. אני זוכרת שהיה סטנדאפיסט שהופיע בישיבות, ובסוף ההופעות תמיד שאלו אותו ‘נו, ומה המסר?’. עכשיו גם הציבור הדתי הבין שאפשר סתם לצחוק. עוד דבר חשוב בהקשר הזה הוא שהציבור הדתי כבר לא פוחד לנעוץ סיכות גם בתוך העניינים הכי פנימיים ומהותיים שלו. הדור החדש של הסטנדאפיסטים הדתיים צוחק עלינו כקהילה ועל המקומות הכי כואבים שלנו”.נויה מנדל, סטנדאפיסטית שמאמינה, הקימה לפני שנתיים את הקומדידוס, במה לסטנדאפיסטים דתיים. מנדל, שמופיעה גם מול קהל חילוני ועובדת בימים אלה על מופע חדש, טוענת שאין הבדל מהותי בין סטנד־אפ דתי וסטנד־אפ חילוני. “כל סטנדאפיסט מביא הרי לבמה את העולם שלו ואת החוויות האישיות שלו, וככה גם הסטנדאפיסטים הדתיים”, היא מסבירה, “תמיד מצפים שאני אגיד שבסטנד־אפ הדתי יש פחות גסויות, אבל האמת היא שגם הסטנד־אפ החילוני כבר הרבה פחות גס ונמוך מבעבר”. הציבור הדתי הבין שאפשר סתם לצחוק. נויה מנדל:

לגרושים־גרושות כולם יודעים שנישואים זה דבר מצחיק, שלא לומר מגוחך, אבל בשנים האחרונות צמחה גם נישת סטנד־אפ לגרושים־גרושות, שכנראה זקוקים לאתנחתא הקומית הזאת אפילו יותר. סטנדאפיסטים כמו דינה אור צוחקים על זה, מופעים כמו “גירושין קטלניים” (המוטו: “נישואים הם הגורם מספר אחת לגירושים”) רצים על הבמות ויש אפילו תופעה משונה של מערכוני גירושים בהזמנה. הסטנדאפיסטית מיכל שילה מספרת שלפני שנה הגיעה אליה אשה שהתגרשה וביקשה לעשות לחברות “מסיבת גירושים” שתצחק על כל הסיפור (ובעיקר על הבעל). “היא סיפרה לי על כל ההרגלים שלו ועל הדברים שעיצבנו אותה, והכנתי לה מופע מיוחד, כולל בדיחות על האוכל של חמותה לשעבר”, שילה חושפת. להפתעתה, בהמשך הגיע גבר גרוש עם בקשה דומה: “הפעם זה היה מופע קצת יותר בוטה ומלוכלך. החברים שלו אירגנו לו מסיבה שנראתה יותר כמו מסיבת רווקים. הגעתי לשם עם שומר ראש”. מבחינתה מדובר בנתח שוק חדש ומבטיח.אין מחסור בחומרים. דינה אור:

לפמיניסטיות

פמיניזם זה בדרך כלל לא כל כך מצחיק, אבל לפני חודשיים התקיים בעיר ערב סטנד־אפ פמיניסטי חלוצי. עלמה איגרא, היוזמת, הפיצה קול קורא שבו הזמינה נשים וגברים פמיניסטים להופיע עם קטעים מקוריים, וההיענות היתה כל כך גדולה, שחלק מהקהל הפוטנציאלי התבקש לחזור מפאת חוסר מקום הביתה. עכשיו איגרא מתכננת ערב נוסף. “הרעיון הוא לייצר מסורת של ערבי סטנד־אפ פתוחים לכל מי שמעוניין להופיע”, היא אומרת, “בערב הקודם המופיעות כללו מרצה באוניברסיטה, תלמידת תיכון, עובדת סוציאלית ומטפלת בדיקור סיני. לרובן זו היתה הפעם הראשונה על הבמה, וזה חלק מהאג’נדה של הפרויקט הזה”. מה מצחיק פמיניסטיות? “יש פה קהילה פמיניסטית שמתאספת יחד, וכל אחת הביאה את מה שנראה בעיניה פמיניסטי. עלו נושאים כמו מראה חיצוני, מיניות, לסביות וסטרייטיות, גזענות – גם כלפי ערביות וגם כלפי מזרחיות, אלימות וחינוך. אבל אין כאן רשימת נושאים מסודרת, ובערב הבאה יכולים להיחשף גם תכנים אחרים”. » כבר לא תקועות ברוורס: ערב סטנד אפ פמניסטילקווירים דראג תמיד היה מעין שלוחה של סטנד־אפ: הוא מצחיק, הוא פרפורמרי, הוא נעשה מול קהל, והוא מגיב אליו. “דראג וסטנד־אפ הולכים יד ביד”, אומר גיל נוה (הידוע גם כמלכת הדראג גלינה פור דה ברה), “שניהם משתמשים בהומור ומנסים לשנות באמצעותו דפוסי מחשבה. הבעיה היא שבישראל כמעט כל מי שעוסק בהומור לא יכול להרשות לעצמו לתפוס עמדה פוליטית. אבל הדראג מטבעו הוא אקט פוליטי – העובדה שאנחנו מנסים לשנות משהו בעולם דרך הדראג מעידה על הערך הפוליטי שלו”. לדבריו, בשנים האחרונות הדראג המיינסטרימי מתרחק מהתבטאויות פוליטיות־אקטואליות מפורשות, שאותם אפשר למצוא יותר במסיבות הקוויריות. נטלי דובקין (שמופיעה תחת שם הבמה אלטע־איגור), פרפורמרית שנהגה להופיע ברוגטקה, משלבת דראג וסטנד־אפ. “במסיבות כמו הקווירפש תמיד התקיימו הופעות שבהן הגבנו על אירועים פוליטיים, כמו ההתבטאויות ההומופוביות של אנסטסיה מיכאלי או הבשורה על כניסתו של יאיר לפיד לחיים הפוליטיים. המופעים שלי תמיד גם מאולתרים וספונטניים, עם הרבה הומור עצמי ועם השתתפות של הקהל. הרבה פעמים סטנד־אפ של גברים הוא גזעני וסקסיסטי, ובהופעות שלי אני מבקשת להוקיע את זה ולערער על זה. היות שכולם יודעים מה זה סטנד־אפ, הקהל שרואה אותי מזהה מיד את הביקורת וגם מגיב לה. הפרפורמנס שלי מכיל הרבה ביקורת על החברה שלנו, שהיא פטריארכלית וסקסיסטית. אני חושבת שמשום שהסטנד־אפ מאפשר שיחה עם הקהל, טמון בו משהו פמיניסטי. הוא מאפשר לבצע משהו אמיתי וחי, ובדיוק מהזירה הזו צומחים הדברים הכי מעניינים”, היא מסכמת.» הכל דראג שואו אחד גדולהדראג מטבעו הוא אקט פוליטי. גלינה פון דה ברה:

לפציינטים ד”ר צחי בן ציון, רופא, פסיכיאטר וסקסולוג, עושה צחוק מבריאות כבר חמש שנים. “אני נחשב סטנדאפיסט, אבל מה שאני מנסה לעשות זה להעביר אינפורמציה רפואית חשובה וחינוכית בדרך משעשעת שאנשים ירצו לשמוע”, הוא מסביר, “לימדתי בעבר סטודנטים על סקס ועל תפקוד מיני וראיתי שכשאני משלב קטעים מצחיקים, פתאום הם מקשיבים. לאט לאט נוצר מהדבר הזה מופע סטנד־אפ. למעשה, אני לא סטנדאפיסט אלא איש מקצוע, וההופעה שלי היא סוג של הרצאה רפואית בפורמט של סטנד־אפ. אני לא אמן, המטרה שלי היא להעביר מסר”. זה לא נשמע מאוד מצחיק, אבל הקהל, מתברר, פחות קשוח מהחברים של בן ציון למקצוע: “אצל הקולגות שלי זה לא תמיד מתקבל באהבה, ויש כאלו שחושבים שאני מזנה את המקצוע", הוא מודה, "אבל מבחינתי זה ממש לא המצב”.להעביר אינפורמציה רפואית חינוכית בדרך משעשעת. צחי בן ציון: 

לערבים

“ישראלים, כשהם טסים לחו”ל, מגיעים לשדה שלוש שעות לפני הטיסה. אני לא – הזמנתי שבועיים בניו יורק, ושלושה ימים בנתב”ג” – ככה פותח עדי כליפה, סטנדאפיסט ערבי מנצרת, את המופע שלו על במת מועדון הגות’האם קומדי קלאב בניו יורק. כליפה, בן 26, הוא אחד מכוכבי הסטנד־אפ הגדולים במגזר, תחום שיש לו, מתברר, ביקוש ענק. “יש כ־15-10 סטנדאפיסטים ערבים פעילים היום, והמון קהל”, הוא מספר, “לפעמים מגיעים גם 1,000 איש להופעה”. הסטנד־אפ של כליפה נוגע בלא מעט עצבים חשופים, והכיבוש, האפליה והפוליטיקה אמנם זוכים בו למקום נכבד, אבל רוב המופע מורכב דווקא מהומור פנימי ביקורתי: מעמד האשה בחברה הערבית, יחסי מין ומוות. “נכון, יש מקומות שבהם אני לא יכול לדבר על סקס, אבל גם שם אני מוצא דרך לדחוף את הדברים”, הוא אומר. בדרך כלל יש הרבה יותר סיכוי לתפוס אותו לייב בנצרת, בחיפה או אפילו ברמאללה, אבל היום (3.1) כליפה ייתן סט קצר במסגרת מסיבת “פנדה” בלבונטין 7. מומלץ בחום לדוברי ערבית. לעכברי קולנוע “ליל הטריילרים החיים”, שהתקיים בסינמטק לפני שבוע בפעם הרביעית, לא תוכנן להיות כזה, אבל בסופו של דבר, הפך לסוג של סטנד־אפ קולנועי. “מדובר בערב שמורכב רק מקטעי ה’בקרוב’, בעיקר דברים ביזאריים שלא ברור אם אכן יש סרט ממשי מאחוריהם”, מספר דורון פישלר מאתר הקולנוע עין הדג (fisheye.co.il), שמנחה את הערבים. “אספתי המון טריילרים מעניינים ומצחיקים והכנתי את הערב. הרעיון היה להקרין אותם ברצף, אבל אמרו לי שכדאי להוסיף גם קטעי דיבור. יצא שכל הדיבורים שלי בין הקטעים הפכו את הערב לסוג של סטנד־אפ. האמת היא שאני בכלל לא אוהב סטנד־אפ, אבל בגלל האירועים האלה התחלתי להבין סטנדאפיסטים ולראות עד כמה השאלה ‘מה מצחיק’ היא בעצם עניין של ללמוד מערב לערב מה עובד ומה פחות”. בעקבות הביקוש, אירועים נוספים יתקיימו בקרוב.בכלל לא אוהב סטנד־אפ. דורון פישלר: לילדים לא ברור אם זה שיפור או החמרה ביחס ליובל המבולבל, אבל מתברר שיש סטנד־אפ גם ליצורים שבכלל לא ברור אם כבר יש להם חוש הומור. “הצחוקייה” – תוכנית הסטנד־אפ החדשה לילדים של ערוץ ניקלודיאון – מייצרת באזז לא קטן יחסית לסצנה, והיא לא לבד: המופע “צחוקות” של תיאטרון האינקובטור בירושלים מנסה בהצלחה לבדח ילדים מגיל שש ומעלה. “יש לנו במופע יותר מ־200 בדיחות בכל מיני נושאים – בתי ספר, רופאים, חיות, בדיחות הרשל’ה”, מספר ינון שאזו, שמריץ את המופע יחד עם יצחק לאור, “רצינו לבדוק מה יכול להצחיק ילדים מעבר לבדיחות מילוליות, ולכן החלטנו לשלב גם הומור סלפסטיקי, למשל. המופע שלנו, בניגוד להרבה מופעים אחרים, ממש משלב את הילדים בתוכו ומדבר איתם בגובה העיניים”. בקרוב גם בתל אביב.  

השתתף בהכנת הכתבה: אייל פדר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ