אבי מלכה: "הבשורה תבוא מעשייה שמתקיימת בשוליים"

כל משתתפי פסטיבל קצר בצוותא עובדים בלי כסף. אבי מלכה, המנהל האמנותי, מאמין שמהחולשה הזו נובע גם הכוח

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

לרגל ציון 15 שנה לפסטיבל התיאטרון הקצר בצוותא יוצגו בו השנה מחזות באורך של עד 15 דקות. לפסטיבל, הנועד ליזום ולפתח מחזות קצרים ומאפשר ליוצרים צעירים לקבל ליווי מקצועי וליוצרים ותיקים ליצור ללא שיקולים מסחריים, הוגשו השנה 200 מחזות, ומתוכם נבחרו תשעה. כל אחד מהם עוסק באחד משלושת הנושאים: בית, זמן, מלחמה. לצד הצגות הפסטיבל יוצג המיזם 14/48 – פרויקט התיאטרון המהיר בעולם, ובו 14 מחזות מקוריים וחדשים, ב־48 שעות. בכל ערב מוצגים לראשונה שבעה מחזות בני עשר דקות כל אחד, שנכתבים, מלוהקים, מבוימים ומוצגים תוך 24 שעות. זו השנה השנייה שבה מופקד על הניהול האמנותי של הפסטיבל אבי מלכה, במאי תיאטרון וקולנוע, מורה למשחק, יוזם, מקים ומנהל הסטודיו למשחק אימפרו, מפיק ויוצר סרטים עצמאיים.» תיאטרון קצר 2012 - כל הפרטים» חדשות במה: צוותא חוגג 55 שנים» "מעבר ל-10 מטרים נמצאת התהום של התיאטרון המסחרי"יש כל כך הרבה פסטיבלים, בשביל מה עוד אחד?"הפסטיבל הוא מדליק וחריג בנוף התיאטרון, והרעיון הזה נחוץ למען התרבות. הוא יוצר מפגש בין יוצרים מנוסים ליוצרים חדשים, ומאפשר להם לעבוד יחד, והוא גם נותן לאמנים הזדמנות להגיד את דברם עם פחות שיקולים מסחריים. לצערי בהרבה מובנים הוא מתעצב מאילוצים תקציביים וטכניים. הרעיונות גדולים והיכולת לממש אותם מוגבלת. אנחנו פסטיבל קטן ועני – כל המשתתפים בו עובדים בלי כסף, בשביל האמנות. זו החולשה של הפסטיבל וזה גם הכוח שלו - הרעיון, כנראה, חזק מהתנאים, ובזכות זה הוא מתקיים".הפורמט הקצר לא זר לך. אתה גם מפיק את פסטיבל אימפרואקשן."לדעתי הפורמט הקצר מאפשר ליוצרים לעשות דברים שלא היו מעזים להעלות בפורמט גדול. זו מסגרת שמאפשרת התנסויות ובדיקת גבולות. יש אמירות בועטות שתפגוש בקולנוע קצר ובתיאטרון קצר, לא בקולנוע מסחרי או בתיאטרון תלוי קהל. ועדיין, חובת ההוכחה על היוצרים - האמנים צריכים ליצור הצגה מעניינת, מהודקת וקצבית, שיש לה גם תוכן וגם צורה איכותיים".האמנים צריכים ליצור הצגה מעניינת, מהודקת וקצבית. "חנוכת בית" (צילום: רן בירן)גם בקולנוע אתה עושה הפקות מינימליסטיות."אני משתדל להשיג איכות הפקה גבוהה בתקציב קייטרינג של סרט. כל הסרטים שהפקתי וביימתי נעשו בתקציבים מינימליסטיים מהכיס שלי ומקרן הקולנוע הישראלית. אני לא חושב שאני נושא הבשורה של הקולנוע או התיאטרון, אבל אני מאמין שצריך לחנך את הקהל לצרוך תרבות גבוהה, אמנות אליטיסטית אבל כזו שמתקשרת עם הקהל".יש תרבות אליטיסטית בישראל?"יש יוצרים שהם אליטיסטים בפני עצמם. בעיני זה דבר נהדר, אם הוא נשען על דיאלוג, מנסה להגביה את הדיון הציבורי, מחפש לשאול שאלות חשובות. צריך להבחין בין אמנות אליטיסטית לאמנות מתנשאת. לפעמים מה שלא מובן נתפס כמשהו אליטיסטי, וזה לא מקובל עלי. מצד שני התרבות המסחרית הרדודה והמתחנפת גם היא לא רצויה. נראה לי שהבשורה תבוא מפסטיבלים כמו שלנו, ומהעשייה שמתקיימת בשוליים, בפרינג'".אם אתה רוצה לחנך, למה אתה לא עושה את הפסטיבל בפריפריה?"אתה אומר דבר נהדר, אבל השאלה היא יותר גדולה. כל נושא התרבות בפריפריה הוא דבר כואב. הכל מתרכז בתל אביב, וזו מובלעת שמתקיימת מחוץ לזמן – תל אביבים מייצרים לתל אביבים בתל אביב. הייתי עושה מחר את הפסטיבל באשדוד, קרית שמונה, אשקלון, דימונה או אילת, אבל אני חושש שהרעיונות הנהדרים האלה תמיד נתקלים בשורת הכסף. איך מניידים כל כך הרבה אמנים? רובם חיים כאן ועובדים כאן".יש כאן באמת סוללה של שחקנים. איך גייסתם אותם?"חלק מהפניות לשחקנים נעשות על ידינו וחלק על ידי הבמאים. אנחנו אומרים שאין כאן תמורה, ובכל זאת שחקנים מתגייסים, ואני חושב שזה כי הפסטיבל מזוהה עם עשייה נקייה, עם תום. אנשים באים בשביל האתגר האמנותי והאווירה של יצירתיות ושיתוף. הפסטיבל הזה נורא כיפי".בית הספר שהקמת מתמחה במשחק בקולנוע וטלוויזיה. יש שוני?"אנחנו עושים הרבה עבודת תיאטרון, אלא שתשומת הלב שלנו היא בקולנוע, ובשנה השלישית בעבודת מצלמה. הצילום הוא כלי עוצמתי באופן בלתי רגיל, כי אנשים יכולים לראות את המשחק שלהם ולהיות ניזונים לא רק מההערות שלי אלא גם ממה שהם רואים בעצמם. המדיום המצולם פחות סלחני לזיופים. השחקנים שלנו גדלים בסביבה שמשתפת אותם בגדילה שלהם. אני מאמין שצריך לגדל אמנים בכבוד, באווירה של אהבת הידע. ללמוד מתוך עניין ושמחה"."כל נושא התרבות בפריפריה הוא דבר כואב". אבי מלכה (צילום: בן אלעזרי)איך ייראה הפסטיבל הבא?"כשאני מסיים את הפסטיבל אני תמיד שותת דם, כי העבודה ללא תקציב בלתי אפשרית. לוקח לי זמן להתאושש. יש לי רעיון טוב לפסטיבל ה־16. אני רוצה לעשות פסטיבל פוליטי, מעורב, נוקט עמדה. לא משנה אם זה ימין או שמאל, העיקר שאנשים יגידו מה שהם חושבים. אני מנסה לעודד אנשים שידברו את המצב. גם השנה הרעיון הוא לגרות את בלוטות הכותבים להגיב למצב. יש כאן כמה מחזות שבהחלט בועטים בראש, ואני מאמין שזה צריך להיות המקום של האמן".אנחנו נמצאים ערב בחירות. בארצות הברית אמנים מצהירים מהן העמדות הפוליטיות שלהם, וכאן זה כמעט לא נעשה. למה?"החברה הישראלית פוליטית יותר מחברות אחרות. כאן המפלגה שאתה מצביע לה אומרת באופן ברור מי אתה. מכיוון שאנחנו חברה גזענית ואלימה, למדנו שאם אתה אומר את דעתך, אתה חוטף מיד אש צולבת מכל מי שהוא לא אתה, וזה נכון לכל הצדדים. אין כאן דיון מכובד. אז הישראלי הממוצע אומר לעצמו 'בשביל מה אני צריך את זה'. במחזות שבחרתי לפסטיבל אני רואה קול ברור של אנשים שאומרים את האמת, לאו דווקא בנושאים פוליטיים". וצוותא תאפשר להעלות על הבמה מחזות שיגידו את ההפך מהצביון הפוליטי שלה?"הצביון הפוליטי של צוותא לא מעניין. אין צנזורה פוליטית, בטוח שאין. אנחנו ועדה רחבה וכולם קוראים הכל, לא נפספס חומר טוב בגלל נקודת המבט הפוליטית שלו. זה לא פסטיבל פוליטי".

» תיאטרון קצר 2012 - ד'-שבת 26.12- 29.12. צוותא. 90-25 שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ