אסתי זקהיים: "הקהל רוצה לצחוק שעה וללכת הביתה"

היא בחרה בפרינג' על פני התיאטראות הרפרטואריים. היום כבר קוראים לזקהיים שם "הגברת הראשונה של התיאטרון הלאומי תמונע"

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

“החברים שלי קוראים לי ‘הגברת הראשונה של התיאטרון הלאומי תמונע’”, מספרת אסתי זקהיים, “יש לי שם הזדמנות לעשות תפקידים נפלאים ואני נהנית. לא מעניין אותי להיות מפורסמת, אני קודם כל בודקת אם החומר מעניין אותי ומה אני עושה עם זה. אנחנו עובדים ומחפשים, הולכים וחוזרים, ואני מבינה כל פעם עוד משהו על עצמי”. בימים אלה מופיעה זקהיים במעשה בטבעת, אחוזת וייס ורעב בתיאטרון תמונע. מלמדת ומעבירה סדנאות, מנחה אירועים, קוראת בערבי שירה, משתתפת באירועי אמנות, וידאו ארט ומיצגים ועורכת טקסי נישואים אזרחיים.» מעשה בטבעת - מועדי מופע» אסתי זקהיים: "יש מקום לשמנים בטלוויזיה"את משחקת במקביל בכמה הצגות.“כן. אתמול בערב שיחקתי את אדית וייס ב’אחוזת וייס’, דמות של אם המשפחה, אשה אכזרית וחזקה שרוצה לטפס לחלונות הכי גבוהים בקשרי הון ושלטון. כשקראתי את המחזה בהתחלה לא חשבתי שאוכל לעשות אותה, אבל ככל שנכנסתי לדמות הבנתי את המניעים שלה, וברגע שפענחתי את המקום הזה רגשית, הבנתי גם משהו על אבא שלי. אני בחזרות על גן ריקי, ושם אני מוציאה את החלק הכי תמים ומבוהל, ומשתמשת בו לתפקיד של נועה, שהיא בת ארבע. היכולת להכיל את כל החלקים האלה משרתת אותי כשחקנית ומאפשרת לי לצאת למסעות הקסומים. זה מה שגדול במקצוע הזה, הוא מאפשר לעשות תרפיה ולתקן, ולכן הוא באמת מתנה גדולה בשבילי”.לא שוחק לעבוד על כמה תפקידים בו זמנית?“אם הייתי מוצאת את עצמי בתיאטרון רפרטוארי עושה תפקידים שאני לא שלמה איתם אז השחיקה היתה גדולה, ואולי הייתי הופכת ל’פקידת תיאטרון’. העובדה שבסופו של דבר בחרתי לעבוד עם קבוצת אנשים שאני אוהבת ומתפתחת יחד איתה מחזיקה אותי רעננה וטרייה. אם הייתי יכולה להרוויח מספיק בשביל להתמסר רק לי אז היה לי שקט. אני עושה עוד הרבה דברים – אני מלמדת, אני לקטורית, אני מחתנת – הרבה דברים שגם אותם אני אוהבת, ועושה אותם בשביל הפרנסה. יוסי יזרעאלי קרא לתיאטרון תמונע ‘התיאטרון הלאומי תמונע’, ואני עומדת מאחורי זה. מה שקורה שם מעניין, שוקק, חי, אמיתי ושייך למקצוע”.המקצוע מאפשר לעשות תרפיה ולתקן. "מעשה בטבעת" (צילום: יוסי צבקר)הקמתם שם קבוצת שחקנים.“כן. כשדני אחי נפטר הרגשתי שאיבדתי שותף לדרך. חיפשתי מישהו שאוכל למצוא איתו שפה משותפת, לגדול ולצמוח. פגשתי את שלמה פלסנר ועידו בורנשטיין, ותוך כדי שיטוט בעכו בין ההצגות הם הציעו לי להשתתף ב’רעב’. ההצגה הזאת רצה כבר עשר שנים, זה סוג של נס בפרינג’, וככל שהזמן עובר היא נעשית יותר ויותר טובה. עם דליה עבדתי כשחזרתי לארץ - עשיתי הצגת יחיד שדליה ביימה, ‘שירה לוין מתה והיא חיה בתל אביב’. עבדנו הרבה שעות יחד והתאהבנו. אחרי כמה שנים חזרנו לעבוד יחד ועשינו את ‘אחוזת וייס’ ואת ‘מעשה בטבעת’. אנחנו בקבוצה עובדים יחד. יש חברויות שהולכות ומעמיקות ומסתעפות ונוצרת קבוצה אמיתית, שזאת בעיני המתנה הכי גדולה של המקצוע הזה – לעבוד עם אנשים ולהתפתח יחד איתם. זה משהו שבתיאטרון הממוסד שכחו – לגדל ולפתח שחקנים”.אולי כי התיאטרון הרפרטוארי ממלא את המקום של המפיקים הפרטיים.“נכון, זה מה שקרה. אני מסתכלת היום על הבנות שמשחקות ב’מעשה בטבעת’ – בנות צעירות, מוכשרות, יפות, יודעות לשיר ולרקוד – אין להן שום סיכוי בתיאטראות הממוסדים כי הן לא עשו ריאליטי או יצאו מתוכנית טלוויזיה. הקהל איבד את הסבלנות לראות דברים מעמיקים וכולם רוצים לראות דברים קלים, לעיסים, לצחוק שעה וללכת הביתה. התיאטרון איבד נקודות מול הקולנוע בנושא הריאליזם. בשביל ריאליזם יש קולנוע וטלוויזיה: בתים, דירות, דלתות, חלונות. כוחו של התיאטרון הוא במפגש החד פעמי בגופו ובקולו ובדמיונו של השחקן. טועה התיאטרון שמנסה להיות ערוץ 2, לעשות דרמות דוקומנטריות ומלודרמות ריאליסטיות פופוליסטיות. בקבוצות שאיתן אני עובדת אנחנו תמיד מחפשים שפה חדשה, צורה חדשה, ומתרכזים בעבודה של השחקן ובמפגש עם הקהל”. עבדת גם עם מולטימדיה. מה זה דורש משחקן?“אני מחפשת כל הזמן את העבודה עם אמנויות אחרות, כי לדעתי דרך השילוב אפשר ליצור משהו חדש, בדיוק כמו בבישול - אתה לוקח את כל המרכיבים ויוצר מהם משהו חדש. ב’נדדה האהבה’ עבדתי עם גלית פלורנץ ושרון רשף. אני אוהבת לעבוד עם חברים ובעיני אין דבר נפלא מזה. זו היתה עבודה שבה שרתי, רקדתי, הקראתי שירה והיה וידאו. עבדתי עם יוסי יורמן ועשינו מופע מחול, שמתי מוזיקה ורקדתי”. כוחו של התיאטרון הוא במפגש החד פעמי - "מעשה בטבעת":את מלמדת משחק לתסריטאים. מה זה?“יש הרבה אנשים שיודעים לכתוב אבל לא יודעים לכתוב לשחקנים. יש להם רעיונות נהדרים אבל הם לא יודעים לתרגם אותם לדיאלוגים. אני עושה לשחקנים חדר כושר למוח ולדמיון. מתחילים מלבדוק איך הדמות ביומיום, מה החוויות ומהלך החיים שלה, איך היא מדברת, איך מדברים אצלה במשפחה. בסופו של דבר הם מבינים דמות, מבינים תהליכים פסיכולוגיים, וזה נותן נפח לדמות. אני אומרת להם שיש להם כישרון אבל הם צריכים לפרמט אותו. זיהיתי את החוסר הזה כשהתחלתי לשחק בסרטי סטודנטים, וראיתי שיש שם כישרון גדול אבל צריך לדעת לתרגם אותו, צריך להיות מציצנים, לדעת איך לגנוב נשמות”.למדת בימוי. את רוצה לעסוק בזה?“אני אוהבת מאוד ללמוד, אז אני לא מפסיקה ללמוד. התואר השני שלי הוא בהנחיית קבוצות, למדתי גם פסיכודרמה למטפלים ואני גם מנחה קבוצות. להיות במאי זה לדעת לשאול שאלות, לארגן, ללכת לרוחב ולעומק. לגבי מה הלאה – קודם כל אני רוצה שנצא עם ‘גן ריקי’, ואז אוכל לקחת לי את הזמן. דליה שימקו אומרת לי כבר זמן רב שאני צריכה לביים, אז אנחנו מחפשות יחד הצגה לקיץ שאביים באנסמבל”.

» מעשה בטבעת. ה’ 14.12, 20:30; ו’ 15.12, 20:00. תיאטרון תמונע. 65 שקל.» גן ריקי, מ־30.12. תיאטרון תמונע. 45 שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ