ווצק: התהום שבין הקהל הישראלי לאופרה

היצירה האוסטרית היא אופרה קשה ביותר, אבל אינה ארוכה ויש בה ייחוד רב שהופך אותה למרתקת. די במעט היכרות עם החומר, והיא הופכת כובשת לחלוטין

יובל בן עמי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל בן עמי, עכבר העיר

מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים עוזבים אולם במהלך הצגה, כמו בבכורת האופרה ווצק. לרגע היה נדמה לי שאני בבכורה האמיתית, בברלין, ב־1925, והקהל פשוט אינו מבין מהי מוזיקה מודרנית. אבל אז האיש שלפני התחיל לסמס בטלפון שלו, ונזכרתי שאני כאן, בתל אביב, ב־2012, והקהל פשוט אינו מבין מהי מוזיקה מודרנית.זה היה הרבה יותר מביך ממה שאתם חושבים. האיש שלפני לא התחיל פשוט לסמס - קודם הוא ואשתו, או הדייט שלו, נעו קדימה באמצע אחת התמונות (אין הפסקה באופרה) כדי לראות יותר טוב. הם התיישבו בשני מקומות ריקים שבקצה השורה, ממש לידי, ומיד גילו ששגו ושאיש גבה קומה להפליא היושב בשורה לפניהם מסתיר להם. "הוא גבוה! הוא כזה גבוה!" התלחששו ביניהם, עד שנגעתי בכתפו של הגבר והחוויתי שישתקו, ואז התחילו הסימוסים.» ווצק - כל הפרטים» האופרה הישראלית מיועדת לסינדרלות» חנה מוניץ עונה ליובל בן עמי» פסטיבל האופרה במצדה לא יתקיים השנהבסוף האופרה, ברגע שהזמרים עלו לבמה להשתחוות, קמו השניים ללכת מבלי למחוא כף, כמו רבים מהיושבים בקהל, מעשה מבחיל של חוסר נימוס ורגישות. הם לא יצאו מיד. משום מה טרח הגבר לשוב לשורה שלי ולהראות לי את מה שכתב בטלפון שלו. "זה מה שאכתוב על האופרה הזאת בעיתון מחר", אמר לי. בטלפון היה כתוב משהו כמו: "אופרה גרמנית במיטבה, דם, זנות, אלימות..." חדלתי לקרוא. היה ברור שהאיש מבטל את "ווצק" בגלל היותה גרמנית (היא בכלל אוסטרית, אבל ניחא), כלומר, נאצית במהותה. ניכר היה שהוא אינו יודע דבר על גורלה של האמנות הגרמנית הזאת, שהנאצים שנאוה והוציאוה אל מחוץ לחוק. בכלל, לא נראה שהוא יודע הרבה. וזה בעצם סיפורו של הערב.ייחוד רב שהופך אותה למרתקת. קטע מהחזרות:אגוזים למי שאין לו שיניים הדברים האחרונים שכתבתי כאן על אודות האופרה הישראלית היו מלאי האשמות. האשמתי את האופרה שכרטיסיה יקרים ואינם מקלים על קהל צעיר להכיר אותה, וגם שהיא אינה שוקדת דיה על טיפוח כישרונות מקומיים. חוויית "ווצק" גרמה לי לחוש שהאשמתי את הש"ג. אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים ואופרות למי שאין להם חינוך. התהום המהותית שבין הקהל הישראלי לאופרה אינה כרויה באמת מול דלפק הכרטיסים, היא עוברת בכל כיתה בישראל שאין בה חינוך אמיתי לתרבות."ווצק" היא אופרה קשה בהחלט, אבל אינה ארוכה ויש בה ייחוד רב שהופך אותה למרתקת. די במעט היכרות עם החומר, והיא הופכת כובשת לחלוטין. אלבן ברג היה תלמידו של ארנולד שנברג הנועז, ושאב ממנו את העניין במערכות טונאליות חלופיות, מאתגרות. צריך רק להרפות את הציפייה למלודי ולמוכר והנפש מסתנכרנת עם המוזיקה ונסחפת מסוחררת ביצירה האדירה: בקרנות החוצפות, בטימפאני הפעיל תדיר, בכינורות הרפאים, בקסילופון המפתיע. ההפקה הנוכחית מקבצת כמה וכמה זמרים נהדרים, בהם פיליפ הורסט כווצק, מרב ברנע כמארי נערתו וגיא מנהיים כמתופף הכובש את לבה. מדובר בתענוג קודר אמיתי.האופרה מבוססת על המחזה "ווצק" מאת גיאורג ביכנר בן המאה הי"ט, שעולה בימים אלה בתיאטרון הקאמרי, בבימוי איתי טיראן ובליווי מוזיקה של טום ווייטס. ווצק החייל משמש שפן ניסויים לרופא הפלוגתי, המכריח אותו לאכול קטניות בלבד, הניסויים מחלישים אותו ומערערים את תפיסתו את המציאות, וכאשר מארי בוגדת בו, הוא מאבד את הצפון. ברג בחר לצמצם את הפן המדעי של המחזה והתמקד בעניין הרומנטי. דווקא הוא, המודרניסט, לא הבין שכעבור 20 שנה ניסויים בבני אדם יהפכו להיות הסיפור הלוהט.ההפקה הנוכחית מקבצת כמה וכמה זמרים נהדרים. "ווצק" (צילום: גדי דגון)התפאורה, בעיצובו של ברנארד הולצפפל, מלאה משטחים אלכסוניים וקירות סוגרים, משיכות מברשת הצביעה ניכרות בה במכוון. כל כולה מחווה לסרטי האסקפרסיוניזם הגרמני או לעיצוב התפאורות של שנות ה־20 או לשניהם גם יחד. מי שלא ראה מעולם סרט אקפרסיוניסטי או תמונה של במת "האוהל", לא יידע זאת. מי שלא שמע מעולם על שיטת 12 הטונים ולא מכיר את ציר התפתחותה של המוזיקה האירופית מן הרומנטיקה אל המאה ה־20, לא יבין למה האופרה הזאת נשמעת ככה.  החברה הישראלית נכשלה באותו לילה שבו צפיתי ב"ווצק" זכה גדעון סער במקום הראשון ברשימת הליכוד. זה לא כבוד שהוא ראוי לו. שנות כהונתו כשר החינוך לא הצטיינו בקירוב ילדינו לעשייה תרבותית מן העולם (מלבד שכונת אברהם אבינו בחברון, שגם היא חלק מהעולם). הכוונה אינה רק לאופרה וליצירה מערבית, אלא לתרבות בכלל. הכניסו נער ישראלי ממוצע, תוצר של מערכת החינוך הנוכחית, לקונצרט של תזמורת גמלן מאינדונזיה או לערב פיוטים של יהודי עיראק. גם אם ישתאה ואפילו ייהנה מהחוויה, סביר להניח שיתקשה לפרש את מה ששומעות אוזניו ולהפיק ממנה עומק. חינוך הוא גם כמובן הקניית דרך ארץ וכבוד, הן לאמנים המופיעים בפניך והן לשאר היושבים בקהל, שלא מעניין אותם כמה שההוא גבוה.החברה הישראלית נכשלה מלהתמודד עם אתגריה הממשיים ביותר בתחום החינוך והתרבות, ובראשם עוצמתה של המדיה הזולה. אז עדיין יש כאן מי שמסוגל להפיק באופן מופתי יצירה מטלטלת כמו "ווצק", אבל עבור מי? הסמסן, שנקלע איכשהו לבכורה באופרה, אינו יוצא דופן. להזכירכם, רבים מהצופים עזבו באמצע ודווקא הוא וזוגתו נשארו עד הסוף, להתלוצץ על הגרמנים. הפכנו באמת לאומה השואפת למינימום, וכשאנחנו מקבלים מקסימום, כל שנותר לנו הוא לבטל אותו בגסות.     

» ווצק מאת אלבן ברג. האופרה הישראלית. ביים מנפרד ביילהרץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ