"לא תמיד נוכל להגיד כאן את מה שאנחנו רוצים"

ניב שינפלד ואורן לאור מעלים גרסה משלהם ל"דירת שני חדרים", נלחמים על תרבות חילונית ליברלית ומנסים לא לחשוש מעתיד

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

"באירופה קיימת תופעה של שחזור עבודות מחול, התכתבות עם עבודות שהועלו בעבר. ב'דירת שני חדרים' יש משהו מינימליסטי ויומיומי, ומכיוון שאורן מגיע מתיאטרון ואני ממחול, התחברנו לזה", מספר ניב שינפלד על הגרסה החדשה שיצרו הוא ואורן לאור ליצירתם של ליאת דרור וניר בן־גל. "יש ביצירה הזאת משהו מאוד Humble, צנוע וקומפקטי, שמתאים לנו", מוסף לאור. "דירת שני חדרים" המקורית סימנה פריצת דרך בסצנת המחול של שנות ה־80, ועד היום נחשבת לאבן דרך בהתפתחות המחול העצמאי בישראל.ניב שינפלד ואורן לאור יוצרים יחד מאז 2004. בין יצירותיהם "חזיר", "ג'ורונה", "דואטים", "פוסט מרתה" ועוד, והם מופיעים איתן בארץ ובחו"ל. שינפלד הוא כוריאוגרף, מורה ורקדן, והיה חבר בלהקה של דרור ובן־גל. ככוריאוגרף עבד עם כמה להקות, בהן אנסמבל בת־שבע ולהקת המחול הקיבוצית. לאור הוא שחקן, במאי ודרמטורג, מעביר סדנאות מחול תיאטרון וחבר בוועדה האמנותית של תיאטרון תמונע.איך התחילה העבודה המשותפת?שינפלד: "קראתי לאורן כשעשיתי דואט והרגשתי שהוא כבד מדי וביקשתי ממנו שיוסיף לי הומור. משם זה התחיל להתפתח. ההתייחסות שלי לתנועה היא מהמקום הסיבתי ולא הצורני, והגישה של שנינו לתנועה התקרבה מאוד. היום כבר מדברים בעולם על פרפורמנס – אמנות המופע, שכוללת הרבה דברים, גם ריקוד, אבל גם כל ביצוע של פעולה שטעונה במשהו". ואיך זה עובד – שמים את שני המרכיבים בבלנדר?לאור: "עד 'דירת שני חדרים' לא נפגשנו באמת אחד על אחד, זה תמיד היה חלק מעבודות עם עוד רקדנים. אנחנו סימביוטיים – אנחנו חיים יחד ועובדים יחד ועם השנים זה נהיה יותר ויותר אינטנסיבי. ואז חשבנו שהמפגש על הבמה יהיה סוג של זמן איכות". שינפלד: "תהליך העבודה היה תובעני. הגבולות בינינו התערבבו וזה לא מחולק לבימוי וכוריאוגרפיה. אנחנו מכבדים את המומחיות שיש לכל אחד בתחום שלו, ואולי בגלל זה אנחנו עובדים כל כך טוב יחד. לפעמים אנחנו קוטלים אחד את השני, אבל אנחנו מאפשרים את המקום וכנראה ניזונים מהקונפליקטים שלנו". אורן, אתה לא רקדן בהכשרתך ובאת מתחום השפה. איך הפכת לרקדן?"העבודה המשותפת שלנו היא פחות מחול נטו ויותר שילוב של אמנות המופע. בעולם הז'אנרים יותר פתוחים, ההבחנות וההגדרות נפלו כבר מזמן. מה שעומד בבסיס העבודה שלנו הוא שתנועה היא לא תנועה נטו אלא נובעת מתוך גרעין. היא נובעת מסיבה עמוקה וטעונה, וזה דומה לטקסט, שגם הוא תמיד טעון".רוב העבודות שלכם עוסקות בנושאים אישיים, בחיפוש עצמי.שינפלד: "תמיד חיפשנו נקודת התייחסות. אני אישית צריך רפרנס, משהו להתייחס אליו. בתרגום הבימתי לפעמים גם לקהל יש תפקיד".לאור: "יש את האישי מול החברתי, ובעבודות האחרונות אפילו האישי מול הפוליטי־חברתי. הקשר בין המקום האישי, הצורה, לבין השבירה שלה". מה הציפיות שלכם מהחשיפה?לאור: "קודם כל שיבואו אנשים. אנחנו מסתובבים המון בעולם ונתקלים בשאלות של אנשים על המצב כאן. החשיפה היא פלטפורמה מצוינת להראות את המחול הישראלי, שהוא שגריר של התרבות שמאפשר תקשורת בלתי אמצעית ויודע להגיד דברים בצורה פשוטה. למחול הישראלי יש שם בעולם, אומרים שיש לנו אמביציה, להט ותשוקה, אנרגיה מיוחדת". אתם מופיעים הרבה על במות בחו"ל. מרגישים את המתח?שינפלד: "במאי האחרון היינו בסנטייגו, שהיא מרכז גדול של פלסטינים. היו נגדנו הפגנות והוכרזנו אישיות לא רצויה. זה לא פשוט להרגיש לא רצוי, אבל זה עימת אותנו עם התפקיד שלנו כסוג של שגרירים ונתן לנו הזדמנות להציג לעולם נקודת מבט אחרת". לאור: "אנחנו נלחמים על תרבות שאנחנו מאמינים בה – תרבות חילונית ליברלית. כשגרירים אנחנו מראים לעולם שיש בישראל את הקול השפוי. זה הבית שלנו, והלב שלנו כאן. זו תקופה שצריך להילחם על התרבות. את 'ספינת השוטים' יצרנו מתוך תחושה שלא תמיד נוכל להגיד כאן את מה שאנחנו רוצים".אחרי עשר שנות עבודה יחד, אתם לא רוצים להתמסד? להקים להקה?לאור: "מבחינה טכנית וכלכלית זה מטורף להקים להקה וזה לא מבטיח כלום.  אנחנו מאוד נהנים מהצוותים המתחלפים שלנו – אנחנו מרגישים שאנחנו לומדים מהם, הדיאלוג עם אנשים חדשים, ההבנה איך אדם עובד". שינפלד: "הקמת להקה היא חלום לבית. תהליכי העבודה שלנו ממושכים, ולמעשה גם כשאנחנו עובדים עם רקדנים על הפקה מסוימת אנחנו עובדים איתם תקופות ארוכות של כמה חודשים ואפילו שנה".מה הפרויקט הבא?"אנחנו עושים עכשיו כיתת תיאטרון מחול בסמינר הקיבוצים עם 17 איש, וזו הזדמנות לעבודה עם קבוצה גדולה. חשבנו שהעבודה על הדואט תהיה קלה כי יש לה בסיס, אבל בסופו של דבר היא היתה הכי מסובכת והכי ארוכה שעשינו – פרקנו, שינינו, הוצאנו חומרים, הוספנו חומרים משלנו - היו כמה שלבים מורכבים. עכשיו אנחנו צריכים לאסוף כוחות ולראות מה מזין אותנו".איפה ניפגש בעוד עשר שנים?לאור: "אני חושב שבאותו מקום שאנחנו עכשיו, עם התפתחויות. כל עבודה מגדילה אותנו, אנחנו משתנים ומושפעים מהלכי רוח, אבל אני מאמין שנמשיך לעשות את מה שאנחנו אוהבים". שינפלד: "בשבוע האחרון אני תוהה אם אנשים לא נותנים משקל יותר מדי כבד לעתיד".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ