חשיפה לצפון: ראיון עם רועי הורוביץ

אנשי תיאטרון מרחבי העולם מגיעים השבוע לצפות במיטב הצגות ישראל במסגרת חשיפה בינלאומית. רועי הורוביץ, יו"ר הוועדה האמנותית שבחרה בהן, מספר על בניית התוכנית, על התיאטרון בקרית שמונה ועל קריירת האופרה שאולי עוד תהיה לו

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

16 מופעים והצגות כוללת התוכנית האמנותית של החשיפה הבינלאומית לתיאטרון ישראלי שתתקיים השבוע בתיאטראות העיר. מנהלי פסטיבלים, במאים ודרמטורגים מרחבי העולם צפויים להגיע לפסטיבל ולהיחשף למגוון רחב של העשייה התיאטרלית הישראלית. העבודות נבחרו על ידי הוועדה האמנותית מתוך 90 עבודות שהוצעו. יו"ר הוועדה הוא רועי הורוביץ – במאי, שחקן מרצה לתיאטרון, ומי שמנהל כיום את תיאטרון מ.ר.א.ה בקרית שמונה. בימים אלה מופיעה על הבמות "דרושה אישה מסודרת ונקייה" שביים, והוא מביים כעת את "משהו טוב" – הפקה משותפת של תיאטרון מ.ר.א.ה עם הבימה.מגיעה לפסטיבל נציגות יפה מהעולם. איך עשיתם את זה?"האירוע מתקיים כבר כמה שנים, ומתברר שיש לתיאטרון הישראלי שוק בעולם. בשנים האחרונות מופיעות הצגות תיאטרון ישראלי על במות מכובדות בעולם כולו, ולשמחתי השנה היו אלינו פניות מצד גורמים מהעולם".אנחנו שומעים על הצלחה לקולנוע ולטלוויזיה שלנו בעולם. אבל תיאטרון דובר עברית לא בעייתי?"התיאטרון הישראלי נסע בעולם עוד הרבה לפני הקולנוע, וזה גם מחזיר אותנו לפרינג' הישראלי, שיש לו הצלחה גדולה בעולם. בפרינג' לפעמים השפה היא לא ורבלית - יש שימוש בתנועה, בחפצים, במחול, והביטוי הבימתי גובר על מחסום השפה. בהצגות דוברות עברית אפשר לעבוד עם תרגום, ויש הרבה מחזות שתורגמו ואפשר לחזור בהם לשפת המקור".איך בנית את תוכנית הפסטיבל?"בוועדה האמנותית היו חמישה חברים, וניסינו לייצר רבגוניות דעות וטעמים. השיקולים היו איכות אמנותית וגם ההערכה שלנו לעניין שיכולה לעורר ההצגה בחוץ, בעולם". לפני שנה וחצי עלית צפונה לנהל את תיאטרון מ.ר.א.ה הקהילתי. "תיאטרון מ.ר.א.ה הוא תיאטרון מקצועי שמחובר לקהילה. השנה הקמנו אנסמבל שחקנים, והבאנו מהמרכז בוגרי בתי ספר למשחק שקיבלו סיוע בדיור ועברו לגור בקרית שמונה. הרצון הוא לתת מענה קודם כל לאוכלוסיה המקומית. מנחם עיני ז"ל הקים את המקום לפני 13 שנה, והיום זה תיאטרון קטן ומקסים שיש בו כר נרחב לפעילות. קרית שמונה היא עיר עם הרבה קשיים, והתיאטרון הוא שמורת טבע – התשתית שלו מקסימה, הקהל פנטסטי, יש בו אמנים מקומיים מצוינים, הבטחה לשיתופי פעולה עם גופים מהמרכז. בקיצור – הזדמנות".מה אתה מביא איתך לשם?"אני מקווה שאת הניסיון, הטעם שלי והנכונות. את התפיסה שאומרת שבכל מקום צריך לעשות תיאטרון בסטנדרטים של לונדון וניו יורק, ואז למצוא את הזיקה למקום עצמו. העלינו שלוש הפקות שלכל אחת מהן יש קשר למקום. 'המלחמה בבית' היא עיבוד ישראלי למחזה אמריקאי על התמודדות של משפחה עם חייל פוסט טראומטי שחזר מווייטנאם. חשבתי שההתמודדות עם הנושא  יכולה למצוא הד אצל תושבים שחיים שנים תחת איום. 'דרושה אשה מסודרת ונקייה' היא דרמה קומית שנכתבה ומתרחשת בעיר עצמה, לדעתי זה המחזה היחיד בארץ שמתרחש בקרית שמונה". יש שקט בעבודה מחוץ לתל אביב?"כן ולא. יש סוג של שקט, אבל מצד שני יש רעשי רקע שאין בתל אביב. אנחנו מחוץ לתחרות ולמירוץ השיווקי שיש בתל אביב. עם זאת יש הרבה דברים בהוויה התל אביבית שאני מאחל לעצמי שיהיו שם בעתיד".השחקנים התל אביבים באים?"יש ויש. יש לנו חמישה שחקנים צעירים שסיימו לימודים וקיבלו הזדמנות לעבודה מקצועית רציפה בתיאטרון. הם גם מחויבים לעבודה בקהילה. יש לנו מאות מנויים חדשים, וההצגות שלנו מתחילות לנסוע מחוץ לקרית שמונה. אני מאמין שזה יגיע ליוצרים ולשחקנים ושהם יבואו אלינו".יש לך פרויקט משותף עם הבימה."'משהו טוב' הוא מחזה לשלוש נשים שנכתב על ידי מחזאית אירית בת 18 והפך להצלחה גדולה. הוא עוקב אחר שנה בחייהן של שלוש נשים. הצלחתי לגייס את ליא קניג, את טטיאנה קנליס אולייר, ולצדן משחקת מורן רוזן, שחקנית צעירה ילידת רמת הגולן. לשחק תפקיד ראשון על במה מקצועית עם ליא קניג – זו נראית לי הזדמנות יוצאת דופן. היוצרים הם גם שלנו וגם של הבימה, ושיתוף הפעולה הזה מספק לנו בית במרכז, שזה מצוין".שחקניות "משהו טוב" (צילום: זראר אלון)קרית שמונה לא מרחיקה אותך מהעשייה התל אביבית?"יש לזה מחיר. אני על הקו, ובבאר שבע הייתי חמש שנים. כשיענקלה אגמון קיבל פרס על מפעל חיים הוא אמר שמי שזז ממקום למקום יש לו חיים. אני זז ממקום למקום. אני חושב שדינמיקה היא דבר מבורך".ניהלת את התיאטרונטו. שם נדרשת עבודה של אחד מול אחד."תהליך הבחירה בתיאטרונטו ארוך וממושך, מה שמאפשר סינון. בהצגת יחיד צריך להצדיק את הסיטואציה שבה שחקן עומד לבד על הבמה ומדבר. כן, זו עבודה אינטימית שדורשת אמון גדול, ומבחינתי אפשר לעשות את זה רק עם שחקן שאתה רוצה להיות איתו באחד על אחד. כל מה שאני עושה מתחיל מהחוויה של אדם שעמד בעצמו על הבמה. זה דורש הקשבה צפופה יותר. זה צריך להיות לאב סטורי".השחקנים שותפים בתהליך הבימוי?"שחקנים הם השותפים הכי בכירים שלי ללא ספק. הם החשופים בצריח, הם נמצאים שם בגופם, ואתה חייב להקשיב להם".אתה גם מוזיקאי."שרתי אופרה הרבה שנים וניגנתי פסנתר. היום אני לא עושה את זה באופן פומבי, אבל אשמח לעשות את זה. זה תמיד מדגדג לי. ב'שעונים', שם אני משחק לצד רמי ברוך, אנחנו שרים דואט, ואני מקווה שהשנה ייצא לפועל מיני מחזמר ואגשים את שתי האהבות שלי".ומה עם בימוי אופרה?"אני ארים את הכפפה ברגע שהיא תיזרק אלי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ