אייל מלובן, עכבר העיר
אייל מלובן, עכבר העיר

זו השנה ה־23 של אירועי הרמת מסך, שהחלו כיוזמה של המחלקה למחול במשרד התרבות והספורט והפכו לבמה מרכזית להצמחת אמנים בתחום המחול. אל רונית זיו, המנהלת האמנותית בשנתיים האחרונות, הצטרף השנה יורם כרמי. שני המסכים הראשונים בניהולו של כרמי יכללו את "פירורים" של מאיה ברינר; "Armed" של דנה רוטנברג; "ואף על פי כן" של דפי אלטבב; "The "Unfortununates של עידן יואב; ו"Strange Attractor" של אלדד בן ששון. ב"מסכים" השלישי והרביעי, בניהולה של זיו, תעלה שרון וזנה את "הסעודה"; גילי נבות את "May Contain Nuts"; רועי אסף את "הגבעה"; שלומית פונדמינסקי את "Fly Fly Lie"; ושלומי פריג' את "ג'וקר". רונית זיו עובדת ככוריאוגרפית עצמאית מאז 1998. יורם כרמי השתלם ב־Laban Center בלונדון והיה סולן להקת קול ודממה. ב־2002 הקים את להקת המחול פרסקו.» הרמת מסך 2012 - מועדי מופעיםעוד במדור מחול:» וידאו: הצצה לפסטיבל הרמת מסך 2012» יורם כרמי: "הרגליים עדיין עולות גבוה, אבל אני במקום אחר"אתם באים משני עולמות שונים, ומנהלים את האירוע יחד. איך זה עובד?זיו: "אנחנו מנהלים הרבה שיחות ומתייעצים, ובאחד המפגשים יורם אמר לי 'אנחנו שני אפונים מאותו תרמיל', וזה נכון. אנחנו מאוד דומים ברמת המחויבות לדבר, שאילת השאלות, ראיית האמנות, הדרך שבה הרעיונות באים לידי ביטוי והיכולת לקיים דיאלוג עם הרקדנים. למרות שלא הכרנו קודם, החיבור שנוצר הוא נכון". כרמי: "אנחנו לא כאלה שונים. אף אחד מאיתנו לא חיפש מישהו שיהיה דומה לו. יש לנו אמות מידה גבוהות למה צריך להביא יצירה לבמה, ומתחת לכל דבר יש את התהליך שצריך לעבור: החקירה, החתירה לניקיון אסתטי ופרפורמנס. אולי אנחנו לא יוצרים דברים דומים, אבל כשאני רואה עבודות של רונית אני יודע שהקפדנות שלה בהבאת החומרים אל הבמה דומה לשלי".אנשים צעירים באים מהסלון של עצמם. "הרמת מסך" (צילום: תמי וייס)ואחרי כל הדיבור על דיוק וקפדנות, כל אחד מכם לקח קבוצה של יוצרים והתחיל לעבוד?זיו: "זה תהליך מעניין. העבודה המשותפת מתחילה אחרי שכל אחד מהיוצרים אומר עם מי הוא רוצה לעבוד ואז אנחנו בוחרים מתוך האנשים שבחרו בנו. הפרויקט הוא תהליך ממושך של פרזנטציות ובדיקות. אני ניסיתי לזהות אם היוצר או היוצרת חייבים ליצור עכשיו, אם יש להם את התשוקה ליצירה שצריכה להתקיים עכשיו". כרמי: "בגלל שזו השנה הראשונה שלי, אז בשלב ראשון חיפשתי בעיקר גירוי, מישהו שמגיע עם אמירה שיכולה להתפתח. אחר כך חיפשתי את ההתפתחות ואיך זה עובד בדו שיח. היו לי תובנות, שאלות והערות, והיה חשוב לי להגיע לדיאלוג מעמיק".כל היצירות עוסקות במוטיבים של חקירת הגוף והנפש.כרמי: "לא פלא שזה מה שמעסיק יוצרים צעירים. כשאתה מתחיל אתה מתחיל מביתך. האישי מתכתב עם האוניברסלי. אנחנו מנסים לתמצת את הריקוד לתיאור של שתי שורות, אבל על הבמה זה מופקע לרשות הרבים. אני מציע לא להסתכל על השורה שנכתבה בתוכנייה, אלא לבדוק את זה מהמקום שזה משתקף לכל אחד אצל עצמו. אני מרגיש שזה נכון שאנשים צעירים באים מהסלון של עצמם". זיו: "והסלון עמוס. כשאני רואה שלוש נשים רוקדות בשיא הכוח ויש בהן חייתיות נשית מיתולוגית, אז אני מקבלת גוף שיש בו טרנספורמציה אבל אולי הוא גם גוף פוליטי. הייתי שמחה להיות במקום שבו כוריאוגרף מנסח תיאוריה ומדייק אותה, אבל זו אוטופיה, זה כיוון חשיבה אחר. היתה לי חוויה של דיאלוגים עם יוצרת, שלא הצלחתי להבין אותה. ואז הבנתי שזה בסדר אם אראה את הדברים שוב ושוב, יש היגיון שנוצר גם במקומות שבהם הדברים מקוטעים. זו נקודת אור בשבילי". מה הציפיות מהפסטיבל?כרמי: "קשה לי לענות - זו מסגרת, פלטפורמה ייצוגית. אני מאחל למי שקשה לו עם עין חיצונית שילמד לפעם הבאה שזה טוב. כשיש מנטור זה דורש ממך להיות ענו, לעמת את האמת שלך עם ביקורת. אני גם מקווה שייצא משם קול אחד או שניים שישרדו כאן עשור או שני עשורים. ולקהל אני מאחל שכל אחד ימצא לעצמו יוצר אחד שיעורר בו סקרנות, ושהוא ילך לראות אותו שוב בעתיד". זיו: "אני מאחלת לכולם המון הצלחה ושיעשו את היצירה הבאה. בעיקר רצון לראות אותם על הבמה גם בשנה הבאה ולחזק את התחושה שדברים מתגבשים. יש פה המון חופש ומתוכו נולדה המחויבות הגבוהה של כל היוצרים לרמת הגימור. הקהל שרואה בערב אחד שתיים־שלוש יצירות יכול לפגוש מגוון רגשות, ולצאת אחר ממה שהגיע".השפעות או ציטטות של תרבות המחול. שלומי פריג' - "ג'וקר":

» הרמת מסך 2012 - 14-24 בנובמבר בסוזן דלל, 26-29 בנובמבר בתיאטרון ירושלים, 60 שקלים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ