יוסי יזרעאלי: "ברגע שאני לא יוצר הלך עלי"

הוא התחיל לשחק בגיל 70, פיתח ז'אנר חדש של מחזאות ישראלית, עומד לרקוד עם רנה שיינפלד ומתכנן מופע של שירי הרבי מברסלב עם תלמידי אופרה בניו יורק

אייל מלובן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אייל מלובן, עכבר העיר

כשאני מנסה לאבחן מי הוא יוסי יזרעאלי - במאי? שחקן? מחזאי? משורר? - הוא מסרב להיכנס לאחת ההגדרות. "אני בודק את עצמי יום יום אם אני מקיים את ההבטחה שנתתי לילד שהייתי", הוא עונה, "התחלתי לכתוב שירה בגיל 60, והוצאתי כבר שבעה ספרי שירה. הוצאתי רומן. תיאטרון הוא הבשר והדם שלי - נוח לי בכל התחומים וקל לי לעבור בין מקצוע למקצוע - הגבולות פתוחים ואין בדיקת דרכונים. מה שאני צריך זה ליצור, ברגע שאני לא יוצר הלך עלי".יזרעאלי, פרופסור בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, הוא גם וגם וגם. הוא ביים הצגות רבות, כתב ועיבד מחזות, וגם הוציא ספרי שירה ורומן. בשבוע הקרוב יעלה שוב בתיאטרון תמונע המחזה המורה לתנ"ך שכתב וביים, והוא גם משחק בו לצד יפתח אופיר. החל מהשבוע הבא ידריך יזרעאלי בכל שישי בצהריים שחקנים בפני קהל. בין השחקנים הרבים שייקחו חלק בסדנאות - אסתי זקהיים, אבי קושניר, יעל אבקסיס, דודו ניב, דליה שימקו, דביר בנדק, עירית בנדק, יפתח אופיר, הילה וידור וגד קינר.» המורה לתנ"ך - מועדי מופעעוד כתבות במדור במה:» כשההיפ הופ הגיע לתיאטרון» וידאו: מאחורי הקלעים של "קזבלן"זו חשיפה גדולה לקחת שחקנים ולהדריך אותם בפני קהל."השחקנים באים קודם כל ללמוד, ויש נכונות גדולה ללמוד בשיטה שפיתחתי כי היא עוזרת לשחקן לפצח טקסט דרמטי במהלכים הרבה יותר קצרים. אני עובד כמו באקופונקטורה, והתורה שלי בנויה על דברים פרימיטיביים מאוד. התנועה היא הבסיס, וממנה מתחילות המילים. אצלי בחזרות לא מדברים על דמות, מצב או יחסים. דמות היא סך כל הפעולות הלא צפויות שלה, וזו הרפתקה לשחקן. האקסיומה הגדולה שלי היא 'הווה אוטונומי דחוס' – אוטונומי כי ברגע שאנחנו מוציאים אותו מרצף הזמן אנחנו יוצרים בועת נצח. כל אחת מכיתות האמן תוקדש ליוצר קלאסי אחר: סופוקלס, שייקספיר, צ'כוב, לורקה, וגם עבודה עם התנ"ך ועם שירי ילדים. התנסות השחקן בהופעה מול קהל מאפשרת לבדוק את העבודה באופן מיידי. הקהל הוא חלק מהניסוי וער לתהליך". אני מממש את מה שאבא שלי אמר לי. "המורה לתנ"ך" (צילום: גדי דגון)אתה מכיר את זה גם מהצד של הבמאי, גם מהצד של השחקן וגם מזה של המחזאי."אני שחקן טרי מאוד. התחלתי לשחק בגיל 70, ולכתוב לפני כחמש שנים. לקח לי יותר מ־40 שנה ללמוד את המקצוע. המוכר והידוע לא מעניין אותי, ומה שאין בו כניסה לטריטוריות חדשות ולא ממופות ממית אותי. אני סולל את הכביש תוך כדי נסיעה. זה סטארט אפ שהוא סוג חדש של מחזאות ישראלית – יותר דחוס, מורכב, רב משמעי".ואתה גם מורה."אם יש לי סיפוק ענקי, זה התלמידים שלי. יש לי תלמידים מלפני 30 שנה. הם הילדים שלי, ועד היום הם מלמדים אותי. התחושה שלנו היא של מועדון קטן, וקשה לנו עם התיאטרון הגדול. בשבילי תמונע הוא 'התיאטרון הלאומי תמונע'. אני כמעט לא הולך לראות תיאטרון כי אני לא מבין עם מה הם קמים בבוקר. יש לנו שחקנים נהדרים אבל אני חונכתי אחרת. אני לא חי כדי לשרוד. אני מממש את מה שאבא שלי אמר לי: 'העולם הוא מערת אלאדין, תפתח את העיניים ותראה אוצרות'". ומה עוד אתה רוצה לעשות?"בעוד שנה אני הולך לרקוד עם רנה שיינפלד. אנחנו כבר מתכננים את זה. אני מתכנן גם מופע של שירי הרבי מברסלב בניו יורק, עם תלמידי אופרה שבאים ללמוד חזנות. ברסלב אומר 'הכל הקדמות', וככה אני חי".לא קשה להיות פתוח לביקורת בגיל 70?"אין לי בעיה עם זה. אני חושב שאני המבקר הכי גדול של עצמי".כשעבדת בתיאטרון הרפרטוארי המצב היה שונה. לא נאצלת לנסוע עם ואן ברחבי הארץ. היום יש דרישה הרבה יותר חזקה להצלחה מסחרית. "לי לא חשוב כמה פעמים תרוץ הצגה אלא באיזה עומק היא תיגע. גם בשנות ה־70 עשיתי חומרים שאיש לא העז לגעת בהם. הבאתי את עגנון לתיאטרון וזה היה שלאגר. עשיתי קלאסיקות ואף פעם לא עשיתי דברים בשביל כסף. היום השיח התיאטרלי הפך להיות מבוהל, מפוחד – מהממשלה, מהקהל, אם זה ילך או לא ילך, אם הקניינים יאהבו את זה או לא. בכיתות אמן אני מפגיש שחקנים עם מה שאין להם הזדמנות לעשות במקומות אחרים, לכן הם באים לשם. קלאסיקה זה חדר כושר. אם אתה מאכיל את השחקנים והקהל בבמבה, אז קוויאר יעשה להם כאב בטן. למזלי אני יכול לשחות נגד הזרם ולעשות את מה שאני רוצה לעשות".איך העבודות האלה מתקבלות בעולם?"גם בעולם התמונה לא אחידה. ביימתי בברודוויי מצד אחד ועשיתי את 'ירמה' בתיאטרון קטן לקהל מוגבל". קלאסיקה זה חדר כושר. "המורה לתנ"ך" (צילום: גדי דגון)מה הפרויקט הבא?"פיתוח מחזות. כמו שחקרתי את 'הדיבוק', עכשיו יש את הפרויקט של 'המורה לתנ"ך'. לקחתי מורה עם נטיות פדופיליות שהתאהב בתלמיד והיה חייב להפוך את המשיכה שלו למשהו אחר. ניהלתי את הבימה בגיל 35, אבל הכל הקדמות – עכשיו אני נמצא בשלב המרתק שבו אני טירון. אני לומד לכתוב מחזות ממחזה למחזה. אומרים לי שאני נראה צעיר מכפי גילי, ואני רוצה לשמור על עמדת התלמיד. הראיון הזה הוא בעצם ראיון אמצע הדרך - אני מקיים את מה שהבטחתי לילד, ויש המון מה לקיים".

» המורה לתנ"ך - ד' 14.10, 21:00. כיתות אמן בכל יום ו' (מ־16.10), 12:00. תיאטרון תמונע. 65 שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ