תיאטרון כיבוש: על מה אסור לדבר בהיכל התרבות באריאל - תיאטרון - הארץ

תיאטרון כיבוש: על מה אסור לדבר בהיכל התרבות באריאל

הקהל באריאל רוצה רק להתבדר מול קומדיה קלילה, שכתבה ענת גוב המנוחה שבכלל התנגדה נחרצות להופעות בשטחים הכבושים. השחקנית עינת ויצמן על תיאטרון, כיבוש וכל השטחים שביניהם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עינת ויצמן, עכבר העיר

השבוע למדנו שהנהלת הקאמרי בחרה לשלוח שחקניות להופעה באריאל, למרות שביקשו, בהתאם לצו מצפונן, לא להופיע בשטחים כבושים. אני, שחקנית לשעבר בתיאטרון הקאמרי, לא אעלה על הבמה באריאל, לפחות לא בשם הקאמרי. בראיון שנתן בחודש מאי השנה ברשת ב', בחר מנכ"ל הקאמרי, נועם סמל, לתקוף את האמנים המובילים את המאבק בכיבוש, בין השאר על ידי חיזוק החרם התרבותי על ישראל. סמל, באופן "מפתיע", ראה לנכון לציין מכולם דווקא אותי ואת מקומות העבודה שלי. זו תגובת פחד אופיינית נוכח חרם הולך וגובר בעולם על מוסדות שמשתפים פעולה עם הכיבוש, ובהם הקאמרי, שיוקרתו הבינלאומית נפגעה קשות. » שחקנים מסרבים להופיע באריאל - גרסת 2013אך אילו הייתי עולה על הבמה באריאל, הייתי מנסה להסביר לקהל צמא התרבות, שמקום המגורים שלו הוא מעין יציע עילי ממנו אפשר לצפות בדרמה אנושית קורעת לב. שמה שהם רואים מחלון ביתם אינם כפרים ציוריים, אלא כפריים שחיים תחת משטר דיכוי צבאי ישראלי, מגבלות תנועה דרקוניות וחומות כלא שנבנות סביבם. הייתי אומרת לתושבי אריאל, שכל כך רוצים להתבדר לשעה קלה מול קומדיה, משהו על תאוות אדמה ועל עירם שמבתרת בגסות את המרחב הפלסטיני, ומחריבה את האפשרות האחרונה להקמת מדינה פלסטינית נורמלית.

ואם בחרמות עסקינן, הייתי מסבירה לקהל שאם הם מתנגדים כל כך לחרם, הרי שהם צריכים להפסיק להחרים את ילדי סלפית הסמוכה, שמנועים מלשחק בחופשיות על האדמה שנגזלה מהוריהם, אדמת אריאל. הייתי מציעה להם גם לצאת נגד הסנקציות האחרות שמוטלות על הילדים הללו, שלא ביקרו בירושלים ולא ראו ים מעולם, אך ראו גם ראו חיילים פושטים על בתיהם באישון ליל.ואולי הייתי מקצרת, ומבקשת מהם רק דבר אחד: אל תטילו סנקציות על תיאטרון לילדים. הרי הקוזאקים שמזדעקים על בקשתם של שחקנים לא להופיע באריאל לא זכורים לי כחוד החנית במאבק נגד סגירת פסטיבל תיאטרון הבובות בתיאטרון אל חכוואתי בירושלים בקיץ האחרון.

אבל הקהל באריאל רוצה רק להתבדר מול קומדיה קלילה, שכתבה ענת גוב המנוחה שבכלל התנגדה נחרצות להופעות בשטחים הכבושים. השלטון הצבאי הישראלי האלים על שכניהם לא מעניין את רוכשי הכרטיסים. הם רק רוצים לחיות בצורה נורמלית בעירם המוריקה, לראות קצת בידור וללכת לישון בשקט. ודי כבר להפריע עם הכיבוש-קישקוש המשעמם הזה. ובכל זאת, ההפרעה נמשכת, תימשך, ולפי הסימנים בארץ ובעולם, גם תלך ותגבר. מפעל ההתנחלויות, כולל היכל התרבות באריאל, עומד על כרעי תרנגולת.

מכאן הכל התחיל. "חברות הכי טובות" (צילום: דניאל קמינסקי)

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ