פרסי עכבר העיר: ההצגות הטובות של השנה

מחזות זמר גרנדיוזיים לצד דרמות עומק, יוצרים גדולים שיוצאים מהקופסה וגם הפקות קטנות על טהרת הגוף העירום. הרבה טוב גדש את הבמה הישראלית ב-2013, ואנחנו בחרנו את ההפקות הבולטות בתחומי התיאטרון והמחול

עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עכבר העיר

עכבר העיר מזמין אתכם לקחת חלק בבחירת המופעים, המסעדות, המקומות ואירועי התרבות של השנה. איך משתתפים? נכנסים לאתר התחרות, בוחרים את המועמדים האהובים עליכם מבין האפשרויות בקטגוריות השונות, ממלאים את הפרטים ונכנסים להגרלה נושאת פרסים. במקום הראשון: טיסה זוגית לברלין או לרומא, מתנת ישראייר.» פרסי עכבר העיר – לאתר התחרות

מופע המחול הטוב של השנה

מתחילת שנות ה-2000 ועד היום, תורגמו מחזותיו של חנוך לוין למגוון רב של שפות, ביניהן פולנית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, שבדית, יוונית ואף סינית, טג-לוג (פיליפינית) וקנייתית. הקינה של לוין, "אשכבה", אותה ביים כשהוא גוסס ממחלת הסרטן, היא זו שיצרה את החסד שלוין היה כה ראוי לו כקנון תיאטרלי וכאחד היוצרים הגדולים בשפה העברית. לוין ביים את "אשכבה" כשהוא יוצא בכוחותיו האחרונים מחדר הטיפולים לחדר החזרות בקאמרי. "אשכבה" היא מופת של כתיבה, בימוי, משחק ועיצוב במה, ולבטח תוצג גם בפסטיבל הבא ב-2014. בנוסף, "אשכבה" הועלתה בהצלחה על ידי התיאטרון הלאומי לובליאנה וכן זכתה לעיבוד גם מהמרכז הלאומי לאמנויות יפות במקסיקו סיטי. הצגות אלו הוכיחו לרבים שטענו כי לא ניתן לתרגם את חנוך לוין, כי טעות בידם. מנימוקי השופטים: "האירוע התיאטרלי החשוב של 2013 היה הפסטיבל הראשון הבינלאומי למחזותיו של חנוך לוין. השפה התיאטרלית של חנוך לוין אינה מקומית; להפך, היא יכלה להתרחש בכל מקום והיא על זמנית. העלאת ההצגה מחדש הפכה גם למחווה ליוסף כרמון, מוותיקי השחקנים הפועלים כיום, ולזהרירה חריפאי שנפטרה השנה". » אשכבה - לכל הפרטיםיצירה על-זמנית, ממש כמו חנוך לוין. "אשכבה" (צילום: יח"צ)"שני קצרים וחתול", תיאטרון החאן, בימוי: ג'יטה מונטה 

"שני קצרים וחתול" של תיאטרון החאן היא פנינה צ'כובית שנתפרה במיוחד על ידי המתרגם רועי חן והבמאית ג'יטה מונטה. מדובר בשני מחזות קצרים ומונולוג שנכתבו על ידי צ'כוב באמצע שנות ה-20 לחייו, לפני המחזות הגדולים שלו כמו "הדוד וניה", "שלוש אחיות" ו"בת השחף". שני המחזות הקצרים של צ'כוב מספרים סיפור דומה בשלבים שונים של החיים. בראשון מופיע לומוב (יואב היימן), גבר צעיר ואיוושה קלה בלבו, באחוזת ידידו צ'ובוקוב (יהויכין פרידלנדר) לבקש את ידי נטליה, בתו (יעל טוקר). העניינים מסתבכים בגלל ריב קשוח על חלקת אדמה קטנטונת וכלבי ציד. בסיפור השני מגיע סמירנוב (דודו בן זאב), רווק למוד קרבות ובעל דעות, איך לומר, בלתי מתקדמות על נשים, לביתה של פופובה, (עירית פשטן) אלמנה טרייה. בין שתי ההצגות מהלך לו חתול רחוב (אריאל וולף) עם שריטה עמוקה באפו, שמביט בפליאה על הטבע האנושי.מנימוקי השופטים: "הבמאית ג'יטה מונטה חשבה על החיה שבאדם ועל האדם שבחיה כשהחליטה לחבר בין המחזות. ושוב, כמו תמיד, ניתן לראות בראייתו המפוכחת של צ'כוב את נפש האדם, שאין שנייה לה. צ'כוב הרגיש שקורה משהו בעולם: העידן בו שולט הרגש על ההיגיון דועך והאדם מחניק את הרגש שלו מול המידע האנושי".» שני קצרים וחתול - לכל הפרטים

מפניני צ'כוב. "2 קצרים וחתול" (צילום: יח"צ)

"המלך הולך למות", אנסמבל עתים ותיאטרון הקאמרי, בימוי: רינה ירושלמי  "המלך הולך למות" הוא השני בסדרה של ארבעה מחזות, שכל גיבוריהם מכונים בשם המאוד לא מקרי "בראנז'ה", אותם כתב המחזאי הרומני הגולה אז'ן אונסקו בפריז. המחזה השלישי הוא אחד ממחזות האבסורד המפורסמים שנכתבו במאה ה-20. ההצגה והבמאית זכו במקום הראשון בפסטיבל "קיפוד הזהב" באוקטובר השנה.  מנימוקי השופטים: "עבודת הבימוי של רינה ירושלמי, שנעזרה בתרגום מעולה של דורי פרנס, בעיצוב במה מינימליסטי מדהים של אשרף חנה ובמוזיקה מדויקת להפליא של אבי בללי, היא מלאת תנופה ועומק. כל תמונה מקבלת את הייחוד הצורני והעיצובי שלה. מעל לכל דורון תבורי, שכמעט ונטש את התיאטרון הרפרטוארי, היוצר דמות רבגונית שחיה במלואה ומתה תוך שעה וחצי עם תשוקה וחיות יוצאות דופן". » המלך הולך למות - לכל הפרטיםהמסע אל הסוף הבלתי נמנע. "המלך הולך למות" (צילום: גדי דגון)"חברות הכי טובות", תיאטרון בית לסין ותיאטרון הקאמרי, בימוי: גלעד קמחי  אחרי מותה בטרם עת של ענת גוב ו-14 שנים לאחר הבכורה של "חברות הכי טובות", החליטו תיאטרון בית לסין ותיאטרון הקאמרי להעלות שוב את המחזה והצליחו בגדול. הקומדיה המושחזת, הרצופה בגאגים, וסיטואציות קומיות מבריקות של תרצה, סופי וללי, הבוגרות והצעירות, הפכה להיות הקומדיה הכי מצחיקה של השנה. לא צריך להתבגר בשנות ה-80 או קודם לכן, בכדי לצחוק עד כלות ולהתגעגע לנוסטלגיה הישראלית המענגת שההצגה מציעה. אולי הדמויות הכה עגולות שכתבה גוב, אולי מותה של המחזאית בטרם עת ואולי אובדן התמימות של העידן הזה גורמים להצגה להיות מבדרת ובה בעת נוגעת ללב. אך נדמה שמעבר לכך, הגרסה הנוכחית של "חברות הכי טובות" מצליחה להתנתק במעט מעוצמת הנשיות ששורה על המחזה והופכת אותה לנגישה, קולחת וקסומה עבור כל אדם.     מנימוקי השופטים: "הבמאי גלעד קמחי השכיל לשלב כוכבות כמיה דגן (אותה החליפה רמה מסינגר) יעל לבנטל ושרית וינו אלעד, כשהוא נותן להן חופש תמרון מדויק בין עבודת צוות לבין קטעי סולו. שלוש הצעירות שמרית לוסטיג, כנרת לימוני ודינה סנדרסון, שמגלמות את השלוש בסוף התיכון עושות תפקידים מעולים אף הן".» חברות הכי טובות - לכל הפרטים

לא רק למתבגרי שנות ה-80. "חברות הכי טובות" (צילום: דניאל קמינסקי)

"כפר", תיאטרון גשר, בימוי: יבגני אריה מדינת ישראל כה צעירה, אבל כבר בפנסיה. תיאטרון גשר החליט מסיבות שונות להעלות שוב את אחד המחזות המצליחים שלו לרגל 65 שנים למדינה. יש שתי סיבות ללכת ל"כפר". הראשונה היא להכיר את עולמו התיאטרלי עתיר הדמיון של הבמאי והמנהל האמנותי של תיאטרון גשר מזה 20 שנה, יבגני אריה. השנייה היא היכרות עם סשה (ישראל) דמידוב, שמגלם את יוסי, נער תמים שלא התבגר, כפי שהוא חווה את ישראל, טרם הקמתה בימי המנד"ט.

מנימוקי השופטים: "הצפייה בדמידוב תגרום לכל צופה להבין כמה חשובה טכניקת המשחק והעבודה הקשה בכדי ליצר עומק ומנעד של דמות. יש בדמידוב את התמימות המושלמת לגלם את יוסי, אך גם את המודעות, האינטליגנציה והעורמה להיות מעליו, מתחתיו ומכל עבריו. מעבר לכך, סגנונו רב הקסם של יבגני אריה, שקרוב מהרבה בחינות לקולנוע ולשירה, מיועד לאלו שרוצים להתרחק ככל האפשר מתיאטרון סלוני שבו עומדות דמויות ומשליכות טקסטים זה על זה - כן, בדיוק מה שאנו רואים בסדרות ודרמות טלוויזיה מקומיות". » כפר - לכל הפרטיםסשה דמידוב - ילד נצחי. "כפר" (צילום: שון הדסון)

"שיעור לדוגמא", תיאטרון תמונע, בימוי: שמואל וולף המחזה "השיעור" של אונסקו, מחזאי אהוב בתיאטרון הפרינג' ובבתי ספר למשחק, זוכה לפרשנות מרתקת של השחקן והבמאי הוותיק שמואל וולף. פרופסור צרפתי (ז'יל בן דוד) נותן בביתו שיעור לתלמידה צעירה מצטיינת (דור פלורנטין) אך גם חסרת מעוף. ככל שהשיעור מתקדם הפרופסור נהיה דוגמטי ושתלטן נוכח בורותה של התלמידה עד שמערכת היחסים, אליה מצטרפת האסיסטנטית של הפרופסור (מיקי מרמור), הופכת להיות חולנית עד כדי התדרדרות מצבה הבריאותי של התלמידה. מנימוקי השופטים: "ההצגה "שיעור לדוגמא" היא אכן דוגמא לכוחו של תיאטרון הפרינג' ביצירה של הצגה דלת תקציב ל-3 דמויות בחלל קטן. שמואל וולף החליט להתרחק בפרשנות מן המחזה המקורי כאשר השתמש ביושבים בקהל כמשתתפים נוספים בשיעור. כך הופכת ההצגה בהגדרה לפרינג' אמיתי, תוך האטת קצב ההתרחשות הפנימי של המחזה והרחבת תחום האלתור והשתתפות הקהל".» שיעור לדוגמא - לכל הפרטיםהפרינג' במלוא עוזו. "שיעור לדוגמא" (צילום: יח"צ)

"גברתי הנאווה", הבימה, בימוי: משה קפטן

הסיפור המוכר (שכתב אלן גיי לרנר על פי "פיגמליון" של ג'ורג' ברנרד שואו) מפגיש את אלייזה דוליטל (שני כהן המצוינת), מוכרת פרחים שגדלה ברחובות הפחות סימפטיים של לונדון, ואת הנרי היגיניס (נתן דטנר), פרופסור יהיר ואגרסיבי לפונטיקה. הוא מתערב עם חברו, קולונל פיקרינג (דב רייזר) שיוכל להפוך אותה תוך שישה חודשים מפרחה עם שפה משובשת לליידי מדופלמת, שאף אחד לא יזהה מהיכן הגיעה. הפרויקט המפוקפק הזה כולל אימוני דיבור מפרכים, תרגולי נימוסים ומיני התעללויות מצידו של הפרופסור המכובד. כשהיגינס סוף סוף מצליח במשימתו, הוא נותר עיוור לרגשותיה של אלייזה. היא, מצידה, מחליטה למרוד ביחסו הפוגעני ועוזבת אותו לטובת פרדי איינספורד היל (אדם להב). הסיום הוא אנטי-רומנטי, והיגינס מבין מה שאיבד מאוחר מדי. מנימוקי השופטים: "אחרי שנים לא קלות שעברו על התיאטרון הלאומי, ההפקה הנוכחית של "גברתי הנאווה" היא משב רוח מרענן, מוקפד היטב, שעושה כבוד למחזמר המקורי. כוריאוגרפיה מצוינת של אביחי חכם, שהביא אל הבמה נאמברים יצירתיים במיוחד, בשילוב משחק אמין ובימוי מאוורר, הופכים את "גברתי הנאווה" לאחת מההצגות הטובות של השנה".» גברתי הנאווה - לכל הפרטיםסיום אנטי רומנטי. "גברתי הנאווה" (צילום: ז'ראר אלון)

שופט: שי הרלב - דוקומנטריסט וכתב תרבות. יעוץ: טל לוין - עורכת ראשית של עכבר העיר, מבקרת מחול ותיאטרון.» פרסי עכבר העיר – לאתר התחרות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ