פרסי עכבר העיר: מופעי המחול הטובים של השנה

אוהד נהרין יוצא מהקופסה ב"החור", רמי באר מפליא ב"חסר השלם", ועוד יצירות איכותיות שמגדירות מחדש מהו מופע מחול טוב - שנת 2013 הייתה רוויה בפניני מחול. בחרנו את הבולטות שבהן

עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עכבר העיר

עכבר העיר מזמין אתכם לקחת חלק בבחירת המופעים, המסעדות, המקומות ואירועי התרבות של השנה. איך משתתפים? נכנסים לאתר התחרות, בוחרים את המועמדים האהובים עליכם מבין האפשרויות בקטגוריות השונות, ממלאים את הפרטים ונכנסים להגרלה נושאת פרסים. במקום הראשון: טיסה זוגית לברלין או לרומא, מתנת ישראייר.» פרסי עכבר העיר – לאתר התחרות

ההצגות הטובות של השנההחור

מנימוקי השופטים: העובדה שהמקום והחלל הייחודיים מכתיבים את הפרשנות, הופכת את ה"חור" בבת אחת לעבודה שמאפשרת למאפיינים היצירתיים של נהרין לבלוט, ולכך שהיא כבר מניחה את הקרקע לשפה תנועתית חדשה. כפי שחסך הכוריאוגרף בנרטיב ומידע, כך גם החותם הברור שלו כבר הוטמע עמוק בתוך רקדניו, ולכן יש פחות צורך להתקין רצפי תנועות שיסבירו את המהלך היצירתי. מי שיפתח את לבו ייבלע ל"חור" האינטנסיבי הזה, שלרגעים נדמה שאין ממנו מפלט, והוא מכיל עולם מטורף, רדוף ויפה להחריד.» החור - לכל הפרטים

חסר השלם, כוריאוגרפיה: רמי באר, הלהקה הקיבוצית הכוריאוגרפיה ב"חסר השלם" מבקשת להדגים, לפחות כך נדמה, את הדינמיקה והמאבק האינסופי בין הרצון להרגיש שלם או חלק משלם, לבין הצורך להתנתק מהקבוצה לטובת איזה קיום אינדיבידואלי. אל הבמה נכנסו בזה אחר זה הרקדנים לבושים בטרנינגים, כמו אלה שמשמשים בימי שגרה בחדרי חזרות, בתנועות מחשמלות, שנראו לרגעים כמו פנטומימה מטורפת בהילוך מהיר. כוריאוגרפיה חסרת מנוחה אספה אותם יחד, מעין יצורים משונים (במובן הטוב של המילה), שהרכיבו עולם מהפנט של מחול גולמי, עמוק וסוחף. מנימוקי השופטים: רמי באר הוציא תחת ידיו יצירה אינטנסיבית, שבה העיז לראשונה להעמיד כוריאוגרפיה מחוספסת שהשאירה מקום רב לרקדנים להתבטא. מוזיקה אינטנסיבית שמרה על המתח הנכון והציגה את הלהקה הקיבוצית במיטבה.» חסר השלם - לכל הפרטיםהעונג שבריקוד מלוכלך. "חסר השלם" (צילום: שרית עוזיאל)

See her change, כוריאוגרפיה יסמין גודר שלוש נשים מסתובבות בחלל, תולות בגדים על הקוליסות בצד, לובשות אותם ומתפשטות מבגדיהן, מחליפות פאות, מפרקות את השיער האסוף, מתיישבות, עומדות, משמיעות קולות, משתתקות. מרחב הזוי ויומיומי בו זמנית, שהוא תפאורה אנושית – או מוטב תפאורה נשית מוכרת של הכנת הגוף לקראת העולם. בדקות הראשונות נראית ההתארגנות הזאת כמו תצלום פנימי של חדר הלבשה, שמאפשר לאלה שבתוכו לערוך את כל הפרפורמנס הנשי – החל מבדיקת העור החלק, דרך יישור הבטן מול המראה וכלה בסידור אובססיבי של השיער. זהו הסיפור האסתטי והפילוסופי שבתוכו מבצעת יסמין גודר את "See Her Change" – עבודה שבה היא משתפת פעולה עם הרקדניות דליה חיימסקי ושולי אנוש. השלישייה הנשית מסמלת לא רק חברות אמנותית ארוכה, אלא גם משקפת מנעד של גילאים (מ-27 עד 40), צורות גופניות ומזג תנועתי שונים.מנימוקי השופטים: הגבולות בין הבמה לבין אחורי הקלעים מטושטשים, הגבול בין הגוף כאובייקט למבט וכסובייקט מתבונן מתמוסס, והקו בין מה שנחשב "מחול" ומה שאינו נחצה ונמחק.  גודר מביאה אל הזירה רעיונות ודימויים חזותיים, אבל גם מסרים אתיים, פוליטיים ותרבותיים. זהו אוונגרד טהור, שיש בו גם הזדמנות נדירה לראות את גודר עצמה רוקדת. » See her change  - לכל הפרטיםנשים אמיתיות. SEE HER CHANGE - יסמין גודר (צילום: תמר לם)דירת שני חדרים, עיבוד ליצירה של ליאת דרור וניר בן גל, כוריאוגרפיה: ניב שיינפלד ואורן לאור

כשעלתה לראשונה "דירת שני חדרים" בסוף שנות ה-80, היא סימלה את הרצון של יוצרי המחול העצמאיים לפרוץ את גבולות הז'אנר. מופע מחול לא היה חייב להיות חוויה מעונבת, המציגה רק רקדניות דקיקות וקווים נקיים, אלא אמנות לכל דבר, שיש בה מקום גם לחיי היום יום. ניב שיינפלד ואורן לאור בחרו לחדש את היצירה לכדי דואט גברי, שמאתגר לא רק את הנושאים המקוריים בהם עסקה העבודה – זוגיות, חיים משותפים, גבולות פרטיים – אלא גם האופן שבו זוג גברים משנה את התבניות הללו. מנימוקי השופטים: סצנת המחול המקומית לא מרבה לחדש עבודות ישנות, וכל יוצר – על פי רוב – עסוק בעולמו שלו. הבחירה של שיינפלד ולאור משמחת לא רק בגלל זה, אלא גם בגלל הפרשנות המרגשת, האמיצה והאינטליגנטית לעבודה של דרור ובן גל. » דירת שני חדרים - לכל הפרטיםמחווה מרגשת. דירת שני חדרים (צילום: גדי דגון)

שעה עם אוכלי כל, כוריאוגרפיה: שני גרנות ונבו רומנו שנת 2013 במחול הישראלי תכתב בדפי ההיסטוריה כשנת העירום. על כל במה רעננה הורידו רקדני ישראל את בגדיהם, לעיתים באופנים מוצדקים ולעיתים קצת פחות. מי שבחרו ללכת עם הקונספט עד הסוף הם שני גרנות ונבו רומנו ב"שעה עם אוכלי כל", עבודה מטלטלת, שמציבה את הגוף במרכז במלוא מובן המילה. כוריאוגרפיה רווית ניואנסים מביאה אל הבמה את הגוף האנושי, לא רק ככלי או כאובייקט, אלא כמצג אמנותי שניתן להתפעל ממנו. מנימוקי השופטים: על פניו, "שעה עם אוכלי כל" הייתה יכולה להסתכם כגימיק שמזמין קהל לצפות ברקדנים עירומים. אבל כוריאוגרפיה רגישה ושפה תנועתית מעניינת סילקו מיד את כל הציניות, לטובת מופע מחול מפתיע ואמיץ. » שעה עם אוכל כל - לכל הפרטים אוהבים ערבים, כוריאוגרפיה: הלל קוגן בתוכנייה של המופע "אוהבים ערבים" נכתב כך – "מפגש הומוריסטי בין רקדן ערבי ישראלי לכוריאוגרף יהודי ישראלי, המבקש ליצור יצירת מחול שעוסקת בדו-קיום, זהות לאומית, וחומוס". השורה הקצרה הזאת אולי מתמצתת את תוכן העבודה, אבל לא מצליחה לתפוס את העומק הנפלא שיש בה. הלל קוגן ממשיך להוכיח את עצמו כיוצר נועז, שלא חושש לטבול את ידיו בנושאים הכואבים ביותר של החברה הישראלית, מבלי להזניח את המחשבה על אסתטיקה. מנימוקי השופטים: המחול הישראלי עוסק בפוליטיקה לסירוגין לאורך כל שנות קיומו, אך בעיקר החל משנות ה-90. "אוהבים ערבים" היא ציון דרך משמעותי בנרטיב הזה, לא רק בגלל האמירות החריפות והחדות שבו, אלא גם בגלל שהוא מוכיח עד כמה מחול הוא אמנות שיכולה וצריכה לקחת חלק בשיח הציבורי. » אוהבים ערבים - לכל הפרטים

אלוהים מודד את העולם עם מצפן, כוריאוגרפיה: אסף אהרונסון, תמי ליבוביץ` זוהי יצירה שבליבה סיפור ביוגרפי הארוג מתמונות פיסות חיים, ושמוליד על הבמה פסיפס שלם של דמויות, חלקן מתולדות המחול, חלק פרי דמיונם של היוצרים. זהו ניסיון לייצר מחול ארס-פואטי, שתוהה על גבולותיה וסכנותיה של האמנות הזאת, שיכולה, תוך שהיא מפארת את הגוף, גם למחוק ולטשטש את הזהות.המופע הוצג במסגרת "טרום בכורה" בסדנאות הבמה.

מנימוקי השופטים: למרות שהועלתה לראשונה בפסטיבל מחול שלם ב-2012, "אלוהים מודד את העולם עם מצפן" ראויה לציון השנה. זוהי עבודה צנועה, שמלמדת על איכות היצירה שנעשית דווקא בשולי סצנת המחול המקומית. » אלוהים מודד את העולם עם מצפן - לכל הפרטיםהריקוד סותר את האינדבידואל? מתוך "אלוהים מודד את העולם עם מצפן" (צילום: נילי ממן. באדיבות סדנאות הבמה)

שופטים:

טל לוין - עורכת ראשית של עכבר העיר, מבקרת מחול ותיאטרון

עידו פדר (יעוץ) - יוצר מחול, מנהל אמנותי שותף של פסטיבל צוללן, וממקימי "טייץ: ברית מחול ומחשבה".» פרסי עכבר העיר – לאתר התחרות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ