ברבור גברי: פול גישלן מתבגר על נעלי פוינט

בבגדי נשים ובתפקידי בלרינה עולה פול גישלן על הבמה יחד עם "בלט טרוקדרו", וטורף את הקלפים המגדריים של עולם הריקוד

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

עד גיל 16 לא דרך פול גישלן בסטודיו לריקוד. כמי שגדל בריצ'מונד השמרנית שבוירג'יניה, קריירה כרקדן בלט לא נראתה כאופציה ריאלית. אבל אז קרה הבלתי צפוי, ואביו, שחשב שהילד אולי יקבל קצת קולטורה ליד הבר, דחף אותו לקחת שיעורים. הפעם הראשונה הייתה אמנם במסגרת שיעור בלט לחובבנים, אבל גישלן אותר מיד ככישרון, והחל ללמוד באופן מקצועי. יותר משני עשורים לאחר מכן הוא אחד מהרקדנים הוותיקים והמובילים של להקת הבלט המסקרנת טרוקדרו ממונטה קרלו, שבה רקדנים גברים מבצעים תפקידי בלרינות, בבגדי נשים ועל נעלי פוינט. הלהקה תגיע לישראל בסוף החודש לסדרת הופעות, לאחר שביקרה כאן גם לפני שנתיים."כשחשבתי להיבחן לטרוקדרו קניתי נעלי פוינט", נזכר גישלן בראיון טלפוני מניו יורק, מקום מושבה של הלהקה. "ביקשתי מהבנות לעזור לי, לתת לי תרגילים, כדי שאוכל להתרגל". » בלט טרוקדרו - לכל הפרטיםמגדירים מחדש את הפוינט. בלט טרוקדרו (צילום: יח"צ)

היות שכבר רקד מעל לעשר שנים בלהקת הבלט של אוהיו, גישלן היה מורגל בתפקידי גברים מסורתיים, שכוללים בבלט קלאסי בעיקר קפיצות והרמות של הבלרינות. המעבר לצד השני היה אפוא מעט משונה. "כשנעלתי את נעלי הפוינט הרגשתי כמו הבחורים בקרקס", הוא צוחק, "זה כזה הבדל כי צריך לעבוד ממש אחרת על הגוף. במידה מסוימת זה כמו להתחיל מחדש, וזה היה די מרגש, כי הרגשתי כמו ילד. מבחינה אמנותית זה אפשר לי לחזור ולרקוד רפרטואר מסורתי כי בבלט אוהיו רקדו בעיקר כוריאוגרפיות עכשוויות של מרס קניגהם, בלנשין וכן הלאה".

להקת טרוקדרו קמה ב-1974 בניו יורק, דווקא בתקופה שבה הבלט הקלאסי נותר נחלתן של להקות ממסדיות מאוד, דוגמת הבלט המלכותי בלונדון והבולשוי. בד בבד, יוצרים ויוצרות הומואים ולסביות לא ראו במחול המודרני ז'אנר שדרכו יוכלו להביע את עצמם מבחינה אמנותית. במובנים רבים, ובעיקר בכל הקשור לרקדנים גברים, הרצון היה לנסות ולהתרחק כמה שיותר מהתדמית שמודבקת תדיר לבנים שרוקדים. לדבריו של גישלן, הבחירה לבצע יצירות מסורתיות (כגון אגם הברבורים) כגברים, אינה רק פארודיה או דראג. "הבלרינה לומדת דרך שלמה של תנועה וסגנון", הוא מסביר, "ולכן כשאנחנו מאמצים אותה, זה לא רק יוצר הומור אלא יש אפשרות לראות פתאום את הריקוד מחדש, כתנועה טהורה. אנרגיה גברית בריקוד היא שונה כמובן, כי לגברים יש יותר כוח פיזי, הם קופצים גבוה יותר, מסתובבים ביותר עוצמה, והזיווג הזה עם הסגנון של הבלרינה מאוד מעניין. אני חושב שכשמסתכלים על בלט קלאסי אז כבר כל כך מורגלים לתפקידים המגדריים, שלא חושבים על החלוקה הזאת בכלל. המופעים שלנו מאפשרים להסתכל על הריקוד לשם הריקוד, ולגלות יחסים אחרים עם תנועה". "אנשים מיושנים כנראה לא מגיעים להופעות שלנו". גישלן (משמאל) (צילום: יח"צ)

לפני כמה ימים חזרה הלהקה מסיור גדול ביפן, תחנה שלפי גישלן היא אחד החלקים החשובים בסיור העולמי שלהם. "הקהל היפני הוא מאוד מסורתי, מאוד נוקשה, ולכן התגובה שלהם הייתה מאופקת יותר", הוא מספר. יחד עם זאת, ביפן גם נמצא מועדון המעריצים הגדול ביותר של הטרוקס, שמקפידים להגיע לכל ההופעות עם פרחים. ככלל, גישלן טוען שבכל שנותיו בלהקה מעולם לא נתקל בתגובות לא מקבלות. "אני בטוח שיש אנשים שהם אולי מיושנים, אבל הם כנראה לא מגיעים להופעות (צוחק)".

חישוב קצר חושף שגישלן הוא כבר בעשור החמישי לחייו, גיל לא שגרתי עבור רקדן, ובוודאי לא עבור בלרינה. עבורו, הגיל הוא רק אפשרות נוספת לעבוד על טווח חדש של תנועה. "זה נכון שכבר אי אפשר לעשות הכל כמו פעם", הוא אומר, "אבל אני נשען על יכולות אחרות שלי, תיאטרליות ואמנותיות. אני גם מתחיל לחשוב על יצירת כוריאוגרפיה, אבל כרגע רואה את עצמי יותר כפרשן של תנועה, ומי שיכול לעבוד עם רקדנים על הרפרטואר של הטרוקדורו". » בלט טרוקדרו - לכל הפרטים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ