רייצ'ל אוסבורן: "הגאגא נתן לי דרך לחשוב ולדבר על תנועה"

אחרי יותר מ-14 שנה בבת-שבע החליטה רייצ'ל אוסבורן, הרקדנית הוותיקה ביותר של הלהקה, לעזוב ולחפש דרך חדשה. רגע לפני היא עוצרת להיזכר במפגש הראשון עם אוהד נהרין, הדרך שלה עם שפת הגאגא ומספרת איך זה להיות רקדנית זרה בישראל

עידית סוסליק, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידית סוסליק, עכבר העיר

"כשאוהד (נהרין ע.ס) הזמין אותי להצטרף לאנסמבל אני זוכרת דבר אחד מוזר, כמעט קסום, שקרה בזמן השיחה. באותו זמן הוא יצר את 'וירוס' (יצירה שבה הרקדנים כותבים ומציירים על קיר עם גיר ע.ס), אז היו לו חתיכות גיר בכיס. בעודנו יושבים ברחוב במלבורן הוא נתן לי חתיכת גיר ואמר לי לכתוב משהו על הקיר. כמה שבועות קודם לכן חברה טובה שלי חזרה מטיול בישראל ולימדה אותי לכתוב מילה אחת בעברית אז החלטתי לכתוב אותה, מן הסתם. בדיוק באותו רגע גם אוהד כתב משהו על הקיר. כשהסתכלנו, שמנו לב ששני רשמנו את אותו דבר - רחל - השם שלי בתנ"ך. עכשיו כשאני מדברת עברית זה נשמע לי פחות מפתיע, אבל אז זה הרגיש כמו צירף מקרים די מדהים!". כך נזכרת רייצ'ל אוסבורן, פנים מוכרת, כמעט אייקונית, של להקת מחול בת-שבע, רגע לפני שהיא עוזבת את הלהקה לאחר כ-14 שנה. » לוח מופעים בת-שבע » עכבר במה - לכל הכתבות» מדריך היום

"אני בטוחה שלכל רקדן שהתאהב ביוצר מסוים יש זיכרון חזק של היצירה הראשונה שראה, ושלי הוא 'אנאפאזה'", היא מספרת. "ראיתי את זה באוסטרליה ב-2001 לפני שבכלל ידעתי משהו על בת-שבע או אוהד. זאת היתה חוויה בלתי נשכחת, רגע של גילוי והקטליזטור לקשר המתמשך שלי עם בת-שבע ועם המחול הישראלי"אז אנאפזה היא היצירה האהובה עלייך?"ל'ממותות' שנוצרה ב-2003 גם כן יש מקום מיוחד בליבי בגלל שזאת העבודה הראשונה שבה הייתי חלק מתהליך היצירה, ופתאום מצאתי את עצמי רוקדת לצד האמנים המדהימים שהערכתי מ'אנאפאזה'. מהתקופה האחרונה, נהניתי מאד מהחוויה של הפחת חיים מחדש ב'יאג', עבודה מוקדמת של אוהד לשישה רקדנים בלבד. המימד של גילום דמויות ביצירה, אנחנו משפחה ואני האמא, לא קיים באף אחת מהעבודות האחרות שלו ואני מאד שמחה שהיתה לי ההזדמנות לפגוש באתגר הזה בגיל 36 ולא 26, כי אני מרגישה כעת יותר בשלה להעריך את החוויה הזאת". אוסבורן ב-"הורה", יצירה מ-2009 (תצלום: גדי דגון)

אוסבורן, ילידת קנברה באוסטרליה, למדה בלט בצעירותה וכשבגרה רקדה ב-The World Dance Company בעיר בריסביין. לאחר שצפתה באותה הופעה של בת-שבע, נסללה הדרך להגעתה לארץ - בינואר 2001 הצטרפה לאנסמבל בת-שבע ומשם עברה ללהקה ב-2003. מאז הספיקה למלא תפקידים בולטים בכל היצירות הגדולות של אוהד נהרין, לזכות בפרס ע"ש יאיר שפירא לרקדנים מצטיינים לשנת 2009, להעלות עבודות של נהרין בלהקות ברחבי העולם וגם ללמד גאגא.

מה נתן לך המפגש עם שפת הגאגא כרקדנית? "למעשה הייתי בלהקה עוד לפני הגאגא, אז זכיתי לחוות את הפיתוח שלו מההתחלה. הגאגא ללא ספק העניק לי כלים שחסרו לי בעבר - דרך לחשוב ולדבר על תנועה ועל החוויה שלי אותה, כמו גם דרך להתחבר לטקסטורות ולמהירות, לגשת לחולשה ולמצוא מתוכה כוח מתפרץ, לחוות את הרגש של הריקוד כשהוא משוחרר מדרמה, וזה גם נתן לי כלים לריפוי עצמי". אוסבורן ב"עבודה אחרונה" מ-2015 (צילום: גדי דגון)

וכמי שלימדה את שפת הגאגא ברחבי העולם, כיצד התרשמת מההשפעה של הטכניקה הזאת על גופים אחרים? "לגאגא יש השפעה מידית על רקדנים, ואפשר לראות את הגילויים הקטנים שרקדנים חווים אפילו במהלך שיעור של שעה. אבל יש גם התפתחות מסוימת שמתרחשת דרך האימון היומיומי על פני כמה שנים, שגם בה מרתק לצפות, כי הרקדנים מגלים איך להשתמש ב'ארגז הכלים' שלהם יותר ויותר".

לאורך שהותה בארץ צברה אוסבורן חוויות רבות. ב-2008 מונתה למנהלת חזרות בבת-שבע, חוויה שהעניקה לה תובנות חדשות על עבודתו של אוהד נהרין, וגם עוררה מחשבות על יצירה "למרות שיש בי את הסקרנות להתנסות, לחקור וליצור, אני מרגישה שחסר לי האומץ לדחוף את התהליך בעצמי", היא מודה. "אני אוהבת מאד להיות בתוך התהליך עם מישהו אחר, ובמסגרת זו גם לתרום רעיונות וחומרים".

זאת לא הפעם הראשונה שאת עוזבת את הלהקה, האם הרגשת צורך להתנסות במשהו אחר, והאם מצאת את מה שחיפשת?"כשעזבתי את הלהקה ב-2012  לא ידעתי אם אני חוזרת. באותה תקופה הרגשתי שאני כבר לא מתמודדת כל כך בקלות עם ההשלכות השונות של לרקוד 'במשרה מלאה'. הרגשתי שהגעתי לשלב בהתפתחות שלי שבו התחיל להיות לי קשה לזהות את ההתקדמות שלי. התחלתי ללמד גאגא ולעזור בניהול החזרות כמה שנים לפני כן ובדיעבד, אני חושבת שעם כמה שההתנסויות הללו נתנו לי הזדמנות נדירה ללמוד ולהעמיק יותר בעבודה של אוהד, הן גם הקשו על היכולת שלי לגשת לריקוד ולבצע אותו כפי שנדרשתי".  אוסבורן ב"שלוש", 2010 (צילום: Laurent Philippe / OnP)

אחת התחנות בה עברה אוסבורן בתקופתה מחוץ לבת-שבע היתה LEV, LEV להקתם של שרון אייל וגיא בכר' שם רקדה בין 2014-2012. גם מפגש זה היה מכונן עבורה: "זכיתי בהמון ידע בזכות העבודה עם שרון אייל בשנים המוקדמות של המסע שלה לתוך עולם הכוריאוגרפיה. כחלק מרוב היצירות הראשונות שלה, הרגשתי שאנחנו לומדות את האמנות שלנו במקביל זו לזו, היא כיוצרת ואני כרקדנית".

את נמצאת בישראל כבר 16 שנה - כיצד חווית את החיים כאן? האם את יכולה לספר על קשיים מסוימים, או לחלופין - על דברים שקסמו לך בישראל?"במדינות רבות העובדה שאת נמצאת זמן כה רב כחברה פעילה ותורמת לקהילה, שעובדת ומדברת את השפה, לרוב מוכרת כמשהו שמצדיק סטטוס שהות קבוע. לצערי, זה לא המצב בישראל. זה ככל הנראה הדבר שהכי קשה לי לקבל כי אני אוהבת את החיים שלי כאן, ואת החברים והקולגות שהפכו להיות כמו משפחה עבורי. תל אביב היא עיר מדהימה לגור בה, עם קהילת אמנות משגשגת, מזג אוויר טוב, אוכל טוב, ואני יכולה לרכב על האופניים שלי לכל מקום! אם הייתי יכולה להפוך אותה לבסיס הקבוע שלי, הייתי עושה זאת. ביליתי כאן את כל חיי הבוגרים אבל אני לא יכולה להישאר כאן (מבלי להתחתן עם ישראלי ע.ס), כי אינני יהודייה. למרות שאני צריכה לעזוב, אני מאמינה שהקשר שלי עם ישראל ימשיך להתקיים בזכות הקשרים החזקים שיש לי עם כמה אנשים מיוחדים מאד כאן". אוסבורן ב"יאג", 2016 (צילום: גדי דגון)

את בקרוב עוזבת את הלהקה סופית - מהן תכניותייך לעתיד, בהקשר לריקוד ובכלל?"יש לי כמה עבודות הוראה כאן, ואני מעריכה שגם ארקוד קצת. אני משאירה את הדברים פתוח כרגע. לא אכפת לי לנוח למשך איזו תקופה ולהשאיר מקום לעתיד להפתיע אותי". » יאג ואדם של להקת מחול בת שבע - לכל הפרטים והמועדים» עבודה אחרונה - לכל הפרטים והמועדים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ