בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת השחקן יהודה אפרוני, מוותיקי הבימה

אפרוני, בן 86 במותו, הצטרף לתיאטרון הלאומי ב–1951. לצד עשרות התפקידים שמילא על הבמה במשך כ–60 שנה, שיחק גם בסדרות טלוויזיה ובסרטי קולנוע

12תגובות
יהודה אפרוני על במת הבימה
יעקב סער / לע"מ

יהודה אפרוני, מוותיקי שחקני תיאטרון הבימה, ששיחק גם בסדרות טלוויזיה ובסרטי קולנוע, מת אתמול בלילה (בין שלישי לרביעי) בגיל 86 ממחלת הסרטן. הוא הותיר אחריו את אשתו רבקה ושלושה ילדים. אפרוני ייטמן בבית העלמין "מנוחת עולם" בנתניה ביום שישי ב–13:00 בצהריים.

אפרוני נולד בתל אביב, למד בגימנסיה הרצליה, שירת בפלמ"ח והופיע למשך זמן קצר בלהקת הצ'יזבטרון. ב–1951 התקבל לתיאטרון הבימה ובאותו עשור למד באקדמיה למוזיקה ולאמנויות הדרמה LAMDA שבלונדון. בשובו ארצה, ב–1956, צורף לקולקטיב הבימה. הוא שיחק בין השאר ב"האב" מאת אוגוסט סטרינדברג ובבימוי שמעון פינקל, ב"העצים מתים זקופים" מאת אלחנדרו קאסונה ובבימוי יוסף שן, לצדה של מלכת התיאטרון העברי חנה רובינא, וכן ב"נתן החכם" מאת גוטהולד אפרים לסינג ובבימוי פיטר פריי. מאז פרישתו מהבימה בסוף שנות ה-90 שיחק בהצגות בתיאטראות אחרים, ובהן "קומדיה של טעויות" מאת ויליאם שייקספיר ובבימוי נתן דטנר בתיאטרון באר שבע.

אפרוני ב"הבימה: מערכה שנייה"חינוכית

לצד עשרות תפקידים שמילא במשך כ–45 שנה על במת התיאטרון הלאומי, הופיע אפרוני בסרטים רבים ובהם "ארבינקא" ו"סלאח שבתי" של אפרים קישון, "קזבלן" ו"כץ וקרסו" של מנחם גולן ו"אני אוהב אותך רוזה" של משה מזרחי. הוא גם דיבב בסדרות טלוויזיה ובסרטי הנפשה כ"על כלבים וגנבים" ו"חתולים וצמרת", והשתתף בסדרות טלוויזיה כ"ארץ מולדת" ו"קרובים קרובים" בטלוויזיה החינוכית ו"חדווה ושלומיק" בטלוויזיה הישראלית. בראשית שנות ה–50 נישא אפרוני לשחקנית והזמרת אולי שוקן, שמתה בראשית שנות ה–70. לאחר מכן נישא לרבקה.

אחד התפקידים הזכורים של אפרוני על במת הבימה היה המטורף ב"חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק" מאת דריו פו, שביים מיקי גורביץ' ב–1981. "אפרוני, המשחק את התפקיד הראשי (שהוא בעצם שלושה תפקידים) הוא שחקן גמיש מאוד", כתב עליו בשעתו מבקר "הארץ" מיכאל הנדלזלץ, "העיתוי שלו מצוין, המעברים שלו חלקים ומעוצבים היטב, השליטה שלו בבמה היא ללא דופי". מבקר "מעריב" אליקים ירון כתב כי "חדוות המשחק של אפרוני היא אוצר תיאטרוני בלום, ואין לך למען האמת תענוג גדול יותר בתיאטרון מלחזות בשחקן מוכשר כל כך המתענג באמנותו".

ההצגה האחרונה שבה שיחק היתה "רביעייה" מאת דן קלאנזי ובבימוי רועי הורוביץ בתיאטרון הספרייה, לצדן של כלות פרס ישראל ליא קניג ומרים זוהר ואילן דר. בעקבות מחלתו החליף אותו בהצגה אלברט כהן. "הוא כבר היה חולה כשעבדנו על ההצגה אבל התמודד בגבורה. אני מתנחם בכך שהיה לו הפינאלה השמח הזה. הוא שמח בהצגה הזו ובתפקיד הזה, קיבל אותו באהבה", אמר הורוביץ ל"הארץ", "איש מקסים, עם חוש הומור מדהים וחקיין בחסד, נהג לחקות את ברטונוב ופינקל. מהזן הנכחד הזה".

יהודה אפרוני ושלמה בר שביט בשירי פלמ"ח ביידיש

זוהר אמרה ל"הארץ" כי "אפרוני היה חבר כל כך הרבה שנים, שחקן כל כך טוב וג'נטלמן. עוד אחד מאתנו הלך. הבימה בהתחלה היה בית והיינו ביחד בתוך הבית הזה, כי אין היום דברים כאלה". גם השחקן אורי לוי, לשעבר מנכ"ל גשר וחברו הקרוב של אפרוני, סיפר על הכבוד הרב שרחש אפרוני לדור המייסדים של הבימה: "הוא היה אדם נפלא, העריץ מאוד את רובינא, מסקין, ברטונוב וכמובן מורהו הבמאי צבי פרידלנד".

בתוכנית "הבימה: מערכה שנייה" בהנחיית יפתח קליין בטלוויזיה החינוכית, אמר אפרוני כי עד היום יש בו משהו מתלמיד המשחק שהיה. "אני קשוב מאוד, וכשאני רואה שחקן טוב אני כמו הילד שרואה את ההצגות הראשונות שלו. אני מגיע לרגע הזה שמשהו הולך להתפוצץ בקרבי וכשזה נגמר אני צועק 'בראבו' כזה", אמר. "לרגע הזה אני מייחל והוא לא יכול לבוא אצלי באופן טבעי". באותה תוכנית נשאל אפרוני אם הוא אדם עממי, בדומה לחלק מסרטי הקולנוע שבהם השתתף. "לא הייתי מגדיר עצמי אליטיסט, אלא הייתי אומר שאני אדם שמסתגל לכל מצב ולכל חברה", הדגיש. "אף פעם לא אתן למישהו להרגיש מעלי או נחות ממני. למען האמת, כשמדברים על קולנוע, ההצלחה היא בשכבות העממיות שלא באות לתיאטרון".

שלמה בר שביט, מוותיקי הבימה אף הוא וחברו הקרוב של אפרוני, סיפר ל"הארץ" כי הכרותם החלה עוד ביולי 1948, בימי להקת הצ'יזבטרון. "הוא היה אז יפה תואר כמו אפולו ועשה חיקויים של אנשי הבימה, ונפשי נקשרה בנפשו לכל החיים", אמר בר שביט. "לא היו לי אחים ואחיות, אבל תמיד טענתי שהיה לי אח אחד: יהודה אפרוני".

בר שביט הוסיף כי הספיק להיפרד מאפרוני בשבוע שעבר. "הוא היה שחקן מצוין על הבמה, פרטנר נהדר, איש הבימה שכביכול שנולד בתוך התיאטרון, כי בשבילנו הבימה היה בית מקדש", אמר. "קשה לי להספיד אותו כי מכל המשפחה הענקית של התיאטרון נשארו שלושה או ארבעה מהדור שלנו. עוד מעט לא יהיה מי שיזכור את דור מייסדי הבימה. זה מפחיד. דור המייסדים אינו רק שורה בעיתון או במכשיר אלקטרוני אלא השקפת עולם, דרך חיים. לזה אפרוני היה שותף יוצא מן הכלל. בצעירותו שלח מכתבי הערצה לרובינא והתמחה בחיקוי של זקני הבימה באופן גאוני. לא היה חקיין כזה. היום הוא איננו ואנחנו, המעט שנשארנו, בוכים עליו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו