אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מהילד הדכאוני, השבור והעצוב, הפכתי לאישה מצליחה"

אחרי שכיכבה ב"אח הגדול", מיס טרנס ישראל תאלין אבו חנא עולה לבמה כדי לגלם בהצגה חדשה את אחת מהטרנסג'נדריות הראשונות בישראל. למרות שהיא זוכה לאהבת הקהל ולחיבוק חם, היא עדיין מחכה שאבא שלה יקבל אותה כמו שהיא. ראיון עם אישה אמיתית

תגובות
"שאלתי את עצמי מה לא בסדר בי". תאלין אבו חנא
זוהר שטרית

הפעם הראשונה שבה תאלין אבו חנא (22) שמעה על המושג טרנסג'נדריות הייתה בגיל ההתבגרות. היא נסעה מנצרת, עיר הולדתה, לבקר ידיד בעיר הגדולה תל אביב. בדירה שלו היא פגשה אישה טרנסית שסיפרה לתאלין את סיפור חייה. "הייתי בטוחה שהיא עישנה משהו או שהיא השתגעה, לא הבנתי על מה היא מדברת", אבו חנא נזכרת. "ואז ידיד שלי הסביר לי שהיא נולדה זכר, שהיא כמוני, טרנסית. הוא עבד כמעצב שיער ובאותו יום הוא איפר אותי ושם לי פאה. 'את תהיי אישה, ואישה יפה' הוא אמר לי. זה היה כמו חלום שלא רציתי שייגמר".

» מדור במה של עכבר העיר
» לוח הצגות ברחבי הארץ
» כל הפרטים על ההצגה "לזאת ייקרא אישה"

מאז, אבו חנא הפכה לאישה שתמיד הרגישה שהיא. עם זכייה בתואר מיס טרנס ישראל, קמפיינים והשתתפות בעונה השמינית של "האח הגדול" – היא נחשבת לסמל וגאווה של הקהילה הטרנסג'נדרית. עם מעמד מחייב שכזה, היא בקרוב תככב בהצגה החדשה "לזאת יקרא אישה", ותגלם את אפרת טילמה, אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בישראל.
"לאפרת יש סיפור חיים מעניין והרגשתי הזדהות איתה. גם אני טרנסית וגם אני עברתי את אותם תהליכים שהיא עברה לפני 50 שנה. היום היא בת 72 ואני משחקת אותה כשהייתה בת 18", אבו חנא מספרת. "יש לי סצנות מאוד חזקות והרבה פעמים בכיתי במהלך החזרות".

ההצגה, בהשתתפותם של שחקני האנסמבל הגאה וטילמה, המשחקת בתפקיד עצמה, מציגה רגעים שונים מסיפור חייה של טילמה: העלייה שלה לתורה כנער, ההסתבכות עם משטרת ישראל והשלכתה לתא מעצר מלוכלך, המעבר שלה לחו"ל, שם עבדה במועדון הופעות כזמרת ליפסינק, הניתוח לשינוי מין, המאבק עם משרד הפנים על שינוי מינה בתעודת הזהות וחברתה הטרנסית שהתאבדה לפני שנתיים.

ההיכרות בין אבו חנא לבין טילמה לא התרחשה רק על הבמה ובחדר החזרות. השתיים נפגשו בתחרות היופי מיס טרנס ישראל, שבה טילמה שימשה שופטת. אבו חנא, כאמור, גרפה את המקום הראשון. "ממש כמו מלכת היופי שהיא, תאלין מגלמת אותי בצורה יפה ואלגנטית. אני מרגישה שהיא זאת אני בצעירותי", אומרת טילמה. "זאת גאווה בשבילי שתאלין יכולה לראות את הסבל שעברתי, אבל גם את השמחה ואת העובדה שנשארתי שפויה. התהליך שעברתי כטרנסג'נדרית התרחש בשנות ה-60', בזמנים שאנשים כמוני היו מטרד, כמו קוץ בגרון. היכו אותנו, זרקו אותנו לכלא, הרביצו ואיימו עלינו. אבל גם כשהייתי בשפל המדרגה, הם לא שברו אותי והמשכתי את הדרך שלי".

תאלין, איך היה לך לעבוד לצידה של אפרת?
"זה כבוד גדול. אני הצעירה והיא הבוגרת שעשתה את כל הדרך. עם כל הקשיים שיש לנו זה לא כמו מה שהיא עברה. ההצגה מביאה המון מודעות לנושא של הטרנסג'נדריות, לקבל את השונה ולא לשפוט אותו".

"מעלה את המודעות לטראנסג'נדריות". ההצגה "לזאת ייקרא אישה"
דן בן-ארי

"כל הזמן שאלתי למה אני צריכה לחיות ככה, למה אני צריכה לסבול?"

תאלין נולדה כחנא, בן למשפחה ערבית-נוצרית מנצרת, נכד לחנא אבו חנא – משורר, מנהל בית הספר האורתודוקסי בחיפה וחבר במפלגת בל"ד שהלך לעולמו. כמי שנקראה על שם סבה, ציפו ממנה להיות היורש הגברי שימשיך את השושלת הענפה, אך מאז שהיא זוכרת את עצמה תאלין הרגישה שונה. "נולדתי אישה, אף פעם לא הייתי גבר או בן, והתנהגתי כמו ילדה", היא מספרת. "בגיל צעיר זה התקבל במשפחה בצורה נחמדה. התייחסו אליי כילד עדין וחמוד, שיחקו איתי והושיבו אותי על הברכיים. הייתי הילד הכי זוהר מכולם".

ומתי כל זה השתנה?
"בגיל ההתבגרות דרשו ממני להתנהג בצורה אחרת, כמו גבר, ולא ידעתי איך. אבא שלי רצה שאני אהפוך לגבר גברי. מהילד הזוהר הפכתי להיות מישהו שכולם נגדו, שכולם מאיימים עליו ודוחים אותו. בשכונה קיללו אותי ובבית הספר חטפתי סטירות מילדים. חששתי לחיי ועשיתי סיבובים בשכונה בדרך הביתה כדי לא להיתקל בחבורת ילדים שנהגה להרביץ לי. שאלתי את עצמי מה לא בסדר בי".

כחלק מהניסיון לרצות את אביה, היא נכנסה לתפקיד של הגבר. וכך, חוץ מלהופיע בהצגות תיאטרון בנצרת, היא שיחקה גם בבית. "התלבשתי והתנהגתי כמו גבר וזאת הייתה התחפושת שלי", היא מספרת. אלא שהתחפושת הזאת רק גרמה לה לשקוע בדיכאונות. "כל הזמן שאלתי למה אני צריכה לחיות ככה, למה אני צריכה לסבול? מה, הרגתי מישהו? זה עונש מגלגול קודם?", היא אומרת בכאב. "פעם ניסיתי להתאבד. בלעתי כדורים והייתי מאושפזת בבית חולים, אבל זה היה בשביל תשומת לב. לא באמת רציתי למות. תמיד אהבתי את החיים. רק רציתי לזעוק עזרה".

"התלבשתי כמו גבר וזאת הייתה תחפושת". תאלין אבו חנא
זוהר שטרית

"אחרי שהסתכלתי על עצמי במראה בכיתי מאושר"

השינוי בחייה של אבו חנא החל עם המעבר מנצרת לתל אביב כשהייתה בת 18. "כשהגעתי לתל אביב נחשפתי לעולם של הטרנסיות. הבנתי שאני דומה לעוד הרבה אחרות ושאני לא איזו מוטציה שנחתה מאיזה כוכב", אמרה.

איך ההורים הגיבו כשהסברת להם שאת טרנסית?
"אמא שלי בהתחלה נבהלה ולקחה אותי לפסיכולוגים יקרים, ואנחנו לא היינו משפחה עשירה. היא בזבזה המון מהכוחות הפיזיים והנפשיים שלה על כלום. אבא ניתק את הקשר איתי מחוסר מודעות ופרימיטיביות. הוא נבהל, הבן היחיד שלו הופך לבת והוא לא יודע למה".

את חושבת שזה בגלל שאת מגיעה מתרבות ערבית?
"אני לא חושבת שזה תלוי תרבות. אני מכירה הומוסקסואלים מוסלמים שהמשפחה שלהם מקבלת אותם. אבל נצרת זה לא תל אביב. יש פרימיטיביות והנושא לא קיים שם. כשהייתי אומרת לאבא שלי את המילה 'טרנסיות' הוא היה חושב שאני מדברת על מסיבות טראנס. זה היה מאוד קשה. עברתי בדידות ועד היום לא ביקרתי את הבית בנצרת".

מלבד חוסר הקבלה מצד אביה, אבו חנא נתקלה בטרנסופוביה גם בתל אביב, הליברלית. "הגעתי לראיון עבודה בחנות בגדים. כשהמוכרת הבינה שאני זכר, היא קרעה את קורות החיים שלי וזרקה אותם לפח", היא מספרת. "פעם אחרת, כשרציתי לשכור דירה והגעתי לחתום על חוזה, בעל הדירה ראה שבתעודת הזהות אני מופיעה כזכר והוא החליט לבטל את העסקה. גם בזוגיות היו לי קשיים. האקס שלי לא רצה להפגיש אותי עם ההורים שלו כי הוא חשש מהתגובה שלהם".

איך התמודדת עם זה?
"זה קשה, אבל אני עסוקה כל כך בחיים שלי, שאין לי זמן להתעסק בזה. יש גם אנשים טובים, אז למה להתעסק עם אנשים רעים?".

ואכן, היו כמה אנשים טובים בדרך. אחת מהן היא ישראלה סטפני לב (56), טרנסית, אקטיביסטית, מחלוצות הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל ויוזמת תחרות מיס טרנס ישראל ב-2015. לב נתקלה במקרה באבו חנא ועודדה אותה להירשם לתחרות היופי שנערכה בפעם הראשונה בישראל. "בהתחלה פחדתי ולא רציתי להשתתף בגלל החשש ומהתגובות של הסביבה, אבל אחרי ששמעתי שבתחרות יש שופטות, כמו בטי רוקאווי אז חשבתי שזאת יכולה להיות פריצת דרך ושזה יכול לפתוח לי המון דלתות", אבו חנא מודה. "אז הלכתי על זה עד הסוף. אמרתי לעצמי כמה אפשר לחיות בסתר ובשקר? זה נתן לי כוח להמשיך".

היא המשיכה כל הדרך למקום הראשון, ובהמשך גם זכתה בתואר מלכה שנייה בתחרות מיס טרנס סטאר אינטרנשיונל בברצלונה. "הרגשתי גאווה שזכיתי. זה חלום שהתגשם. כשהייתי עוד זכר והסתכלתי במראה לא חשבתי שאני יכולה להיות מלכת יופי. זה היה בלתי נתפס", היא אומרת. הפרס בתחרות היה מימון ניתוח לשינוי מין. בליוויה של לב, אבו חנא טסה לתאילנד, ושם עברה את הניתוח.

"הרגשתי גאווה שזכיתי". תאלין אבו חנא בתחרות מיס טרנס ישראל
ישראלה סטפני לב

לא פחדת לעבור את זה?
"לא, כי זה משהו שתמיד הרגשתי שקיים בתוכי, רק שאין אותו פיזית. אחרי הניתוח הסתכלתי על עצמי במראה ובכיתי מאושר. התקשרתי לאמא שלי לספר לה כשעשיתי פיפי בפעם הראשונה. זאת הייתה דרך ארוכה וקשה ועברתי אותה בשיא הגאווה".

"אני הזוכה האמיתית של האח הגדול"

עם הפרסום שלה כמיס טרנס ישראל החלה ההתעניינות בה גם בתעשיית הטלוויזיה. ההפקה של "האח הגדול" יצרה איתה קשר והזמינה אותה לאודישנים לעונה האחרונה (תחת הזכיינית קשת; מ"ב), אך אבו חנא חששה מהצעד הזה. "זה לא היה בראש שלי. פחדתי בגלל העונה הקודמת עם שי חי. חשבתי שרק רוצים שם להשפיל אנשים", סיפרה, "בסופו של דבר השתכנעתי להיפגש עם המלהקים וראיתי שהם נחמדים. בן הזוג שלי ג'ימי תמך בי ללכת על זה כי הוא ידע שזה יעשה לי טוב. לא אכזבתי אותו ולא אכזבתי את עצמי".

וזה באמת עשה לך טוב?
"זאת הייתה חוויה כיפית. היו מלא ריבים על שטויות ואני לא התערבתי כי עברתי כל כך הרבה דברים יותר גדולים, אז זה היה קטן עליי. הייתי תמיד מי שאני, אהבתי את כולם ואהבו אותי. היו כאלה שראו את זה כמשעמם. הרבה שאלו אותי למה לא רבת עם אף אחד?".

יכול להיות שבגלל זה לא הגעת לגמר?
"יכול להיות. זה עדיין ריאליטי וטלוויזיה ואנשים מחפשים את האקשן, אבל לא נתתי לעצמי ליפול. רציתי להביא דבר חדש. אני חושבת שאני הזוכה האמיתית של 'האח הגדול'. כסף אפשר להשיג גם בעבודה ואפשר לקחת משכנתא ולקנות בית. זה לא הפרס האמיתי. הפרס האמיתי שקיבלתי זאת אהבת הקהל".

והיא אכן זוכה לאהבת הקהל. בזמן שאנחנו יושבות בבית קפה שכונתי בפלורנטין, מול מרפסת שעליה תלוי דגל הגאווה, ניגשות אליה כמה וכמה פעמים בנות ומבקשות ממנה להצטלם סלפי. "את מהממת", אחת מהן אומרת לה.

תאלין מספרת את הסיפור שלה באח הגדול:

"אני מרגישה שהשהייה שלי בבית 'האח הגדול' הביאה הרבה מודעות למה זה אישה טרנסית והעברתי מסר חשוב", היא טוענת. "כולם מחבקים אותי וטרנסיות מספרות לי שאחרי שהאימהות שלהן ראו אותי ב'האח הגדול' הן מקבלות אותן יותר. מאז שיצאתי לא קיבלתי אף תגובה שלא במקום".

גם לא כשחזי שאל אותך בבית על איבר המין שלך?
"לא הרגשתי מבוכה מהשאלה הזאת. הוא עדיין בן אדם, אי אפשר לשפוט אותו. הוא שאל את זה בשיא התמימות. שאלו אותי שאלות הרבה יותר מביכות ואני מקווה שעניתי לו בדיוק במקום. יכולתי לריב ולעשות בלגן, אבל למה? אנשים לא קיבלו אותי לפני שנכנסתי לאח ואם הייתי מתנהגת בבית בצורה וולגרית, אז כשהייתי יוצאת אנשים היו עוד יותר משפילים אותי. זאת במה ענקית אז למה לא לנצל את זה לטוב?".

מה היה הכי קשה לך בבית?
"השעמום היה קשה ובכיתי מגעגועים לג'ימי. אבל זה היה שווה הכל".

עם ג'ימי (28), סטרייט ממוצא ערבי, היא נמצאת בזוגיות כבר שנה והשניים גרים ביחד. הם נפגשו לפני ארבע שנים במסיבה, כשאבו חנא טרם עברה את הניתוח לשינוי מין. "נורא נדלקתי עליו והוספתי אותו לפייסבוק. הוא חשב שהומו מתחיל איתו וחסם אותי", היא צוחקת. "אחרי שעברתי את הניתוח הוספתי אותו לפייסבוק הוא לא זיהה שאני אותו בן אדם. יצאנו לדייט וסיפרתי לו לאט לאט שהייתי פעם זכר. בסוף הוא אהב את מי שאני והוא רואה בי אישה לכל דבר".

מה דעתך על חתונה וילדים?
"זה החלום שלי להקים משפחה. בינתיים אני מתאמנת על גידול הכלבה שהוא הביא לי במתנה", היא אומרת בזמן שהיא מלטפת את גורת הכלבים המתוקה שנחה על חיקה.

"החלום שלי להקים משפחה". תאלין אבו חנא
אור גפן

עכשיו כשאת מפורסמת ההורים שלך מקבלים אותך?
"אמא שלי מקבלת אותי, ואפילו אוהבת אותי יותר. היום היא מתייחסת אליי כאישה. הורים רוצים שהילדים שלהם יהיו מאושרים, וכשאמא שלי רואה את החיוך שלי על הפנים, זה עושה לה טוב. מהילד השבור, הדכאוני והעצוב הפכתי למצליחה, וכשהיא רואה אותי מאושרת היא שמחה. היא תמיד חלמה שאלמד באוניברסיטה, והגשמתי לה את החלום. אני לומדת עבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, וזה לא מובן מאליו, כי נדיר לראות טרנסיות לומדות בגלל כל הקשיים שהן נאלצות להתמודד איתם".

ומה לגבי אבא שלך?
"לאט לאט, אחרי ההצלחות שלי במיס טראנס ו'האח הגדול', הוא מתחיל יותר להבין ולהכיל את זה. היום הוא מוכן להקשיב כשמדברים עליי. הוא צפה בכמה פרקים של 'האח הגדול' וקרא ראיונות איתי. אנחנו עדיין לא בקשר, אבל אני בטוחה ומקווה שיבוא יום שבו נתחבק ונשלים פערים. יש לי משפחה מאוד אוהבת ותומכת ואנחנו נתמודד עם זה".

את חושבת שהחברה שלנו תקבל יום אחד את הטרנסג'נדריות?
"אני מקווה שכן. אני אוהבת את המדינה ואת האנשים מסביב ורוצה להשתלב. עכשיו תורם לקבל אותי. אנחנו לא מאיימות ולא פוגעות באף אחד. אנחנו קהילה מאוחדת ומאוד חשוב לנו אחת מהשנייה. הלוואי שילמדו מאתנו, הטרנסיות, מהי אהבת חינם".

"לזאת יקרא אישה", בימוי: רקפת בנימין, מחזאי: יונתן קלדרון, 1 ביוני, בשעות 19:30 ו-21:30, הבימה (אולם ברטונוב), תל אביב

צילום: זוהר שטרית

איפור: דנה כפיר

שיער: זק אלמוג למוצרי "אמיקה"

סטיילינג:  אנה מירקין לסוכנות סולו

שמלה: דני מריאש, טבעות: אולה ביקונט

כתבות שאולי פספסתם

*#