אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תפקיד חייה: ענבל מילוא היא הבטחה באר שבעית

עם תפקיד ראשי במחזמר "אחים בדם" בבית הספר למשחק ותפקיד במחזמר "סוליקא" בתיאטרון באר שבע, השחקנית הצעירה נחושה להמשיך לכבוש תפקידים בעוד שלל הצגות (ואם לא, היא כבר תיצור לעצמה)

תגובות
תזכרו את השם הזה. ענבל מילוא
ספיר קוסה

"אני עוד לא ממש קולטת שסיימתי ללמוד. אין מה לעשות, זה שוק. אחד השיעורים שזכורים לי במיוחד נקרא 'יצירות אישיות', זוהר שטראוס לימד אותו, והוא עזר לי להבין איך ליצור לעצמי ולמה צריך לעשות את זה. הרי מי ייתן לי עבודה אחרי שלוש שנים – קשת? רשת? אני חושבת שהוא גרם לכל הכיתה להבין שאם לא ניזום בעצמנו, לא נשרוד בתחום ועם זה אני הולכת. תראה את בת חן סבג למשל, היא הסתובבה במשך תקופה ומה שעזר לה לפרוץ בסופו של דבר הייתה הסדרה שכתבה בעצמה". אין כנראה שחקן, ותיק או טרי, שלא יוכל להזדהות עם המונולוג הזה שהוא לחם חוקם של שחקנים רבים שרוצים לפרוץ לקדמת הבמה או המסך. הדוברת אגב, היא ענבל מילוא (26), שחקנית צעירה ילידת נס-ציונה ובוגרת צעירה של בית הספר למשחק "גודמן" בבאר שבע, שמג'נגלת בימים אלה בין הצגות אחרונות בבית הספר לבין הכנות לעתיד שאחרי. "עכשיו למשל אני ברמת החייל בתל אביב בדרך לחזרות, אבל קצת הלכתי לאיבוד", היא מעדכנת, "אני בדרך לפגוש שתי חברות מבית הספר. יש לנו הרכב שנקרא 'הרבקות' ואנחנו מנסות להרים מופע משלנו".

» אחים בדם - לכל הפרטים
» עכבר במה
» לוח הצגות

עד שזה יקרה, מילוא עסוקה כאמור בהפקה האחרונה שלה בבית הספר – המחזמר "אחים בדם" מאת וילי ראסל, המספר את סיפורם של שני אחים שהופרדו בילדותם, אך הגורל ממשיך ומזמן להם מפגשים – חלקם אופטימיים ומקסימים וחלקם בעיתיים ומסוכנים. במחזמר שביים רפי ניב, מנהל בית הספר, מגלמת מילוא את דמותה של גברת ג'ונסטון, אמם של הנערים ואשה פשוטת יום שעובדת למחייתה כמנקה. "אני אמהית מאוד באופי שלי", היא מספרת על נקודת החיבור של לתפקיד, "תמיד הייתי מעין אמא לאחותי קטנה, דואגת לה להכל, מארגנת דברים ורוצה שהכל יתקתק". מילוא ממלאת בהצגה את אחד התפקידים הראשיים, ומציגה בתוך כך יכולות ווקאליות מרשימות למדי.

כובשת את הבמה. ענבל מילוא
מעין קאופמן

מתי התחיל החיבור שלך עם עולם המוזיקה?
"התחלתי לשיר כבר בגיל שנתיים, גדלתי במשפה מוזיקלית מאוד. אח שלי מנגן על טרומבון ומופיע עם עידן רייכל, אסתר רדא ואחרים, אבא שלי מנגן באקורדיון ומוביל מופעי שירה בציבור וגם סבתא וסבא עוסקים במוזיקה. בתיכון המשכתי למגמת מוזיקה ולהרכבים של בית הספר, אבל בצבא עשיתי הפסקה כי פספסתי את המיונים ללהקות. הייתי מש"קית חינוך בחיל האוויר והיינו אחראים גם על להקת חיל האוויר, אז מדי פעם הייתי זורקת למפקד 'מה, אני לא מתאימה ללהקה?' והוא היה צוחק וממשיך הלאה".

"קל יותר לשלם שכר דירה בבאר שבע"


איך החלטת ללמוד דווקא משחק?
"לקח לי זמן. טיילתי בחו"ל, לקחתי שלוש שנים לעצמי וגם כדי להתלבט ולהחליט. אני זוכרת שאחרי שעשיתי פסיכומטרי וקיבלתי ציון ממש טוב, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי – התבלבלתי. לאיזה כיוון ללכת - מוזיקה, משחק, עריכת דין? אבל אז הבנתי שאני לא רואה את עצמי יושבת במשרד כל היום, אבל גם שמוזיקה לבד לא תספק אותי, לכן התחלתי להתעניין בבתי ספר למשחק ובאודישנים". 

כתושבת המרכז, מה משך אותך ללמוד משחק דווקא בדרום?
כמובן שיש גם את השיקול של איזה בית ספר מקבל אותך, אבל דווקא התקבלתי ללימודים במרכז ובכל זאת בחרתי להגיע לדרום. יש משהו קסום ב'גודמן'. זה נשמע פלצני, אני יודעת, אבל אתה נכנס לשם ופשוט מרגיש כמו בקיבוץ. חשבתי שאם אני רוצה להעביר שלוש שנים אינטנסיביות מחיי בלימודים, זה המקום. החיים במובן מסוים גם יותר קלים בבאר שבע, כי זאת עיר עם פחות לחץ וטירוף וגם קל יותר לשלם שכר דירה. ברור שגם לבאר שבע יש חסרונות, כמו המחסור בקהל, אבל התחברתי לכאן". 

הקהל הבאר שבעי מודע אליכם? אתם מקבלים פידבקים?
"הקהל המקומי לחלוטין מכיר אותנו. לא פעם יצא לי לצעוד ברחוב ואנשים עצרו אותי ו'ראיתי אותך בהצגה הזאת והזאת'". 

קשה יותר להיות שחקן בבאר שבע? כי אופציות ההתקדמות שנפתחות מולך אחרי בית הספר הן יחסית מעטות?
"אני חושבת שהמקום שלי ללמוד היה 'גודמן'. יש ניסיון רציני מאוד של בית הספר לחשוף אותנו למקומות ולאנשים ושיראו אותנו. אין ספק שלתל אביב יש את היתרון שלה בהקשר הזה, אבל בסופו של דבר לדעתי זה לא משנה איפה אתה לומד, כל עוד אתה מוכשר ומביא את עצמך - הכל יכול לקרות לך. מהמחזור שלי יש כמה תלמידים שכבר מיוצגים אצל סוכנים ושלוקחים חלק בהפקות כאלה ואחרות, כמו הצגות של תיאטרון באר שבע, שזאת חשיפה נפלאה. הקושי בלמצוא תפקידים בעולם המשחק הוא כבר לא עניין של מרכז או דרום, אלא של היצע מול ביקוש".

מאמינה בדרום. ענבל מילוא
מעין קאופמן

תל אביב, הנה אני באה


מילוא יכולה כבר לסמן וי על הצלחה ראשונה בדרך מבחינתה, לאחר שהתקבלה לתפקיד בלהקה של המחזמר "סוליקא" בכיכובה של הזמרת נסרין קדרי שיעלה בתיאטרון באר שבע, אחרי שהושק בשנה שעברה בחג המחזמר. עם זאת, בתום חוזה של שלוש שנים ומגורים בדירת שותפים בבאר שבע, היא החליטה לחזור למרכז ולעבור להתגורר בתל אביב. "יש עוד כמה באר שבעיים שעוברים למרכז ושלושה שנשארים בעיר, מתוך 16 תלמידים שהיו בכיתה", היא מדווחת. מלבד אודישנים בתיאטרונים שונים, מילוא תתאחד בתל אביב גם עם בן זוגה בשלוש השנים האחרון - אלון, מהנדס בניין, אותו הכירה מעט לפני תחילת הלימודים: "יש איזה סטריאוטיפ שבתי ספר למשחק מחסלים זוגיות, אבל למזלי יש לי בן זוג מושלם שיודע להכיל ברגעים הכי קשים ומכוערים. אני זוכר ששנה א' הייתה לי קשה מאוד ובמהלכה הייתי חוזרת אליו בוכה כל יום. בהתחלה הוא לא ידע מה לעשות עם בנות שבוכות, הוא נכנס ללחץ, אבל שרד. ואני בכיינית לא קטנה".

הדמעות מסתבר, השתלמו, ובימים אלה היא מככבת כאמור, במחזמר "אחים בדם", שזכה בעשור האחרון לגרסאות נוספות ב"בית לסין" (עם מיה דגן, נדב נייטס ועידו רוזנברג) ובבית הספר למשחק "בית צבי". "התחלנו לעבוד על ההצגה כבר בשנה שעברה", היא מספרת. "החזרות אמנם החלו רק כמה חודשים לפני, אבל נגענו במוזיקה ובטקסט הרבה קודם, כיוון שזאת הפקה גדולה עם המון משתתפים, תזמורת ויש המון מקומות שבהם צריך להיות מדויקים".

התפקיד ב"אחים בדם" עזר לה להתגבר על עוד מכשול רגשי – התחושה שהיא יותר זמרת מאשר שחקנית, לא עניין של מה בכך לשחקנית. "הרצון הזה של לצאת ממשבצת 'הזמרת' הוא עניין שמלווה אותי מאז שאני קטנה", היא מודה, "תמיד הרגשתי שזה נורא מתייג אותי ולא מאפשר לי להיות עוד משהו. אני לא חושבת שזה בא לרעתי,  כי בזכות זה קיבלתי המון תפקידים וכמו כל דבר בחיים - לפעמים נהניתי מזה ולפעמים לא". 

ואיך התגברת על זה?
זה תהליך כמובן. בשיעור יצירות אישיות עם זוהר שטראוס למשל יצרנו בכיתה ערב של שעה וחצי שאנחנו כתבנו ואני חיברתי יצירה בשם 'לא רק זמרת' שאותה באופן אירוני – שרתי. אני חושבת שהרגשתי שחקנית דרמטית באמת רק לקראת סוף הלימודים, עם עליית 'אחים בדם'. זה התפקיד הראשי הגדול שלי וממש הרגשתי ושאני מבינה אותו ושזה עובד לי נכון. אני לא רק שרה יפה".

לקראת הסוף אני תוהה – איך מצליחים להתנהל כלכלית במסגרת לימודים כל כך אינטנסיבית?
"למזלי הגדול הייתה לי תמיכה מההורים ובזמן החופשות השתדלתי לעבוד בכל עבודה אפשרית – מלצרות, מוכרת בחנות תחפושת. אגב, וונדרוומן הייתה חזקה מאוד השנה. גם הארלי קווין וחדי קרן נמכרו לא רע. פעמים רבות הרגשתי שאני צריכה חופש, אבל אף פעם לא חשבתי לפרוש או לוותר – הרי עשיתי את מה שאני אוהבת, התעסקתי בעצמי וגיליתי דברים חדשים, גם אם לא תמיד נעימים".

צפו בקטע מתוך "אחים בדם":

איזה צדדים פחות נעימים גילית על עצמך?
"גיליתי שאני שתלטנית מאוד. לפעמים אני רואה דברים בצורה מסוימת וקשה לי כשאנשים אחרים רואים אותם בצורה שונה". 

וכמה חלומות לעתיד?
"מלא תפקידים בהצגות, כמובן. הייתי רוצה להצליח להתברג לקבוצה הקבועה של השחקנים שמככבים במחזות זמר. אני חולמת לגלם למשל את אניטה ב'סיפור הפרברים'. ראיתי את רונה לי-שמעון בתפקיד בהפקה האחרונה של הקאמרי ולמרות שחששתי בהתחלה שיהרסו לי, נהניתי ממנה מאוד. בהמשך אני רואה את עצמי משחקת בניו-יורק. איזה במאי אמריקאי שהבן שלו היה חניך שלי, פגש אותי בבר מצווה של הבן וכששמע שאני שחקנית נתן לי את כרטיס הביקור שלו ואמר לי לדבר איתו כשאהיה בניו-יורק, אז נראה מה יהיה". 

ההצגה "אחים בדם" תוצג בימים חמישי ה-31 באוגוסט עד ראשון ה-3 באוגוסט בבית ספר גודמן, באר שבע.

כתבות שאולי פספסתם

*#