בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ואז המלך ג'ורג' ביקש מהקהל לכבות טלפונים – המחזמר "המילטון" הגיע ללונדון

המחזמר האמריקאי המצליח חצה את האוקיינוס, וקהל לונדוני נרגש חזה בביצוע סוחף של שחקנים בריטיים המדברים במבטא אמריקאי

3תגובות
לין־מנואל מירנדה (במרכז) ב"המילטון" הניו־יורקי. הקהל הריע לסולנים
Joan Marcus/אי־פי

לעוברים והשבים ליד תיאטרון ויקטוריה פאלאס בלונדון בתחילת השבוע שעבר עוד נדמה היה שהסנסציה התיאטרונית "המילטון" החוצה את האוקיינוס לא תיקלט אצלם בזמן. הבניין המפואר בן 107 השנים היה עדיין עטוף ניילונים, מוקף פיגומים והומה מפועלים, וכך גבר החשש שערבו הראשון של המחזמר המצליח על אלכסנדר המילטון, שנמנה עם האבות המייסדים של ארצות הברית, יידחה שנית (הפתיחה המקורית תוכננה ל–21 בנובמבר).

אבל ביום רביעי שעבר הכל כבר נראה אחרת. בשעה 18:30 בדיוק נמתח בפתח הבניין סרט כתום ועליו סמל המחזמר המוכר עם הכוכב, וכ–1,500 צופים בני מזל נכנסו לאולם תחת אבטחה כבדה שכללה אפילו כלבי גישוש חמודים. רוב הכרטיסים להצגה נמכרו מראש ורבים נותרו מאוכזבים.

המילטון1 - דלג

כבר בתחילת הערב, לאורן הבוהק של הנברשות במבואות התיאטרון המחודש, נמהלו זו בזו התרגשות והיסטריה. ההתרגשות ניכרה בעיקר אצל הצופים שעמדו בתורים ארוכים ומופתיים כדי לרכוש את שלל מוצרי המחזמר, וההיסטריה היתה מנת חלקם של הדיילים והסדרנים, שבדקו בקפידה דרכונים וכרטיסי אשראי ופנו בקריאות לחוצות לקהל להתקדם לעברם. באולם עצמו הקהל לא הפסיק להצטלם ברקע תפאורת קיר הלבנים והחבלים החומה ולמשש את ריפוד הקטיפה הסגול שזה עתה יצא מהניילונים.

רגע לפני כיבוי האורות, בשעה 19:30 בדיוק, הופנו כל המבטים והמצלמות אל אחד התאים משמאל לזה שבו ישבנו ונשמעו תשואות רמות. במהרה התברר כי כותב ומלחין ההצגה, לין־מנואל מירנדה, שגם גילם את המילטון בהפקה בברודוויי, נכנס לאולם ונופף למעריצים. קשה להאמין עד כמה מירנדה, רק בן 37, הפך תוך זמן קצר מיוצר אלמוני־יחסית לאייקון בינלאומי נערץ, אפילו על ידי הזוג אובמה. מי שביקש מהקהל לכבות את הטלפונים הניידים בהודעה מוקלטת היה לא אחר מאשר מלך אנגליה ג'ורג' השלישי (בגילומו המדויק והמשעשע של מייקל גיבסון), חביב הקהל שנתן לבריטים להרגיש בבית.

מהמוצדקים בפרסים

שיא של 11 פרסי טוני, פרס פוליצר לדרמה ופרס גראמי, שבהם זכה "המילטון" בשנה האחרונה, הוכחו כמוצדקים במיוחד מרגע שהחלה ההצגה. גם צופה שאינו חובב ראפ לסוגיו התקשה לא להתנועע עם הקצב הסוחף, המלווה את הטקסטים השנונים שכתב מירנדה. במוזיקה, כמו במלים, הורגשה מדי פעם קריצה שהזכירה כי גם ההיסטוריה יכולה להיות קלילה ונגישה (כמו בשיר "הייתי רוצה להיות בתוך החדר הזה", ששרות הדמויות שנותרו מחוץ לפגישת וושינגטון והמילטון).

ג'מאל ווסטמן, בוגר מחזור 2016 באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה בלונדון (RADA) ובעל קורות חיים קצרים במיוחד בתוכנייה, מגלם בדרך מרשימה וכריזמטית את המילטון, היתום השאפתני שהיה לימים לשר אוצר וליד ימינו של ג'ורג' וושינגטון (אוביומה אוגואלה). לצדו מגישות רייצ'ל אן גו (כאשתו אלייזה) ורייצ'ל ג'ון (כאחותה אנג'ליקה) ביצועים קוליים מצמררים עד דמעות, כל אחת בסולו שלה ("look around" האופטימי של אן גו לא מפסיק להתנגן בראש גם אחרי ההצגה). את חבורת הגברים משלימים כאמור גיבסון כמלך אנגליה הנערץ, שכל תנועה בגופו מחושבת היטב ומעוררת פרצי צחוק, ג'יל טררה כאהרון בר — חברו ולימים אויבו של המילטון (שגם יורה בו בדו־קרב וגורם למותו)— וכן ג'ייסון פניקוק, שכל מחווה צרפתית כביכול מעודנת שלו, כמרקיז דה לאפייט, עוררה בקהל את אותו לעג בריטי מוכר על הצרפתים. בראיון שהעניק בשבוע שעבר לרדיו בי־בי־סי 2, החמיא מירנדה לקאסט האנגלי על הביצוע המצוין של המחזה במבטא אמריקאי. גם במבחן הזה הם עמדו כראוי.

המילטון 2 - דלג

תומאס קייל, שביים גם את ההפקה בברודוויי, העמיד בלונדון הפקה מהוקצעת מאוד, שלא נסחפת לרגשנות־יתר ולא נופלת למניירות מחזמריות של תנועה או משחק מוגזמים. הבמה מסתובבת והדמויות נעות עליה, כל אחת בצבע תלבושת המזוהה עמה, באלגנטיות פשוטה ומרשימה, חסרת יומרות. הקהל היה עירני לכל פאנץ' שהמתין לו בשירים, הריע בקול לסולנים והגיב בצרחות של ממש להשתחוויה בסוף הערב.

מירנדה סיפר במקומות שונים כי ביקש להתמקד בסיפורו של המילטון משום שזה הודר מהנראטיב של דור מייסדי האומה, נשכח והוזנח. הטיפול המסור והרגיש שלו בחומרים ההיסטוריים, שאכן החזיר לתודעה את הגיבור שלו, יצר את המפגש הנרגש בין ההיסטוריה האמריקאית למולדת־האם הבריטית, וכל זאת לצלילי מוזיקה אנרגטית שחודרת ללב מבוגרים וצעירים, מקומיים וזרים. זה היה ערב תיאטרוני מרגש, מעורר מחשבה, יוצא דופן באיכותו אפילו בלונדון.

הקהל הלונדוני בתור להצגה
TOM JAMIESON / NYT


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו