הבמאי ג'ון בארטון, ממייסדי להקת שייקספיר המלכותית, מת בגיל 89

בארטון נודע כמומחה למחזותיו של שייקספיר וכמורה נערץ לביצוע טקסטים שייקספיריים. הסדנאות שהעביר לשחקנים שודרו בטלוויזיה ועובדו לספר שכתב והיה לרב מכר

מיה אשרי
מיה אשרי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דייוויד טננט כהמלט בתיאטרון שייקספיר המלכותי, 2008
דייוויד טננט כהמלט בתיאטרון שייקספיר המלכותי, 2008צילום: ASSOCIATED PRESS

הבמאי והמחזאי ג'ון בארטון, שייסד לצד פיטר הול את להקת שייקספיר המלכותית (Royal Shakespeare Company, RSC), מת שלשום (חמישי) בגיל 89 בהוספיס בלונדון. הוא הוסיף לעבוד בתיאטרון שייסד ב–1960 עד יומו האחרון, ובמהלך הקריירה שלו ביים יותר מ–50 הפקות.

בארטון נודע כמומחה למחזותיו של שייקספיר וכמורה נערץ לביצוע טקסטים שייקספיריים וניתוחם. הסדנאות שהעביר לשחקנים אף צולמו ושודרו בטלוויזיה, ועובדו לספר שכתב והיה לרב מכר. לבארטון היתה תשוקה מוכרת גם למחזות היווניים הקלאסיים, אותם עיבד בדרכים חדשניות. "ההשפעה הגדולה ביותר של ג'ון על הלהקה — ומכאן גם על המקצוע כולו — היתה באהבתו לשורה הכתובה", ספד לו גרגורי דוראן, המנהל האמנותי של להקת שייקספיר המלכותית. "היכולת שלו לחשוף את הרמזים המסתתרים בשורות ששייקספיר כתב, שיאפשרו לשחקנים לומר אותן ברעננות ובבהירות".

אלן ריקמן והלן מירן ב"אנתוני וקליאופטרה", 2014צילום: אי־פי

בארטון נולד בשנת 1928 בלונדון למשפחה מהמעמד הגבוה, ולמד בפנימייה המפורסמת איטון, שם החל להתעניין בשייקספיר. את פיטר הול, שלימים יהיה עמיתו וחברו הקרוב, פגש באוניברסיטת קיימברידג'. את דרכו המקצועית החל באקדמיה, אך בשנת 1960 הול קרא לו לסייע לו בקבוצת התיאטרון שהקים בעירו של שייקספיר, סטראטפורד אפון אייבון. גישתו האקדמית לבימוי נתקלה בתחילה בהתנגדות, והוא המשיך בתיאטרון כמורה. רק ב–1963 שב לכסא הבמאי, כשביים לצד הול את מסכת "מלחמות השושנים" של שייקספיר (הכוללת את המחזות ההיסטוריים שלו) — בהפקות שהפכו למכוננות בהיסטוריה המודרנית של התיאטרון השייקספירי והיוו את הבסיס לסגנון ולהצלחה של הלהקה.

הפקות מוכרות נוספות שלו כללו את הגרסה שביים ל"לילה השנים־עשר" ב-1969 בכיכובה של ג'ודי דנץ'; "היוונים" — עיבוד מקורי שלו מ-1980לסדרת טרגדיות יווניות; וכמה הפקות של הטרגדיה השייקספירית "טרוילוס וקרסידה", שהפך למחזה האהוב עליו והמזוהה ביותר עמו.

פרויקט חייו של בארטון היה "טנטלוס", עשרה מחזות שכתב בעצמו על מלחמות טרויה, על בסיס סיפורי מיתולוגיה אלטרנטיביים וקטעים נידחים. פרויקט זה, לו הקדיש כ–20 שנה, הוביל גם לקרע בינו ובין הול, שהיה אמור לביים את המסכת המורכבת. המחזה הוצג רק בשנת 2000 ונמשך עשר שעות. הוא והול השלימו רק לקראת סוף חייהם.פיטר הול מת בספטמבר 2017 בגיל 86.

פיטר הול, שהקים את להקת שייקספיר המלכותית" עם בארטון ומת לאחרונהצילום: David Zalubowski/אי־פי

עבודתו כמורה למשחק שייקספירי סימנה את עיקר מורשתו. שחקנים כמו דנץ', בן קינגסלי ופטריק סטיוארט עברו תחת ידיו והצהירו על גדולתו. בהוראתו, התמקד בארטון לא בפרשנות של דמויות כי אם בדרכים לגשת לטקסטים עצמם. כשהסדנאות שהעביר תורגמו לסדרת טלוויזיה בשנות ה–80, בארטון זכה לשבחים על האופן שבו הנגיש את שייקספיר עבור דור חדש ומרדני של שחקנים.

"העצב על מותו של ג'ון טובע בהכרת התודה, הכבוד והאהבה שאני רוחש ורחשתי לו", כתב סטיוארט בטוויטר. "לא היה איש שהיתה לו השפעה על הקריירה שלי כמו לג'ון, והשמות וויליאם שייקספיר וג'ון בארטון יהיו מבחינתי שלובים לעד".

מאז 1991 שימש בארטון כיועץ ל-RSC, והמשיך ללמד שחקנים עד ימיו האחרונים — תחילה בתיאטרון ולאחר מכן בביתו. אשתו אן, אשת אקדמיה ומבקרת ספרות, מתה בשנת 2013. לזוג לא היו ילדים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ