שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בתיה לנצט, ממייסדי תיאטרון הקאמרי, מתה בגיל 97

לנצט נמנתה עם "שלוש הגרציות" שכיכבו בשנותיו הראשונות של התיאטרון הקאמרי של תל אביב, לצד חנה מרון ואורנה פורת. כן שיחקה בהצגות הבימה ותיאטרון חיפה, עד שחזרה בתשובה ופרשה מעולם המשחק בשנות ה–70

איה חיות
איה חיות
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בתיה לנצט בצעירותה
בתיה לנצט בצעירותהצילום: פריץ כהן
איה חיות
איה חיות

השחקנית בתיה לנצט, ממייסדות תיאטרון הקאמרי בתל אביב, מתה אתמול (שבת) בירושלים בגיל 97, כשהיא מוקפת בבני משפחתה. לנצט נחשבה לאחת השחקניות המובילות בישראל של שנות ה–50 וה–60, ושיחקה בין היתר בהצגות הקאמרי "משרתם של שני אדונים", "הוא הלך בשדות", "על עכברים ואנשים" ו"בית הבובות". בשנות ה–70 שיחקה גם בתיאטרון הבימה, בהצגות "מכתבים מוונציה", "יהודי הדממה" ונוספות. היא נקברה בהר הזיתים שבירושלים.

"בשיחות האחרונות שהיו לנו היא נשמעה יוצא מן הכלל, אפילו התלוצצנו על אם היא רוצה לחזור לשחק", אמר ל"הארץ" חברה הקרוב, השחקן אורי לוי, ששיחק לצדה פעמים רבות. "עדיין היה לה את הקול העמוק שלה ואת חוש ההומר הבלתי רגיל. היא היתה שחקנית מצוינת, אישה מאוד חברותית ומאוד לא מתנשאת".

לנצט נולדה בהונגריה ב–1922. לאחר שסבלה מגילויי אנטישמיות, עלתה משפחתה לישראל, ובגיל 12 לנצט החלה ללמוד משחק אצל מרים ברנשטיין־כהן. בביתה אף התגוררה כשנה. בהמשך השתלבה בסטודיו למשחק של תיאטרון הבימה, בניהול צבי פרידלנד, לצד חנה מרון יוסף ידין ואחרים.

לנצט מקריאה משירי מרים ילן שטקליס

ב–1942, בימי מלחמת העולם השנייה, התגייסה לצבא הבריטי. לאחר שירות קצר כנהגת הצטרפה ללהקה הצבאית הראשונה שייסד אליהו גולדנברג. ד"ר לאה גילולה, שהיתה מקורבת ללנצט ואף כתבה עמה את הביוגרפיה שלה, מעידה כי לאחר שחרורה חשבה לשוב להבימה, אולם מפגש עם השחקנים יוסף מילוא, אברהם בן־יוסף ורוזה ליכטנשטיין שינה את התוכניות. אלה הציעו לה להצטרף אליהם להצגה של מחזות קצרים בשם "מאז ועד היום". כך נוסדה להקת מערכונים שהציגה שתי הצגות, וממנה צמח תיאטרון קאמרי, שנוסד באוקטובר 1945. בשנות החמישים היו בתיאטרון הקאמרי שלוש שחקניות ראשיות — לנצט, חנה מרון ואורנה פורת, שזכו לכינוי "שלוש הגרציות".

בשנות השישים, לאחר שינויי הנהלה בתיאטרון, התרחקה לנצט מהקאמרי והחלה לפעול כשחקנית עצמאית. היא שיחקה בשתי הצגות של להקת פיטר פריי, מי שהיה בעלה השני אותו הכירה ב–49' כשהוזמן לביים בתיאטרון הקאמרי כבמאי חוץ. היא שיחקה גם בכמה הצגות בתיאטרון העירוני חיפה. בתחילת שנות השבעים שיחקה בתיאטרון הבימה אך באמצע העשור, עם התקרבותה לדת ובסופו של דבר חזרתה בתשובה — החליטה לפרוש מעולם המשחק. בתם המשותפת של לנצט ושל פריי חזרה גם היא בתשובה ומתגוררת במאה שערים.

לנצט הופיעה גם במספר סרטים, חלקם גם בוימו על ידי פריי, כמו "איי לייק מייק" ו"אשת הגיבור". בשנות האלפיים שבה לשחק בתפקיד הראשי בסרט הטלוויזיה "השרשרת של פסיה", בבימויו של חורחה גורביץ' (2006).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ