איה חיות
איה חיות
רמי דנון ב"הבן הטוב" שכתב
רמי דנון ב"הבן הטוב" שכתבצילום: דניאל צ'צ'יק
איה חיות
איה חיות

השחקן, המחזאי והבמאי רמי דנון מת היום (חמישי) לפנות בוקר מסרטן בבית החולים איכילוב והוא בן 76. דנון היה ממייסדי תיאטרון החאן בירושלים, ושיחק לאורך חמישה עשורי קריירה בתיאטראות רבים כמו הקאמרי, תיאטרון חיפה והבימה. בין היתר גילם את דמותו של מרקוציו ב"רומיאו ויוליה", את הבמאי במחזה "שש נפשות מחפשות מחבר", את רוי כהן במחזה "מלאכים באמריקה", אדגר ב"מחול המוות" ודמויות זכורות נוספות. כן כתב וביים מחזות רבים, שרצו פעמים רבות על במות הארץ.

"אבא היה איש מאושר ושלם, נושם אומנות ומסור למשפחתו", מסרו בנותיו, חן דנון־זקס והגר דנון־זאבי ואמן, השחקנית תחיה דנון, עם היווודע דבר מותו של דנון. "זכינו בו וזכינו ללוות אותו עד לרגע האחרון שבו נפרד מאיתנו היום לפנות בוקר. יהי זכרו ברוך".

דנון ואמנון לוי, על ההצגה "תיקון חצות"

דנון נולד בשנת 1943 במרוקו ועלה לישראל בגיל 6. את צעדיו הראשונים בעולם התיאטרון עשה במהלך שנות ה–60 כשלמד בסטודיו של נולה צ'לטון. בסוף עשור זה, בשנת 1968, הצטרף לקבוצת אנשי תיאטרון, שהקימה יחדיו את תיאטרון החאן בירושלים. בשנים 1970 עד 1973 למד בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת ת"א במגמה העיונית. לאחר לימודיו השתלב בצוות השחקנים הקבוע של תיאטרון חיפה.

את התמקדותו בכתיבה ובימוי החל באמצע שנות השמונים. בין הצגותיו הראשונות נמנות "שולית הקוסם", הצגת ילדים אשר כתב וביים בשנת 1986, ו"גשם" מאת גלעד עברון ובבימויו של דנון, עלתה בתיאטרון הקאמרי ב–1987. על "רעולים", הצגה שביים ב-1990 והיה שותף לכתיבתה, קטף דנון את פרס ההצגה הטובה ביותר של פסטיבל עכו לשנת 1990 וכן את "פרס מסקין". לאחר מכן רצה ההצגה בקאמרי וברחבי הארץ כ–200 פעמים. שנתיים לאחר מכן, משנת 1992 ועד 1995, כיהן דנון בצוות הניהול האומנותי של פסטיבל עכו. בשנת 2003 ייסד את התיאטרון הקהילתי בעיר שדרות.

דנון (משמאל) בסרט "לחם" לצד משה איבגי
דנון (משמאל) בסרט "לחם" לצד משה איבגי

לאורך השנים כתב וביים הצגות רבות, חלקן לצד העיתונאי אמנון לוי, בהן "שיינדלה", "תיקון חצות", "הצמה של אבא", "ולנטינו", "אצבע אלהים" ו"תיקון", ההצגה האחרונה שביים, וכתב לצד לוי, המוצגת בימים אלה בתיאטרון הקאמרי.

"רמי ואני הכרנו 33 שנים, כתבנו יחד שישה מחזות ועבדנו יחד עד הרגע האחרון - הוא היה איש תיאטרון בכל ליבו", סיפר לוי ל"הארץ" על חברו ליצירה שהלך לעולמו. "בשבוע שעבר עוד הייתי ליד מיטתו בבית החולים ודיברו על מחזה חדש. הוא לא פעם אמר לי 'לא בחרתי בתיאטרון התיאטרון בחר בי', ולא אמר את זה סתם. הוא שילם מחיר כדי לעבוד בתיאטרון. היתה תקופה שהתרחק ממשפחתו ומהוריו שלא קיבלו את זה. הוא היה במאי מחונן, לדעתי מעט מאוד במאים ידעו לדבר כך עם שחקנים. דן שפירא שמשתתף בהצגה האחרונה, 'תיקון', שהוא במאי השחקנים הכי טוב שהוא עבד איתו אי פעם - והוא לא הגזים.

דנון, מתוך "מאחורי הסורגים"

"הוא היה עדין נפש ואציל נפש הוא ידע ליצור דמות על פי מידתו של השחקן ועל פי מידות המחזה", הוסיף לוי. "שחקנים מאוד אהבו אותו הוא ידע לתקשר איתם, והיה לו חשוב ליצור אווירה משפחתית עם ארוחת צהריים ביחד. ראיתי אותו מביים שחקנים כמו אורנה פורת, עודד תאומי או יוסי גרבר והם הסתכלו עליו בהערכה מאוד גדולה. הוא עבד עד לרגע האחרון, לפעמים בתנאים בלתי אנושיים. בבוקר היה בהקרנות בבית חולים ואז מגיע לחדר החזרות ועובד גם כשהוא בקושי עמד על הרגליים".

אחד מהשחקנים שזכו לעבוד תחת בימויו של דנון הוא רמי ברוך המשתתף ב"תיקון". "לפני שבועיים, כעשינו חזרה על 'תיקון', הוא ישב באולם ולא העיר כשמישהו טעה. כשהחזרה הסתיימה הוא קרא לי ואמר 'אני כל כך עייף'. זה היה מפתיע כי הוא סיפר לנו שסיים את ההקרנות. היתה תחושה אופטימית - והנה פתאום זה קרה. אני מאוד מצטער על כך, עברנו חוויה מאוד טובה בהצגה האחרונה והיתה תחושה שאנחנו עושים משהו חשוב ומעודכן. קלטתי שהוא נאחז בהצגה הזאת - עכשיו אני מבין שזו כנראה היתה גם סוג של היאחזות בחיים".

"היינו חברים כ-40 שנה ואני באבל כבד - מדובר באחד האנשים הכי סקרנים וידענים שהכרתי בעולם התרבות והתיאטרון הישראלי", אמר עליו ל"הארץ" נועם סמל, חברו הקרוב שעבד עמו וניהל אותו כארבעה עשורים, הן בחיפה והן בקאמרי. "הוא קרא המון מחזות וספרים. כשהצגה של התיאטרון היתה נוסעת לחו"ל הוא היה מבקש לנסוע איתה גם אם לא הופיע בה - כדי ללמוד ולהכיר עולם. תור שחקן הוא עשה דברים מאוד מגוונים, סרטים, תיאטרון, טלוויזיה. בתיאטרון הוא שיחק מגוון גדול של תפקידים, אולי הגדול בהם היה הדמות של וייסקופ ב'גטו' עליה קיבל תגובות חיוביות בכל העולם, הסצינות שלו שם לא יישכחו לעד. באופן אישי מדובר בחבר אמיתי, באדם מסור שיודע להקשיב לזולת, אבל הוא היה אדם סגור. אני לא ידעתי על המחלה והוא לא אמר שיש לו בעיה והמשיך לעשן כאילו לא קרה כלום. 20 שנה היינו יושבים כל שבת בבית קפה והרגשתי שהוא קמל מול עיני אבל הוא הסתיר. הוא היה אדם שלא פתח את הפצעים של ליבו".

גם על המסכים, הקטן והגדול, ביצע דנון תפקידים זכורים רבים. בשנת 1984 השתתף בסרט "מאחורי הסורגים", בשנת 1986 השתתף בסרטים "חיוך הגדי" ו"לחם", ב–1990 בסרט "נשיקה במצ"ח" ובשנת 2004 שיחק בסרט "משהו מתוק". בשנת 2013 השתתף בסדרה "פצועים בראש".

הלווייה של דנון תתקיים מחר (שישי), בשעה 12:45 בבית העלמין ירקון, שער הגאולה. טקס לכבודו ולזכרו יתקיים גם כן מחר בתאטרון הקאמרי אולם 3 בשעה 10:30.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ